קנקארטה

קנקארטהגרמנית: Kennkarte) הוא מסמך הזהות הבסיסי, שבו נעשה שימוש בשטחים רבים שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית, בתקופת הרייך השלישי. מסמכים אלה נוצרו לראשונה ביולי 1938. הם הוענקו בדרך כלל מגורם משטרתי, ונשאו חותמות של משרדי הממשלה המנפיקים. כל אזרח גרמני בן 18 ומעלה ואזרחים מעטים יהודייים (זכר ונקבה) קיבלו תעודה זו, והצטוו להציגה כשעמד בפני גורמים רשמיים.

קנקארטה שהונפקה על ידי השלטונות הגרמניים לאזרח פולני של הגנרלגוברנמן

המדינות הכבושותעריכה

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה החלה גרמניה הנאצית בהוצאת קנקארטן של מדינות שכבשה, למשל פולין (הממשל הכללי). תעודות אלה הונפקו לתושבים בני 15 ומעלה בשנים 1941–1943, אך לעיתים קרובות זויפו על ידי תנועת ההתנגדות הפולנית . בשבועות הראשונים לכיבוש הגרמני של פולין, היו בשימוש תעודות מלפני המלחמה שהונפקו על ידי הרפובליקה הפולנית השנייה. ב-26 באוקטובר 1939, בעקבות צו של הנס פרנק, הוכרזה חובת הנשיאה של קנקארטן. בשל סיבוכים משפטיים, לא הונפקו המסמכים הראשונים עד יוני 1941. השלטונות הגרמניים המשיכו להנפיקם עד 1943. קנקארטה הייתה מסמך קרטון דק, כ-30 על 14 ס"מ. מקופל וטקסט משני צדדיו. בסך הכל נוצר מסמך בן שישה עמודים, כל דף בו בגודל 10 על 14 ס"מ. צבעה של הקנקארטה התבסס על מוצא אתני: לפולנים חולקה קנקארטה אפורה. יהודים וצוענים: צהוב; רוסים, אוקראינים, בלארוסים וגרוזינים: כחול. במסמכים סומן מוצאם האתני של הנושאים על פי האות הראשונה של המילה הגרמנית עבור האתניות (Juden - יהודי; Weissrussen - בלארוסי; Zigeuner - צועני וכו')  – J עבור יהודים, U עבור האוקראינים, R עבור הרוסים, W עבור בלארוסית, K עבור גרוזינים, Z עבור הצוענים וכו'.

כדי לקבל קנקארטה נדרש המבקש למלא בקשה, ולספק מסמכים כגון תעודת לידה, תעודת זהות פולנית מלפני המלחמה ותעודת נישואין (במקרים מסוימים). אזרחים פולנים ממוצא אתני מתאים (למשל גרמנים אתניים עם אזרחות פולנית מלפני המלחמה) נאלצו להצהיר שהם שייכים לגזע הארי. עם קבלת הכרטיס, היה על המועמד לתת טביעות אצבע. לעיתים היו עובדי מדינה דוברי-פולנית מעורבים בתהליך הנפקת התעודות, וכך התאפשר זיוף התעודות לעיתים קרובות. כך התאפשר לחברי "ארמייה קריובה" וליהודי פולין לקבל זהות מזויפת. עוד פעלו בפולין הכבושה בתי דפוס בלתי חוקיים שהפיקו קנקארטן. הכרטיסים היו זמינים בשוק השחור. על פי הגסטפו, בשנת 1943 היו בוורשה עד 150,000 כרטיסים מזויפים. הצבא העריך כי בסוף 1942, כ-10% מתושבי הגנרלגוברנמן נעזרו בקנקארטן מזויפים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קנקארטה בוויקישיתוף