קרל גוסטב פליישר

קרל גוסטב פליישרנורווגית: Carl Gustav Fleischer‏; 28 בדצמבר 188319 בדצמבר 1942) היה גנרלמיור בצבא נורווגיה אשר שימש כמפקד הדיוויזיה השישית במהלך קרב נרוויק במלחמת העולם השנייה. לאחר נפילתה של נורווגיה במלחמה, יצא לגלות בקנדה יחד עם הממשלה הנורווגית.

קרל גוסטב פליישר
Carl Gustav Fleischer
פליישר באוגוסט 1940
פליישר באוגוסט 1940
לידה 28 בדצמבר 1883
ביורנור, האיחוד השוודי-נורווגי האיחוד השוודי-נורווגיהאיחוד השוודי-נורווגי
התאבד 19 בדצמבר 1942 (בגיל 58)
אוטווה, קנדה קנדהקנדה
מקום קבורה Vår Frelsers gravlund עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • האקדמיה הצבאית הנורווגית
  • Trondheim Cathedral School עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא נורווגיה צבא נורווגיה
תקופת הפעילות 19051942 (כ־37 שנים)
דרגה Norway-army-OF-7.svg גנרלמיור
תפקידים בשירות
מפקד פלוגה 4 במשמר המלכותי
מפקד הרגימנט ה-14
מפקד הדיוויזיה ה-6
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
Krigskorset med sverd stripe.svg צלב המלחמה (נורווגיה)
מסדר האמבט אביר מפקד של מסדר האמבט
צלב המלחמה (צרפת, עולם שנייה) צלב המלחמה (צרפת)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

פליישר נולד ב-28 בדצמבר 1883 בעיר ביורנור במחוז דרום טרנדלג. אביו היה הכומר קרל אדואר פליישר (18431885) ואמו הייתה יוהנה סופי פרגסטאד (18501926). מוצא משפחת פליישר הוא מפרוסיה המזרחית. אבותיו היגרו לנורווגיה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-17. משפחת פליישר הייתה משפחה משפיעה מאוד בנורווגיה ורבים מבני משפחתו של קרל גוסטב התברגו בתפקידי מפתח במדינה. אחיו היה הבישוף אנדריאס פליישר.

לאחר מותו של אביו, עקרה המשפחה לטרונדהיים. ביתו התאפיין בנצרות אדוקה ובחסכנות. בשל חוסר ודאות כלכלית, הצטרף פליישר לאקדמיה הצבאית הנורווגית וסיים אותה ב-1905 כסטודנט השני הטוב ביותר במחזורו. ב-1917 הגיע לדרגת קפיטן. ב-1919 נישא לאנטוני "טוני" שרלוט הייגן (18881947).

בשנים 19191923 היה קצין-מטה בדיוויזיה ה-6 ולאחר מכן, שימש כמפקד פלוגה 4 במשמר המלכותי. בשנת 1928 הועבר לשמש כמורה במכללת המטה של הצבא הנורווגי. ב-1930 הועלה לדרגת מיור וב-1934 הועלה לדרגת אוברסט ומונה למפקד הרגימנט ה-14. מלבד תפקידיו הניהוליים והפיקודיים, פליישר כתב גם מדריכים צבאיים רבים. הוא שימש גם כעורכו של כתב העת הצבאי "Norsk Militært Tidsskrift". פליישר נהג להתריע תכופות מפני מתקפה על נורווגיה והמליץ להגן עליה באמצעות הגנה על החופים, בזמן שהצבא נסוג אל פנים הארץ. ב-16 בינואר 1939 הועלה לדרגת גנרלמיור ומונה למפקד הדיוויזיה ה-6.

במלחמת העולם השנייהעריכה

ככל שהתקדמה מלחמת העולם השנייה, גבר החשש מזליגתה אל נורווגיה, ובהחלטה מיוחדת של הוקון השביעי, מלך נורווגיה, מונה פליישר למפקד כל הכוחות של צבא נורווגיה בצפון הארץ. לנוכח מלחמת החורף, פליישר היה מודאג בעיקר מפלישה של הצבא האדום לנורווגיה ונקט צעדים תקיפים כנגד פעילים קומוניסטיים באזור פיקודו. עם זאת, היה זה דווקא הוורמאכט שפלש לנורווגיה. מפקד הצבא הנורווגי, גנרל אוטו רוגה, רצה לנסות לעכב כמה שאפשר את הגרמנים ולהמתין לבעלות הברית. פליישר לעומת זאת, תמך בפעילות התקפית כנגד אגפי הוורמאכט והעורף. ב-28 במאי פתח פליישר במתקפה בשיתוף פעולה עם הבריטים, הצרפתים והפולנים וכבש מחדש את העיר נרוויק. פליישר קיווה למנף את המתקפה ולהדוף את הגרמנים מהארץ, אולם לאור התקדמות המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, נאלצו בעלות הברית להסיג את כוחותיהם מנרוויק ביוני, והדיוויזיה השישית נותרה לבדה בעיר. פליישר נאלץ להורות על אנשיו להניח את נשקם ולהיכנע.

פליישר עצמו הצליח להימלט ולחבור אל הממשלה הנורווגית שהתארגנה למנוסה מהארץ. מכיוון שהגנרל רוגה נפל בשבי הגרמני, פליישר קיווה שהוא יהיה זה שיהפוך למפקד הצבא הנורווגי החופשי, אולם מכיוון שהיה מסוכסך עם צמרת ההנהגה הנורווגית הגולה, הוא לא קיבל את התפקיד, ובמקומו התמנה מפקד צעיר ואנונימי בשם וילהלם פון טנגן הנסטן. פליישר הגיש את התפטרותו, אולם שוכנע לא לעשות זאת, ותחת זאת נשלח לקנדה כמפקד הכוחות הנורווגיים הגולים שחנו בארץ זאת, במטרה להכינם להילחם עבור ארצם. ב-1 בדצמבר 1942 הועבר פליישר מתפקידו והתמנה במקום זאת לנספח הצבאי הנורווגי בארצות הברית, תפקיד שנחשב לזוטר וזניח. כשהוא חש מושפל, ב-19 בדצמבר פליישר התאבד ביריית אקדח.

הסכסוך של פליישר עם הממשלה הנורווגית בכלל, והתאבדותו בפרט, נחשבת עד היום לאחד הנושאים הכאובים והשנויים במחלוקת בחלקה של נורווגיה במלחמת העולם השנייה. מחלוקות אלה המשיכו גם לאחר שאפרו של פליישר הועבר לנורווגיה לאחר המלחמה. הממשלה סירבה לתת הכרה ממלכתית ללווייה, אף על פי שנציגים ממשפחת המלוכה השתתפו בה.

לקריאה נוספתעריכה

  • Fleischer, Carl Gustav (1947). Efterlatte papirer (בנורווגית). Tønsberg: Tønsberg Aktietrykkeris Forlag.
  • Hovland, Torkel (2000). General Carl Gustav Fleischer: Storhet og fall (בנורווגית) (3rd ed.). Oslo: Aschehoug.
  • Hermansen, Max, ed. (2008). Hardt Styrbord: Glimt fra norsk sjøkrigshistorie (בנורווגית). Oslo: Sjømilitære Samfunds forlag. ISBN 978-82-997703-0-9.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קרל גוסטב פליישר בוויקישיתוף