קריטון

קריטון (ביוונית: Κρίτων) הוא דיאלוג קצר שנכתב בידי הפילוסוף היווני הקדום אפלטון. זוהי שיחה בין סוקרטס לבין חברו האמיד קריטון בדבר הצדק (dikē), אי-צדק (adikia), והדרך הנכונה להגיב לאי-צדק. סוקרטס, שחושב שאין להשיב על אי-צדק באי-צדק נוסף (בבחינת עין תחת עין), מסרב להצעתו של קריטון לממן את בריחתו מהכלא. הדיאלוג מכיל טענה עתיקה בדבר תאוריית האמנה החברתית של השלטון.

קריטון
Κρίτων

מידע כללי
מאת	אפלטון
שפת המקור	יוונית עתיקה
סוגה	דיאלוג אפלטוני
הוצאה
תאריך הוצאה	המאה ה־4 לפנה״ס
סדרה
הספר הבא	פיידון

הקדמה

הדיאלוג מתרחש כחודש לאחר הרשעתו של סוקרטס בהשחתת הנוער במשפט שבו הושת עליו גזר דין מוות. הדיאלוג מתחיל כאשר סוקרטס מתעורר משינה ושם לב שלידו נמצא קריטון תלמידו.

קריטון מבשר לסוקרטס חדשות רעות. הוא מספר לו על עדי ראייה שראו את הספינה מדלוס עושה את דרכה בחזרה אל עבר אתונה. המשמעות היא שסוקרטס יוּצא להורג למחרת היום (לאתונאים היה מנהג מסורתי לזכר שחרורם בידי תזאוס מגזרת המלך מינוס: כל עוד הספינה מדלוס לא חזרה ממסעה המקודש, לא התקיימו הוצאות להורג). סוקרטס מתייחס לחדשות בביטול, ומספר שהיה לו חלום, בו אישה בגלימה לבנה אמרה לו שבעוד שלושה ימים יחזור לפת'יה. סוקרטס טוען שפירוש החלום ברור, ובעוד שלושה ימים הוא ימות. כוונתו של סוקרטס מתפרשת לאור האיליאדה של הומרוס, אשר בה אכילס אומר ש"בעוד שלושה ימים אחזור לפת'יה השופעת" ומתכוון שבעוד שלושה ימים יחזור לביתו. בחלומו של סוקרטס פת'יה הופכת לסמל, וכאשר סוקרטס אומר שבעוד שלושה ימים יחזור הביתה, הוא מתכוון לבית שיחזור אליו לאחר מותו.

קריטון מסכים לגבי פירוש החלום אך מספר לסוקרטס שהוא חושש להפסיד חבר. הוא מסביר לסוקרטס שאם הוא (סוקרטס) יוצא להורג, אנשים יחשבו על קריטון שחבריו חשובים בעיניו פחות מכספו, שכן קריטון יכול לממן את מילוטו של סוקרטס מבית הכלא.

פתיחת השיחה

סוקרטס מסרב להצעתו של קריטון לשחד מלשינים פוטנציאלים, וקריטון מוחה וטוען שאלו (המכונים "sychophants") זולים ביותר. הוא מוסיף שאם סוקרטס חושש לרושש את קריטון, החשש לא מוצדק משום שהגיעו לעיר זרים (xenoi), סימיאס וקבס, ובידיהם כסף המיועד למילוטו של סוקרטס.

קריטון מציג נימוקים נוספים לטובת בריחתו של סוקרטס. הוא טוען שלאב יש מחויבות לגדל ולחנך את ילדיו, ולכן על סוקרטס להימנע בכל מאודו מלהפוך את ילדיו ליתומים. הוא ממשיך ואומר שהמשפט בו הורשע סוקרטס לא היה צריך להתקיים מלכתחילה, ואם כבר התקיים הרי שיכול היה להתנהל באופן אחר. הוא אומר שמותו של סוקרטס יהיה שיא מגוחך לכל הפרשה, ושהוא מתבייש בסוקרטס ובחבריו (והוא ביניהם), מכיוון שייראה כאילו נהגו בפחדנות ובחולשה.

סוקרטס משיב לקריטון כי בבואנו להכריע בשאלות מוסריות עלינו לנטרל את הרגש ולהתייחס לטענות באופן רציונלי בלבד. הוא אומר שהוא מעריך רק את דעתו של אדם המבין מהו צדק. כסף, מוניטין ודאגה לילדים מהווים ערכים רק עבור בני אדם שאינם חושבים באמת. במהלך סוקרטי טיפוסי, הוא מציע הכללה: הוא מזמין את קריטון לשקול את ההגדרה הכללית של צדק ואת השאלה האם יש בכלל מקרים בהם מוסרי לנהוג באי-צדק; אם מקרים כאלה אינם בנמצא, הרי שלא יהיה זה מוסרי לברוח מהכלא.

