ב-20 באפריל 1792 הכריזה צרפת מלחמה על האימפריה הרומית הקדושה, לאחר שפרנץ השני, קיסרה, הציב ללואי ה-16, מלך צרפת, אולטימטום בנוגע לנסיכי אלזס חמישה ימים קודם לכן. כוחות הקואליציה היו היו שאננים ולא ניסו לתקוף את הצרפתים המתקרבים אליהם, מה שגרם לניקולה לוקנר (אנ'), המפקד הגרמני של הארמייה הצרפתית של הריין, לבחור במתקפה נגד מוצב פורנטרוי כדי למנוע פלישה מהצד האוסטרי. לוקנר הקצה למהלך 12,000 איש, בציפייה לקרב גדול ומצור ארוך. לוקנר הורה לאדם פיליפ, הרוזן דה קוסטין (אנ'), להוביל התקדמות לפורנטרוי, שהיה אז בסמכותו של הנסיך-בישוף של בזל. צעד זה נועד להגן על קטע הגבול הזה מפני פלישה. מלווה בקולונל שארל גרנג'יר דה לה פריירה, מפקד גדוד הרגלים ה-23, כמפקדו השני, הוביל קוסטין כוח קטן של 2,000 שכלל שלושה גדודי חי"ר, פלוגת ארטילריה וכ-300 דרגונים. הם צעדו לתוך המחוז ודרשו מהאוסטרים להיכנע. אף על פי שחיל המצב כלל 400 חיילים אוסטרים, בחר הנסיך-הבישוף שלא להתנגד למצור והסיג את אנשיו לביין. כתוצאה מכך כבש קוסטין את פורנטרוי מבלי להיתקל בהתנגדות והצליח לבצר את מעמדו על הר לאמונט, תוך שמירה אפקטיבית על העמקים של פריבור, ביין, בזל וזולתורן.
- Victoires, conquêtes, désastres, revers et guerres civiles des Français, volume 7