פרוסיה המזרחית

פְּרוּסְיָה הָמִזְרחִית (גרמנית: Ostpreußen, להאזנה (מידעעזרה), ליטאית: Rytų Prūsija, פולנית: Prusy Wschodnie, רוסית: Восточная Пруссия) הייתה בתחילה פייף של ממלכת פולין, ונקראה דוכסות פרוסיה, ולאחר מכן הייתה מחוז בממלכת פרוסיה ובמדינה החופשית של פרוסיה.

פרוסיה המזרחית
Ostpreußen
Flagge Preußen - Provinz Ostpreußen.svgWappen Preußen.png
German Empire - Prussia - East Prussia (1878).svg
ממשל
שפה נפוצה גרמנית
עיר בירה קניגסברג
גאוגרפיה
יבשת אירופה
היסטוריה
הקמה צירוף דוכסות פרוסיה לממלכת פרוסיה
תאריך 1773
פירוק תבוסת גרמניה במלחמת העולם השנייה
תאריך 1945
ישות קודמת Flag of Ducal Prussia.svg דוכסות פרוסיה
ישות יורשת ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
פוליןפולין פולין

פרוסיה המזרחית שכנה לאורך החוף הדרום-מזרחי של הים הבלטי. בירתה הייתה קניגסברג, ששמה שונה ב-1946 לקלינינגרד על ידי ברית המועצות.

בגרמניה, עקב הקרבות הנואשים שהתחוללו בה לקראת סיום המלחמה, הפצצות אוויריות על ידי בעלות הברית בשטח מאוכלס, האיחור בפינוי האוכלוסייה האזרחית, התנאים הקשים שבה בוצע הפינוי, הכיבוש על ידי הצבא האדום וגירוש האוכלוסייה האזרחית הגרמנית, הפכה פרוסיה המזרחית לסמל לזוועות מלחמה ופשעי המלחמה באוכלוסיה האזרחית הגרמנית[1], אם כי, ממחקרים מהשנים האחרונות עולה כי היקף מעשי הטבח היה קטן משתואר קודם לכן[2]

היסטוריהעריכה

 
השבטים הבלטיים סביב 1200 לאחר הספירה

פרוסיה הקדומה לפני הכיבוש הטבטוניעריכה

(ראו ערך מורחב Old Prussians בוויקיפדיה האנגלית)

נראה שפרוסיה קיבלה את שמה משם העם או השבט שישב בה לפני הכיבוש הטבטוני (הגרמני) הפרוסים (או הברוסים) המוזכרים כבר על ידי פְּתוֹלָאמָיוּס שחי במאה השניה לספירה.

מעט יחסית ידוע אודות הפרוסים שהיו עם של ציידים ומגדלי בקר שישבו באזור המיוער בצפיפות וזרוע ביצות ואגמים.

ידוע שדיברו שפה ממשפחת השפות הבלטיות הנקראת כיום פרוסית עתיקה ששרדה לתוך הכיבוש הגרמני עד למאה ה 18 ומעט שמות מקומות בעיקר שרדו עד התקופה הנאצית שאז גירמן (הפך לגרמנים) השלטון שמות אלו.

ידוע גם שהאמינו במערכת אלים פוליטאיסטית וסגדו להם, בין השאר, סביב עצים גדולים, מרכזה של הדת היה ב Romuva שם ישב מה שכונה על ידי

הפרוסים הקדומים היו מאורגנים בקבוצות שנקראו laūks שפירושו בשפה הפרוסית הקדומה שדה.

כל קבוצה שכזו מנתה מספר איכרים ובני משפחותיהם שחלקו אינטרס משותף.

ההחלטות המשותפות היו מתקבלות ע"י אסיפה כללית של כל הגברים, אסיפה שבחרה גם מנהיג וראש שבט, המנהיג היה אחראי על ענייני היום יום בעוד שראש השבט היה אחראי על הדרכים, מגדלי התצפית והגבולות.

