קפיטן עוצר

הקפיטן העוצר של סן מרינואיטלקית: Capitani reggenti di San Marino) הוא שם המשרה בה מחזיקים שני ראשי המדינה של סן מרינו. הקפיטנים העוצרים נבחרים מדי שישה חודשים בפרלמנט של סן מרינו. לרוב ובאופן רשמי כהונתם של הקפיטנים העוצרים נמשכת שישה חודשים בלבד. מינוי הקפיטן העוצר מתרחש באופן מסורתי ב-1 באפריל וב-1 באוקטובר, כל שנה ושנה. התפקיד נוצר בשנת 1243 והמסורת נשמרה מאז ועד היום.[1]

הקפיטן העוצר של סן מרינו
Coat of arms of San Marino.svg
איוש נוכחי אלסנדרו מאנצ'יני
גרציה צפרני
תאריך כניסה לתפקיד 1 באפריל 2020
דרכי מינוי ממונה על ידי הפרלמנט של סן מרינו
תחום שיפוט סן מרינו עריכת הנתון בוויקינתונים
מושב המשרה סן מרינוסן מרינו סן מרינו, סן מרינו
ייסוד המשרה 1243
http://www.sanmarino.sm/on-line/en/home/institutions/captains-regent.html
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנהג הדיארכיה בסן מרינו נגזר עוד מתקופת הקונסולים ברפובליקה הרומית.

היסטוריהעריכה

תפקיד הקפיטן העוצר נוצר בשנת 1243 כאשר תפקידם היה "ניהול הצדק בסן מרינו", תפקיד השקול לתפקיד שופט מודרני. באותה התקופה הם נקראו "קונסולים" כשם התפקיד ברומא העתיקה. הקונסול הראשון נבחר ב-12 בדצמבר 1243 על ידי "המועצה הגדולה והכללית" שהפכה לפרלמנט של סן מרינו, גם אז כהונתם הייתה כהונה של שישה חודשים בדיוק.

בסוף המאה השלוש עשרה המוסד החל להשתנות, אחד מהמנהיגים לקח את התואר "קפיטן" והשני את התואר "מגן", משנת 1317 המגן היה חייב להיות רקטור. בדרך כלל, אחד מהם היה שייך למעמד העליון כדי להבטיח שליטה חזקה ואדם עם המיומנויות הדרושות כדי לשלוט במדינה, ואחד ממעמד הפועלים, שמייצג את העם.

בשנת 1972 נחקק בסן מרינו חוק שמסיר את האיסור על נשים להתמודד למשרות ציבוריות. קפיטן עוצרת אישה נבחרה לראשונה לתפקיד ב-1 באפריל 1981.[2] ב-1 באפריל 2017 נבחרו לראשונה שתי נשים לתפקיד הקפיטן העוצר של סן מרינו; ונסה ד'אמברסו ומימה זבולי. סן מרינו היא המדינה עם הכי הרבה ראשי מדינה נשים.

בחירהעריכה

 
כיסא הקפיטן העוצר של סן מרינו

הקפיטנים העוצרים נבחרים כל שישה חודשים על ידי הפרלמנט של סן מרינו, והם בדרך כלל שייכים למפלגות יריבות כדי שלא תהיה דעה אחת שתשתלט על העם כולו. הליך הבחירה הוסדר בשנת 1945, למרות שבאופן לא רשמי התהליך היה זהה למשך שלוש מאות שנים, מהמאה השבע עשרה.

אם זוג מועמדים לא מקבל מספר קולות מספק מחברי הפרלמנט אז ישנו סיבוב שני.[3]

תנאים למועמדותעריכה

  • אזרחות מלידה (דין הדם).
  • להיות מעל גיל 25.
  • להיות חבר בפרלמנט של סן מרינו (המועצה הגדולה והכללית).
  • פרק זמן של שלוש שנים מאז הכהונה הקודמת כקפיטן העוצר.

סמכות שלטוניתעריכה

הקפיטן העוצר היא המשרה העליונה ביותר ברפובליקת סן מרינו. הקפיטנים העוצרים הם שליטי המדינה, תפקיד שהם מבצעים כגוף אחד, עם זכות וטו הדדית על ההחלטה של השני. הם זכאים לתואר "הוד רוממותו". עם זאת, סמכותם השלטונית היא קטנה למדי וכוחם הוא בעיקר סמלי, שכן חובתם העיקרית היא לייצג את המדינה בעולם ולהבטיח את הסדר החוקתי. הם מפקחים על הפרלמנט הסן מרינזי, על הממשלה, ועל מועצת השנים עשר אך אין להם זכות הצבעה והחלטה באף אחת מן הישויות.

הקפיטנים העוצר הם מפרקי הפרלמנט כאשר זמן כהונתו נגמר או שהמפלגה הנבחרת לא מצליחה להקים קואליציה יציבה. הקפיטן העוצר תמיד יהיה זה שיפרסם את החוקים שאושרו בפרלמנט.

החל משנת 1499 אין אפשרות להעמיד לדין את הקפיטנים העוצרים בזמן כהונתם. הנוהל קובע כי חמישה עשר יום לאחר תום המנדט שלהם במדינה כל אזרח חופשי להגיש תביעה לבית הדין בסן מרינו על דברים לא חוקיים שעשו או תפקידים שלא מילאו כראוי למרות חובתם.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קפיטן עוצר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Captains Regent - Repubblica di San Marino, portale ufficiale", בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2017
  2. ^ Women Captains Regent, בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2017
  3. ^ Election of the Captains Regent, בדיקה אחרונה ב-21 באוקטובר 2017