קרב מגע

שיטת לחימה ישראלית

קרב מגע הוא שיטת לחימה שפותחה בישראל על ידי מספר מייסדים. השיטה החלה להתפתח בשנות העשרים של המאה ה-19. בימי ההגנה, השיטה נקראה "ספורט מגן" ולאחר מכן שינתה את שמה לקפא"פ. אימי שדאור ליכטנפלד, שהוביל את תחום הקרב מגע בצה"ל, פיתח לאחר פרישתו משירות את הקרב מגע האזרחי. שיטת הקרב מגע התפתחה רבות והיום ניתן ללמוד אותה בשלושה אופנים: כשיטת לחימה לכוחות ביטחון, כשיטה להגנה עצמית לאזרחים, וכאמנות לחימה.

משה פלדנקרייז מתוך ספרו, "ג'יו ג'יטסו והגנה עצמית", 1931

היסטוריהעריכה

 
אימון קרב מגע בקורס קומנדו שנערך בבסיס הצנחנים בתל נוף, 1955

בסיס השיטה טמון בגילוי של ד"ר משה פלדנקרייז של התגובה הספונטאנית לאיום, (מה שידוע היום כרפלקס הבהלה). פלדנקרייז פיתח שיטת לחימה שתורגלה במסגרת ארגון ההגנה ואף פורסמה בספר שכתב ב 1930 בשם ג'ו ג'יטסו והגנה עצמית. את דרכו של פלדנקרייז המשיך גרשון קופלר שהוביל את תחום הלחימה בידיים ריקות במסגרת ארגון ההגנה. לאחר מותו של גרשון כאחד מכ"ג יורדי הסירה שנספו בפעילות מבצעית, תפס את מקומו יהודה מרכוס שהיה אחד מכותבי הספר ג'ודו שימושי בו מופיעים לראשונה בכתב העקרונות המנחים ללחימה בידיים ריקות של שיטת הלחימה הישראלית.

העדות הראשונה לקיומם של אימונים סדירים בהגנה עצמית במדינת ישראל מצויה בשנת 1891 ברחובות. כתוצאה מעימותים אלימים בין תושבי רחובות ליישובים הערביים הסמוכים צבי קליגר ומיכאל גרשנזוון ששירתו בצבא הרוסי ועלו ארצה, החלו לאמן את אנשי רחובות בתרגילי הגנה עצמית וזאת במסגרת ארגון העשרות שהוקם ביוזמתו של אהרון אייזנברג ואחרים.[1]

בהמשך קיים מידע דליל העוסק באימונים שהתקימו במסגרת ארגון בר גיורא וארגון השומר, אולם סביר להניח שידע זה חלחל והגיע לשורות ההגנה אף על פי שאין לכך עדות ישירה בכתובים.

ארגון ההגנה שנוסד ב-1920 חיפש שיטת לחימה שתוכל לתת מענה לחבריו, למצער, שיטות הלחימה שנוסו לא נתנו מענה אפקטיבי בשעת עימות אלים.

משה פלדנקרייז אסף חברים מארגון ההגנה תקף אותם עם סכין וצילם את תגובותיהם, הוא גילה כי רוב האנשים מגיבים באותו אופן הכולל התכנסות והרמת גפה כדי להגן על הראש והצוואר. פלדנקרייז פיתח שיטת לחימה המושתתת על גילוי זה. הוא אימן לוחמים במשך שלושה חודשים, הפסיק לאמן אותם למשך שנה ולאחר שנה בדק שנית את תגובותיהם, באופן מפתיע התרגילים שלימד פלדנקרייז נשארו חקוקים בגופם של הלוחמים בצורה כמעט אוטומטית. הנהגת ההגנה התרשמה וגייסה את פלדנקרייז ללמד את אנשי ההגנה את תורתו. שיטתו של פלדנקרייז מהווה למעשה את הבסיס להתפתחות הקרב מגע. המונחים השגורים היום בתחום הקרב מגע של הגנה רפלקסיבית או תגובה רפלקסיבית, נעוצים בגילוי של פלדנקרייז.

פלדנקרייז נאלץ לעזוב את ישראל (פלשתינה) כי היה מבוקש על ידי המנדט הבריטי שלא ראה את פועלו בעין יפה.[דרוש מקור] את מקומו כמדריך ראשי בהגנה תפס גרשון קופלר שהמשיך לפתח את השיטה וכתב פרק בספר החוגר העוסק בספורט מגן, שזה השם שניתן לתורת הלחימה של ההגנה באותן שנים.