טיעוניו המרכזיים של סוקרטס

סוקרטס טוען כי לעולם אין זה מוסרי לנהוג בחוסר צדק – גם לא להשיב רעה תחת רעה. סוקרטס מציין שעמדתו היא עמדת מיעוט. הוא שואל את קריטון לעמדתו בשאלה האם אכן לעולם אין לנהוג באי-צדק, ומתרה בו שישיב רק לפי עקרונותיו ואמונותיו.

המשך דבריו של סוקרטס מתבסס על הטיעון שניסיון הבריחה שלו יפעל כנגד חוקי המדינה, ובכך יהיה זה מעשה של אי-צדק. המדינה דואגת בעזרת חוקיה לאפשר לאזרחיה חיים טובים, ממש כשם שהורים דואגים לספק לילדיהם סביבה תומכת שתאפשר את גדילתם ואת מיצוי הפוטנציאל שלהם. ציות האזרחים לחוקים מהווה מעשה צודק, ואילו הפרת החוקים מהווה מעשה שאינו צודק. ומשום שלעולם, כאמור, אין זה צודק לפעול באי צדק, הרי שבריחה מהכלא תהווה מעשה של אי צדק. חשוב להבהיר שסוקרטס אינו גורס שיש תמיד לציית לחוקים באופן עיוור. הרשות נתונה בידי כל אזרח לנסות ולהשפיע על החקיקה בדרך המקובלת, או לעזוב את המדינה ולעקור למדינה אחרת. אולם אין זה צודק, לטענת סוקרטס, שהאזרח ייהנה מחד מהיתרונות שמעניקים חוקי המדינה מבלי לנסות לשנותם, ומאידך יברח כאשר אותם חוקים מענישים אותו. בהישארותו במדינה, מסכים האזרח בשתיקה לחוקיה. סוקרטס מחדד את הנקודה באומרו כי הוא הסכים לציית לחוקי המדינה יותר מכל אדם אחר, שכן לא רק שהיה אזרח בה במשך שבעים שנה (זוהי הגזמה: סוקרטס היה בן שבעים ואחת בעת הדיאלוג, ולא היה אזרח באתונה עד גיל עשרים לערך), אלא גם הוליד וחינך בה את ילדיו.

כעת, מבצע סוקרטס אנלוגיה בין החוקים לבין מולידיו ומחנכיו ומאניש אותם. החוקים אומרים שהם למעשה לקחו חלק בהולדתו, שכן אביו נשא את אימו בחסות חוקי הנישואים. החוקים היו גם אחראיים על חינוכו, שכן על אביו היה לחנך אותו באומנויות ובספורט, לפי חוקי המדינה. סוקרטס אומר שהוא צאצא ("ek-gonos") ועבד ("doulos") למדינה ולחוקיה, שעליו לכבד אותה לפחות כמו שהוא מכבד את הוריו ואת מחנכיו, אם לא יותר. בפרט, עליו לשמוע בדבריהם ולעשות כרצונם, אף אם דעותיו שונות משלהם. אסור לו לנסות לפגוע בחוקים, כפי שאסור לו להכות את מחנכיו אם אלו מכים אותו, או להפגין חוסר-כבוד כלפי הוריו, אם אלה מפנים כלפיו דברי תוכחה. טיעון נוסף שסוקרטס שם בפי החוקים, בציינו כי הוא מופנה גם כלפי אלה שעימם "אין לו קרקע משותפת" (כלומר, אלו הסבורים שמותר להשיב רעה תחת רעה), הוא שהחוקים עצמם מעולם לא הרעו לו; בני-האדם הם שהשתמשו בהם לרעה. לכן, אף אם מותר לגמול רעה תחת רעה, אסור לסוקרטס להפר את החוק, שכן הוא מעולם לא הרע לו.

סיכום טענותיו של קריטון בעד הבריחה

1. סוקרטס מסכן את השם הטוב של חבריו. אם סוקרטס יוצא להורג, הדבר יראה כאילו קריטון מעדיף את כספו על-פני חבריו. קריטון מחשיב את המוניטין שייווצר כתוצאה מכך מביש ומסוכן, אף על פי שזו תהיה דעתם רק של אלו שאינם מכירים את סוקרטס או את קריטון כראוי, כלומר, ההמון. על האדם לכבד את דעותיו של ההמון מכיוון שהוא יכול לגרום לצרות (רוע) רבות.
2. סוקרטס לא צריך לדאוג לכסף של קריטון, או לשמו של קריטון, שכן בריחה היא המעשה המכובד יותר.
3. לסוקרטס יש תומכים בערים אחרות, כולל בתסליה שהיא מקום טוב לבריחה. קריטון מעלה את הטיעון אף על פי שסוקרטס אמר, במשפט, שהוא יעדיף למות מאשר לִגלות (ראה אפולוגיה).
4. סוקרטס ינהג באי-צדק בכך שינטוש את חובותיו.
5. סוקרטס ינהג בפחדנות אם לא יתנגד לאי-צדק (ובכך קריטון רומז שהחלטת בית המשפט להמית את סוקרטס, אינה צודקת). הוא יחבור לאויביו (שכן אלה חפצים במותו). הוא יבחר את "הדרך הקלה ביותר" (בכך שלא יתאמץ למנוע את מותו), במקום לבחור בדרך האמיצה, המכובדת ובעלת הסגולה הטובה. קריטון בטוח שהדרך הזו היא הימלטות ממוות ודאי ובלתי-צודק.