החל מהמאה ה 11 לספירה נעשו ניסיונות לנצר את הפרוסים ולהכניסם תחת מרות הכנסיה הקתולית, ממלכת פולין והקיסרות.

בשנת 1230 יצא המסדר הטבטוני שנכשל בהגנה על ממלכת ירושלים הצלבנית והוגלה מארץ ישראל במסע צלב לכיבוש מדינה עצמאית לעצמו ולניצור, שעבוד והכחדת הפרוסים שיתנגדו לכך שנקרא מסע הצלב הפרוסי.

הפרוסים לא היו שווי ערך בשדה הקרב לאבירים המיומנים שכבשו את ארצם, למרות זאת הם מרדו פעמים רבות באבירים המשעבדים, המרידות, מספר המתים הגדול, השעבוד, הכחדת האצולה שהתנגדה, הניצור והטמעת הנותרים בגרמנים שהיגרו למדינת המסדר הביאו לדעיכה אטית במספרם והכחדת תרבותם, נהוג לחשוב שכקבוצה תרבותית נעלמו הפרוסים במאה ה 18.[3]

 
פסלים פרוסיים בעלי משמעות פולחנית, כיום בגדנסק (דנציג)

כפי שקרה פעמים רבות המקור העיקרי שיש בידינו כעת להכרת תרבותם של הפרוסים הם כתבי האבירים והנזירים שהכחידו אותם, מעט מאוד מתרבותם החומרית של הפרוסים שרדה ובניהם פסלים בעלי משמעות פולחנית.

מאבירים לווסאליםעריכה

מחציה השני של המאה ה-13 עד המאה ה-15 שלט המסדר הטבטוני באזור פרוסיה תחת מדינת המסדר הטבטוני. שאיפות הרחבת המדינה של האבירים הביאו למספר קרבות עם ממלכת פולין שהובילו למלחמה הפולנית-ליטאית-טבטונית בה ניצחו כוחות מאוחדים מפולין והדוכסות הליטאית הגדולה בקרב גרונוולד ב-1410. הניצחון נעשה לרשמי ב-1466 עם חתימת האמנה השנייה של תורן וכך הסתיימה מלחמת שלוש עשרה השנים שלאחריה עברה פרוסיה המערבית להיות תחת שלטון פולני, כשפרוסיה המזרחית נשארת תחת שלטון האבירים כפייף של פולין.

המסדר הפסיד את פרוסיה המזרחית עם עליית הרפורמציה כשראש המסדר אלברכט, דוכס פרוסיה הפך לחילוני והציג עצמו כוסאל של הכתר הפולני. בנו של אלברכט - אלברכט פרידריך, דוכס פרוסיה מת ב-1618 ופרוסיה הדוכסית עברה לרשות ברנדנבורג, מה שיצר את ברנדנבורג-פרוסיה. פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג הצליח להסיר את השליטה הפולנית מעל הדוכסות ב-1660 שהפכה כפופה לקיסרות הרומית הקדושה בלבד.

ממלכת פרוסיהעריכה

למרות שברנדנבורג הייתה באופן תאורטי חלק מהאימפריה הרומית הקדושה, פרוסיה הייתה מחוץ לתחום שיפוטה של האימפריה. בתמורה לתמיכתו בקיסר לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במלחמת הירושה הספרדית, המושל פרידריך השלישי מברנדנבורג הורשה להמליך עצמו כ"מלך בפרוסיה" ב-1701 תחת השם פרידריך הראשון. בממלכה החדשה שלט בית הוהנצולרן ונקראה ממלכת פרוסיה.

לאחר חלוקת פולין הראשונה ב-1772, אוחד וורמיה, חלק מפולין, עם דוכסות פרוסיה. ב-31 בינואר 1773, הודיע פרידריך השני מלך פרוסיה ששמו של המחוז החדש יהיה פרוסיה המערבית, כששמו של שאר השטח יהיה פרוסיה המזרחית.