את מקומו של קופלר תפס יהודה מרכוס שהחל יחד עם חברים לכתוב את הספר ג'ודו שימושי. (באותה תקופה השתמשו במספר שמות שונים לתיאור שיטת לחימה אחת של ארגון ההגנה, לפיכך השם ג'ודו שימושי הוא שם נוסף לשמות ספורט המגן ולשיטתו של פלדנקרייז).

פרסום הספר הלבן (1939) גרר הפגנות מצד היישוב היהודי כנגד המנדט הבריטי, במהלך ההפגנות אלו השתמשו השוטרים הבריטים באלות כנגד המפגינים היהודים מה שגרם לפציעות רבות ודמורליזציה בקרב הציבור היהודי. משה (מיישל) הורביץ וחברים פיתחו שיטת לחימה עם מקל קצר שתוכל להתמודד עם האלות של השוטרים הבריטים. הכנסת השימוש במקל קצר הובילה לשינוי בשם של שיטת הלחימה הישראלית לקפא"פ.

אימי שדאור ליכטנפלד ידוע כאחת מהדמויות המשמעותיות ביותר בפיתוח שיטת הלחימה הישראלית, אימי עלה ארצה בשנת 1942 לאחר שפעל במסגרת ההגנה בחו"ל. עם עלייתו שובץ כמדריך שחייה וקפא"פ במסגרת ההגנה. בשנת 1948 עם הקמתה של מדינת ישראל ושיבוצם של אנשי ההגנה בצה"ל, המשיך אימי בתפקידו וביסס את מעמדו כדמות המובילה בתחום הקפא"פ בצבא. במהלך השנים השתנה השם קפא"פ ולקראת סוף שנת ה-50 החל השם קרב מגע לתפוס את מקומו עד שנשאר השם הרשמי והיחידי של שיטת הלחימה הצה"לית ואימי כדמות המובילה את התחום.

עם פרישתו משירות הקבע פתח אימי מכון להוראת קרב מגע לאזרחים, הוא אימץ את חליפת ושיטת החגורות של הג'ודו ופיתח סילבוס שיתאים לאזרחים וגם יכול לשמש ללמידה כאמנות לחימה ולא רק כשיטת לחימה.

שיטת הקרב מגע ממשיכה להתפתח גם היום וניתן להבחין בשלושה זרמים עיקריים: קרב מגע לכוחות הביטחון, קרב מגע כשיטת הגנה עצמית לאזרחים, קרב מגע כאמנות לחימה.

קרב מגע בעולםעריכה

 
מדריך קרב מגע ישראלי, דוד קהן, מאמן חיילי חיל נחתים אמריקאים ביפן ביסודות קרב מגע

קרב מגע היא אחת משיטות הלחימה המקובלות ביותר בעולם בקרב פנים אל פנים ונלמדת בעשרות מדינות במגוון זרמים.

בסיס מדעיעריכה

לפי גיא מור, תרגול רפלקס הבהלה בשילוב לימוד מיומנות חדשה בשיטת הבלוקים מקצר את משך יצירת התכנית המוטורית.[2]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • מוטי נתיב ונוח גרוס, הפרק התפתחות הקרב מגע בתוך הספר מערך כושר קרבי: שבעה עשורים / רוני לידור, נורית שרביט הוצאת צה"ל
  • גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש - סיפורה של החדשנות הישראלית, ידיעות ספרים, 2018, הפרק "מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח", עמ' 34–37
  • נח גרוס, מהשדה אל שדה הקרב, הוצאת מבשלים ספרים זכרון יעקב 2010
  • כהן-גיל משה, הישראלים שביקשו לרפא את העולם, הוצאת כתר 2011
  • משה פלדנקריז, ג'וג'יטסו והגנה עצמית, הוצאת תועלת 1931
  • גרשון קופלר הפרק ספורט מגן, בספר החוגר הוצאת הפועל 1938
  • ג'ודו שימושי, ארכיון צבי נשרי

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גיא מור- מאמר על ההסטוריה של הקרב מגע, באתר tandfonline, ‏2021-11-25
  2. ^ גיא מור- מאמר על המכניזם המוטורי של הקרב מגע, באתר cejssm, ‏2021-11-25(הקישור אינו פעיל)