תגובתו של סוקרטס לטענות

1. דעותיו של ההמון אינן רלוונטיות להחלטה; בורותם של רוב האנשים אינה מאפשרת להם לקבל את ההחלטה האמיתית והנכונה, לכן דעותיהם הן חסרות-ערך לאדם הרודף אחר האמת ושואף לעשות טוב.
2. הדאגה העיקרית, השאלה היחידה, היא האם הימלטות תהיה מעשה צודק.
3. על האדם לעולם-לא לנהוג באי-צדק; לנהוג ברוע כתגובה לרוע של בני-אדם אחרים, מוביל לאי-צדק.
4. סוקרטס מאמין כי ילדיו צריכים לגדול באתונה שהיא המדינה העילאית ביותר מבחינת צדק ומוסר, ולכן אין זה מוסרי לגרום להם לברוח איתו מארצם הטובה ומוטב שימות ויניח להם לחיות ולהתחנך באתונה.
5. בני-אדם, במיוחד בני-אדם זקנים כסוקרטס, אינם צריכים לפחד מהמוות.

טענותיהם של החוקים נגד הבריחה

1. על סוקרטס לכבד את החוקים אף יותר מאשר את הוריו, מכיוון שהם הולידו, גידלו וחינכו אותו ממש כמוהם. לכן, בדיוק כפי שעל אדם לכבד את החלטת הוריו, על סוקרטס לכבד אף יותר את החלטתם של החוקים. בפרשנות הטקסט יש מעט בלבול לגבי השאלה האם הכבוד הוא לחוקים או למולדת.
2. סוקרטס נתן הסכמה בשתיקה לציית לחוקים, בכך שנשאר באתונה בתור אזרח לאחר שהגיע לבגרות. הוא צפה וידע כיצד החוקים פועלים, לא התנגד להם ואף הוליד, גידל וחינך את ילדיו באתונה, בכפיפות לחוקים. זהו מעין הסכם בין סוקרטס לבין החוקים ואין להפר הסכמים (ביטוי מוקדם לאמנה החברתית).
3. אם לאדם תינתן בחירה האם לציית או לא לציית לחוקים במצבים שונים ובהתאם לנוחיותו, אזי הוא הורס את כוחם של החוקים. להרוס את החוקים (כמיטב יכולתך) זה מעשה לא-צודק, שכן בני אדם זקוקים לבני-אדם אחרים בשביל לחיות, וקבוצות זקוקות לחוקים בשביל להתנהל.
4. סוקרטס ייראה ככוח-משחית בכל מקום אליו ילך.
5. סוקרטס יהיה במצב מסוכן בחיים שלאחר המוות, שכן חוקי-האדס הם האחים של חוקי-אתונה, ולא יסתכלו על סוקרטס בעין טובה, שהרי הוא ניסה להרוס כמיטב יכולתו את "אחיהם" החוקים.
6. החוקים מעולם לא הרעו לסוקרטס, ואין זה צודק שיגרום להם עוול.

ראו גם

• אפלטון
• סוקרטס
• אפולוגיה (דיאלוג אפלטוני)

לקריאה נוספת

• "חייו ומותו של סוקרטס", תרגם שמעון בוזגלו, תרגום הדיאלוגים אותיפרון, אפולוגיה, קריטון (ספרי עליית הגג/ידיעות אחרונות, 2001, מהדורה שנייה 2005).
• כתבי אפלטון, תרגם י"ג ליבס, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תשט"ו, כרך א, עמודים 239–254.
• אפלטון, משפטו ומותו של סוקרטס, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תשל"ב, עמודים 57–72.
• ד"ר אלעזר וינריב, בעיות בפילוסופיה של המוסר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1980, יחידה 1, עמודים 15–23.

• R.E. Allen, Socrates and Legal Obligation (Minneapolis 1980), with translations of Apology and Crito.
• D. Bostock, The Interpretation of Plato's Crito, Phronesis, 35 (1990).
• R. Kraut, Socrates and the State (Princeton, 1984).
• G. Vlastos, Socrates on Political Obedience and Disobedience, Yale Review, 42 (1974), 517-34.
• F.C. Wade, In defence of Socrates, Review of Metaphysics 25 (1971), 311-25.
• A.D. Woozley, Socrates on Disobeying the Law, in: G. Vlastos, The Philosophy of Socrates: A collection of Criticsl Essays (New York, 1971).
• A.D. Woozley, Law and Obedience: The Arguments of Plato's Crito (Chapel Hill, NC, 1979).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קריטון בוויקישיתוף

• קריטון בתרגום צבי דיזנדרוק
• טקסט חופשי של Crito באנגלית.
• נחום שטיינברג, על הדיאלוג קריטון ב-אימגו
• הפתיחה לקריטון, באתר של שמעון בוזגלו