בשנים 1824-1878 אוחדו פרוסיה המערבית והמזרחית למחוז אחד אך לאחר מכן הופרדו בשנית.

האימפריה הגרמניתעריכה

 
הפרובינציה של פרוסיה המזרחית (אדום) בפרוסיה (כחול) שבאימפריה הגרמנית, 1871

ב-1871, עם ההכרזה על הקמתה של האימפריה הגרמנית, הפכה פרוסיה המזרחית לחלק מהאימפריה. ב-1875 החלוקה האתנית בפרוסיה המזרחית הייתה 73.48% דוברי גרמנית, 18.39% דוברי פולנית ו-8.11% דוברי ליטאית. אוכלוסיית המחוז ב-1900 הייתה 1,996,626 תושבים בחלוקה דתית של 1,698,465 פרוטסטנטים, 269,169 קתולים ו-13,877 יהודים. מספר הפולנים והליטאים ירד במשך הזמן לאור תהליך הגרמניזציה. הפרוסים דוברי-פולנית רוכזו בדרום האזור (מזוריה, וורמיה) והפרוסים דוברי-ליטאית רוכזו בצפון-מזרח.

 
פרוסיה המזרחית ב 1939

רפובליקת ויימארעריכה

עם התפטרותו של וילהלם השני מכס המלכות הפכה גרמניה לרפובליקה. בין שתי מלחמות העולם, הפכה פרוסיה המזרחית למובלעת גרמנית לפי חוזה ורסאי כשחלקים מפרוסיה המערבית ומחוז פוזן סופחו לפולין כדי ליצור את המסדרון הפולני והעיר החופשית דנציג.

ב-1920 נערכו משאלי עם בפרוסיה המערבית ודרום פרוסיה המזרחית כדי לקבוע אם האזורים צריכים להצטרף לרפובליקה הפולנית השנייה או להשאר בגרמניה; 96.7% מהתושבים הצביעו להשארות בגרמניה.

גרמניה הנאציתעריכה

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה במרס 1933 ישבו בקניגסברג 3,200 יהודים, כשהחלו הנאצים לרדוף את היהודים במוסדות להשכלה גבוהה החלו פרופסורים יהודים לעזוב את אוניברסיטת קניגסברג, מצאו מקלט בארצות הברית, או עלו לארץ ישראל.

כשהתרחבו הרדיפות גם למערכת ההשכלה העממית והתיכוני ואחרי שנאסר על ילדים יהודים ללמוד בבתי ספר כלליים, הקימה הקהילה ב-1935 בית ספר יהודי משלה.

בפרעות "ליל הבדולח", ליל 9 בנובמבר 1938, נשרף כליל בית הכנסת הגדול, בתי הכנסת האחרים נחרבו גם הם. שוכני בית האבות וילדי בית היתומים הושלכו לרחוב, וגברים יהודים נאסרו ונשלחו לחדשיים וחצי למחנות ריכוז.[4]

ב-1938 שינו הנאצים כשליש משמות האזור לשמות פרוסים מקוריים, כולל שמות פולנים וליטאים וכל מי שלא שיתף פעולה עם חוקי גרמניה הנאצית, כולל פעילים של המיעוט הפולני וכמובן יהודים, נשלחו למחנות ריכוז.

 
מבצע פרוסיה המזרחית, כוחות סובייטים נכנסים לעיר כבושה, בצד הדרך ניתן לראות מוטלים שרידי רכושם של האזרחים הגרמניים שניסו לנוס על נפשם

מלחמת העולם השנייהעריכה

ב-1939 היו בפרוסיה 2.49 מיליון תושבים, 85% מהם היו גרמנים, האחרים הגדירו עצמם גרמנים תרבותית, לותרנים דתית, אך כמזורים או ליטאים. האחרונים חיו ברובם במזרח ודרום-מזרח המחוז.

