קרחון ימי
קרחון ימי הוא גוש קרח ענק, שניתק מקרחון יבשתי או ממדף קרח וצף בים. דבר זה נגרם עקב האנומליה של המים, צפיפותו של הקרח קטנה משל המים הנוזליים, דבר המייחד את הקרחון במשקלו הקטן משל המים ומאפשר לו לא לשקוע בהם. בדרך כלל כתשיעית מהקרחון בולטת מעל פני המים, ושאר הקרחון נמצא עמוק מתחת לפני המים. מכיוון שרק קצהו גלוי לעין, קשה לשער את מלוא גודלו וצורתו של הקרחון.
התנגשות של ספינה בקרחון עלולה להיות גורלית מבחינתה של הספינה, ולכן קרחונים נחשבים לסיכון גבוה לכלי שיט. לצמצום סכנה זו נעשים מאמצים לאיתור מקומם של קרחונים, בפרט בצפון האוקיינוס האטלנטי.
האסון הנודע ביותר של טביעת אונייה עקב התנגשות בקרחון הוא טביעתה של האונייה "טיטניק" בהפלגת הבכורה שלה, ב-15 באפריל 1912.
קרחון B-15 הוא הקרחון הימי הגדול ביותר שתועד. שטחו המקורי היה כ-11,000 קמ"ר, כמחצית שטחה של ישראל. הקרחון ניתק ממדף הקרח רוס במרץ 2000 ונשבר לאחר מכן למספר קרחוני משנה שהגדול בהם היה קרחון B-15A ששטחו 3,100 קמ"ר.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- לוויין של נאס"א צילם קרחון באורך 1,600 מטרים ניתק באנטארקטיקה, באתר Live Science, 16 בפברואר 2017
- קרחון ימי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