בזמן מלחמת העולם השנייה הורחב המחוז, בניגוד לתעמולה הנאצית שהציגה את כל המחוזות שנלקחו ממנה ככאלה שיש בהם רוב גרמני שרוצים איחוד עם גרמניה, סטטיסטיקות הרייך מ-1939 מראות שרק 31,000 מתוך 994,092 האנשים שחיו בטריטוריות שסופחו מפולין היו גרמנים.

במהלך המלחמה נרדפו יהודי מזרח פרוסיה, כך למשל בבירת החבל קניגסברג ב 1939 נותרו 1,585 יהודים, 763 מהם גורשו לטרזיאנשטאט בסוף 1941 וראשית 1942 (59 נותרו בחיים כשהמחנה שוחרר), וב-1944 נותרו רק 60 משפחות יהודיות בעיר.[5] עם סיום המלחמה נותרו רק יהודים ספורים בקניגסברג, בעיקר כאלה שהיו נשואים ללא-יהודים[6].

מפקדתו של היטלר "מאורת הזאב" (Führerhauptquartier Wolfsschanze) שכנה במזרח פרוסיה.

 
כניעת מזרח פרוסיה, קצינים גרמניים שבויים ברחובות קניגסברג
1944/45עריכה

במשך מרבית המלחמה הייתה פרוסיה המזרחית אחד האזורים שנפגעו פחות מאימי המלחמה (זאת למעט "כמובן" האוכלוסייה היהודית והפולנית שסבלה סבל רב במלחמה ולמעט הגברים הצעירים שגוייסו לוורמאכט ושחלקם נהרגו בזמן פעולה) עקב מרחקה מהחזית המערבית והמזרחית גם יחד.

אולם לקראת השלבים הסופיים של המלחמה פקדה המלחמה את מזרח פרוסיה בביתה.

ב 1944 הוכרזה העיר קניגסברג על ידי היטלר כ "מבצר לאומי" (Festung), וינסטון צ'רצ'יל קרא לעיר "מבצר מודרני וממוגן בצורה כבדה" ואכן בשלב הסופי של הקרב הוגנה פרוסיה המזרחית על ידי כ-580,000 אלף חיילים בסיוע כ-200 אלף איש ביחידות הפולקסשטורם, 8200 תותחים, 1000 טנקים, 560 מטוסים.

בלילה שבין ה-26 ל-27 באוגוסט ובלילה שבין ה-29 ל-30 באוגוסט 1944 העיר העתיקה של קניגסברג כמעט הושמדה לגמרי בשתי התקפות מהאוויר.

בינואר 1945 החל מבצע פרוסיה המזרחית על ידי הצבא האדום.

אריך קוך חיכה עם פינוי האוכלוסייה הגרמנית עד שהחזית המזרחית התקרבה לגבול פרוסיה המזרחית, אוכלוסיית המחוז הוטעתה באופן שיטתי על ידי התעמולה הנאצית. ונאמר להם שהגרמנים קרובים לניצחון למרות המצב בשטח, בעקבות כך חלקם לא עזבו עד שהיה מאוחר מידי, אחרים נמלטו מערבה בעקבות ההתקדמות המהירה של הצבא האדום, שחייליו התעללו בתושבים שנשאר.

עד אמצע פברואר נותקה פרוסיה המזרחית לחלוטין והדרך לפינוי האזרחים והחיילים נשארה דרך הים בלבד.

הדיווחים על זוועות ומעשי אונס קבוצתי זרעו פחד וייאוש באוכלוסייה הנצורה, הפחד מהצבא האדום הועצם על ידי התעמולה הגרמנית שרצתה להשתמש בטבח שנערך בכפר נמרסדורף על מנת לחזק את הרגשת "מלחמת אין ברירה" בקרב האוכלוסייה אך במקום זאת העצימה את הרגשת הפחד והיאוש[7].

ב 23 בינואר הורה אדמירל דיניץ להתחיל במבצע חניבעל, במהלך 15 שבועות פונו דרך הים למעלה מ 800,000 אזרחים וכ 350,000 חיילים במאות משטים.

אלפים איבדו את חייהם כשהטביע הצבא האדום ספינות גרמניות שפינו אזרחים לשטחי הרייך במערב, בניהם כ תשעת אלפים שהיו בספינה וילהלם גוסטלוף במה שנחשב לאחד האסונות הימים הגדולים בהיסטוריה וזכה לפרסום בעקבות ספרו של זוכה פרס נובל גינטר גראס בהילוך של סרטן[8].

מעריכים כי שלוש מאות אלף אזרחים מתו בין השנים 1944 ו-1945, בעיקר בגלל האיחור בפינוי האוכלוסיה האזרחית, רעב, מחלות, רצח ואונס שבוצעו על ידי חיילי הצבא האדום[9].

קניגסברג בירת מזרח פרוסיה נכנעה ב-9 באפריל 1945, לאחר קרב על כיבוש העיר קניגסברג שנמשך ארבעה ימים ובזה הסתיים השלטון הגרמני בחבל שארך כשבע מאות שנה.

 
מפקדתו של היטלר במזרח פרוסיה מאורת הזאב, ממנה פיקד על המלחמה בחזית המזרחית בתחילת וסוף המלחמה כפי שהיא נראית היום, שימו לב לעובי קירות הבטון בהשוואה למבקרים שבכניסה.

לאחר מלחמת העולם השנייהעריכה

צרציל ראה ב"מיליטריזם הפרוסי" את הסיבה לשתי מלחמות העולם ולכן רצה לפרק את פרוסיה ולהעמידה תחת משטר כיבוש ואילו סטאלין רצה לחסל את מזרח פרוסיה כקרש קפיצה גרמני לפלישה נוספת לרוסיה והכריז כי בכוונתו להחזיר את פרוסיה לעולם הסלבי אליו היא שייכת.

לאחר המלחמה חולקה מזרח פרוסיה לאזור של ברית המועצות ולאזור כיבוש פולני.

מספר מועט יחסית של גרמנים נשארו במקומם לאחר כניעת גרמניה, גרמנים נוספים שנמלטו ב-1945 ניסו לאחר המלחמה לחזור לבתיהם בפרוסיה המזרחית אולם האוכלוסייה הגרמנית שנותרה באזור גורשה בידי המשטר הקומוניסטי והפולני.

רבים הוגלו למחנות עבודה במזרח ברית המועצות (גולאג). או לרפובליקות האסייתיות בברית המועצות, שמות מקומות בגרמנית שונו לשמות רוסיים או פולנים.

באפריל 1946 הפך צפון פרוסיה המזרחית למחוז ברפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה, וטריטוריית ממל הפכה לחלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית.

ביולי אותה שנה שונה שמה של הבירה קניגסברג לקלינינגרד, ושמו של האזור שונה למחוז קלינינגרד. כמו כן שונו שמות כל היישובים באזור לשמות חדשים בעלי אופי סובייטי מובהק.

דרום האזור שסופח לפולין נקרא עתה ורמיה-מזוריה.

לאחר גירוש האוכלוסייה הגרמנית, יושבו רוסים, בלארוסים, אוקראינים ופולנים במה שהיה פרוסיה המזרחית.

 
קלנינגרד (קניגסברג) בית הסובייטים שנבנה על חורבותיה של טירת קניגסברג שנהרסה בהוראת ליאוניד ברז'נייב כחלק ממחיקת העבר הגרמני של מזרח פרוסיה.הסגנון המודרני נועד להיות תשובה סובייטית לעבר הגרמני שיוצג בטירה.

בעיקר בחלק הסובייטי, הייתה מדיניות של מחיקת כל שאריות היסטוריה ותרבות גרמנית; ב-1967 הרסו את טירת קניגסברג בהוראתו של ליאוניד ברז'נייב כדי לפנות מקום ל"בית הסובייטים" החדש.

 
קתדרלת קינגסברג שחרבה במלחמת העולם השנייה בשנת 1982.
 
קתדרלת קינגסברג לאחר ששוחזרה בשנת 2018
התיירים שבתמונה הם ככול הנראה גרמנים ב"טיול שורשים".

בתחילת המאה העשרים ואחתעריכה

כיום, בעשור השלישי של המאה העשרים ואחת, מרבית תושבי מזרח פרוסיה (הפרוסים) חיים הרחק במערב בגרמניה והאזור שהיה מזרח פרוסיה נחלק לשלושה :

החלק הדרומי שלפני חלוקת פולין היה שייך לממלכת פולין ואחרי מלחמת העולם השנייה היה שייך לאזור הכיבוש הפולני, חזר לשלטון פולין ונכלל כיום בווייוודת (מחוז) ורמיה-מזורהפולנית: Warmińsko-Mazurskie)

החלק הצפוני-מרכזי, שהיה הליבה של מדינת המסדר הטבטוני ולאחריה דוכסות פרוסיה ובה עיר הבירה קניגסברג שנקראה לאחר המלחמה קלנינגראד , נכלל לאחר מלחמת העולם השנייה באזור הכיבוש הסובייטי, הוא כיום מחוז קלנינגרד ברוסיה .(ברוסית: Калининградская область)

החלק הצפוני ביותר, שסביב העיר ממל, שקודם מלחמת העולם השנייה היה שיך לליטא (אם כי היה בעיר רוב גרמני וקודם מלחמת העולם הראשונה היה חלק מהקיסרות הגרמנית), חזר לשלטון ליטאי, נקרא בשם הליטאי קלייפדהליטאית: Klaipėda) ומשמש כיום כנמל העיקרי של ליטא.

מעט מאוד גרמנים פרוסים שרדו במה שהיה מזרח פרוסיה והליבה של ממלכת פרוסיה ושממנה התפתחה הקיסרות הגרמנית.

בחלק הליטאי שסביב העיר ממל-קלייפדה נותרו כ 2000 גרמנים המהווים כ 1% מהאוכלוסייה, מאז 1988 הם מקיימים ארגוני תרבות וחברה וכן שלושה בתי ספר שבהם לומדים את השפה והתרבות הגרמנית וכן בתי ספר של יום ראשון[10].

בחלק הרוסי שממנו גורשו התושבים שנותרו לאחר הכיבוש למזרח גרמניה, לרפובליקות האסייתיות ולסיביר התחילו בתחילת שנות ה-90 לחזור גרמנים שלאחר מלחמת העולם השנייה גורשו על ידי הסובייטים לקזחסטן ולסיביר, תוך מספר שנים רובם היגרו לגרמניה ורק אלפים בודדים מתגוררים במחוז עד היום והם מונים כ 0.6% מהאוכלוסייה.

למרות הגישה למחיקת המורשת הגרמנית, שוחזרה הקתדרלה הגרמנית של קינגסברג ושחורבותיה ניצבו לאחר המלחמה במרכז קלנינגרד, ישנם גם כוונות לשחזר את טירת קינגסברג או לפחות לשמר את שרידיה ששרדו בצמוד לבית הסובייטים[11].

ב 2004 פתחה גרמניה המאוחדת קונסוליה בקלינגרד, פתיחת הקונסוליה התפרשה כהכרה גרמנית בעובדת קיומה של קלנינגרד כעיר ברוסיה אך גם כהכרה רוסית בקשר הגרמני לעברה הגרמני של העיר וכחוליה המקשרת בין רוסיה והאיחוד האירופאי שגרמניה חברה חשובה בו. [12]

למרות ההכרה ההדדית בהווה הרוסי ובעבר הגרמני, יש בגרמניה קולות הרואים בנוכחות הרוסית "טעות של ההיסטוריה" [13], קולות שמביאים לתגובות שכנגד בצד הרוסי המנסות למחוק את הקשר לעבר הגרמני[14].

בחלק הפולני שגם בתקופת השלטון הגרמני הייתה בו אוכלוסיה לא גרמנית, בעיקר פולנית, גדולה יחסית, ניכרת עד היום המורשת הגרמנית-פולנית המשותפת, כך למשל בירת החבל שמרה על שמה (אולשטיין) בהשוואה לבירת החבל שבשלטון הסובייטי קינגסברג ששמה שונה לקלנינגרד ובהשוואה לבירת החבל הליטאי ממל ששמה שונה לקלייפדה.

בחבל מתגורר גם מיעוט גרמני, קטן בהרבה מתקופת השלטון הגרמני ומונה כ -3% מאוכלוסיית החבל (ראה ערך German minority in Poland), בעקבות נפילת השלטון הקומוניסטי והתעוררות התרבותית של הפולנים והמיעוטים שבאה אחרי הוקמה Association Cultural Community "Borussia" ששמה לה למטרה לחקור, לשמר ולחזר את העבר, כולל העבר הפרוסי, של האזור (בורוסיה הוא השם הלטיני של פרוסיה)[15].

גרמניה הכירה באופן רשמי בסיפוח מזרח פרוסיה לברית המועצות (כיום הפדרציה הרוסית), פולין וליטא.

בגרמניה שבה נמצאים מרבית תושבי מזרח פרוסיה וצאצאיהם, בעיקר בסקסוניה התחתונה, הוקמה בשנות ה 50 הקרן לשימור המורשת התרבותית של פרוסיה ((German: Stiftung Preußischer Kulturbesitz (SPK) חלק מהתושבים המקוריים וצאצאיהם מאורגנים ב Landsmannschaft Ostpreußen , מעין ארגון יוצאי מזרח פרוסיה שכיום פעיל בעיקר בשימור המורשת התרבותית, קיים גם מוזיאון מזרח פרוסיה (East Prussian State Museum) העוסק במורשת התרבותית אך גם בחי והצומח של האזור.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פרוסיה המזרחית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גלעד מרגליות, הגרמנים כקורבנות, הארץ
  2. ^ גלעד מרגליות, העדנה של העיסוק הציבורי בסבלם של הגרמנים, מט"ח, בתוך אשמה סבל וזיכרון , גרמניה זוכרת את מתיה במלחמת העולם השנייה פרק שישי
  3. ^ Prussia, britannica
  4. ^ קניגסברג, בית התפוצות
  5. ^ קניגסברג, בית התפוצות
  6. ^ אלבום בית הספר היהודי בקניגסברג, גרמניה, יד ושם
  7. ^ גלעד מרגלית, אשמה, סבל וזיכרון : גרמניה זוכרת את מתיה במלחמת העולם השנייה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ז - 2007, עמ' 143
  8. ^ גינטר גראס, בהילוך של סרטן, ynet
  9. ^ Piotr Eberhardt, [http://rcin.org.pl/Content/15652/WA51_13607_r2011-nr12_Monografie.pdf POLITICAL MIGRATIONS ON POLISH עמ 114 (TERRITORIES (1939 –1950], POLISH ACADEMY OF SCIENCES, ‏WARSZAWA 2011
  10. ^ Germans, kuriame kartu lietuva
  11. ^ Von Susanne Beyer, Russian City Looks to German Roots Resurrecting Königsberg, spiegel
  12. ^ Fischer Establishes German Outpost in Kaliningrad, DW, ‏12.02.2004
  13. ^ Gabrielle Tetrault-Farber, If Russia Gets Crimea, Should Germany Get Kaliningrad?, The MoscowTimes, ‏March 20, 2014
  14. ^ Don't Look Back: De-Germanification Campaign Gains Steam In Russia's Kaliningrad, By Yulia Paramonova, ‏December 15, 2018
  15. ^ BORUSSIA WORKS TO BUILD AND DEEP THE CULTURE OF DIALOGUE AND TOLERANCE, borussia