קרל פבריציוס
קרל פבריציוס (בהולנדית: Carel Fabritius; הוטבל ב-27 בפברואר 1622, נפטר ב-12 באוקטובר 1654) היה צייר הולנדי מתקופת תור הזהב של הולנד, שנמנה עם אסכולת דלפט. פבריציוס היה תלמידו של רמברנדט ועבד בסטודיו של מורו באמסטרדם. פבריציוס פיתח סגנון אישי מובחן ממורו והתנסה במשחקים של אור ופרספקטיבה. פבריציוס נחשב לאחד הציירים ההולנדיים החשובים ביותר במאה ה-17, ויצירותיו ממשיכות להוות השראה לאמנים עד היום.
 | |
| דיוקן עצמי, סביבות 1645 | |
| לידה |
27 בפברואר 1622 מידנבימסטר, הרפובליקה ההולנדית |
|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1654 (בגיל 32) דלפט |
| לאום |
הולנדים  |
| תחום יצירה | צייר |
| זרם באמנות | אסכולת דלפט |
| הושפע על ידי | רמברנדט |
| יצירות ידועות |
החוחית הזקיף מבט על דלפט |
  | |
פבריציוס נהרג ב-12 באוקטובר 1654 בפיצוץ מחסן אבק השריפה של דלפט. הסטודיו שלו נהרס בפיצוץ, ועימו אבדו רוב יצירותיו. בין יצירותיו המעטות ששרדו הן "מבט על דלפט" (1652), "החוחית" (1654) ו"הזקיף" (1654). לעיתים קרובות נטען שפבריציוס היה מורו של הצייר יאן ורמיר, אולם טענות אלו, שמצויות במחלוקת, כנראה אינן מדויקות.[1]
ביוגרפיה
עריכהקרל פיטרס פבריציוס נולד בפברואר 1622 בכפר מידנבימסטר של הרשות המקומית בימסטר (עשר שנים אחרי כיבוש הים), במחוז צפון הולנד שברפובליקה ההולנדית, והוטבל ב-27 בפברואר של אותה שנה. הוא היה בנו של פיטר קרלז, צייר ומורה בבית ספר. היו לו שני אחים צעירים, ברנט ויוהנס שהיו גם הם לציירים.[2]
בתחילת הקריירה שלו, עבד פבריציוס כנגר (בלטינית: faber). ב-1641 התחתן, אך אשתו מתה שנתיים אחר כך במהלך לידה.[3] בתחילת שנות ה-40 הוא למד בסטודיו של הצייר הנודע רמברנדט באמסטרדם יחד עם אחיו ברנט. בתחילת שנות ה-50 הוא עבר לעיר דלפט והצטרף לגילדת הציירים של דלפט, שלימים תוודע כאסכולת דלפט, עליה נמנו גם יאן ורמיר, פיטר דה הוך, בלתזאר ואן דר אסט, וילם ואן אלסט ועוד.[4]
פבריציוס מת בגיל צעיר, כתוצאה מפיצוץ של מחסן אבק שרפה שהרס חלק גדול מהעיר, יחד עם הסטודיו שלו ורוב ציוריו. רק כ-12 ציורים שלו שרדו. לפי ארנולד הוברקן, צייר בן התקופה הזכור בעיקר בזכות עבודתו כביוגרף של רבים מאומני תור הזהב של הולנד, השוליה של פבריציוס, מטיאס ספורס ודיאקון הכנסייה סיימון דקר, מתו עם פבריציוס בזמן שעבדו יחדיו על ציור משותף ברגע הפיצוץ. מטיאס ודקר נהרגו במקום, ואילו פבריציוס עוד היה חי כאשר מצאו אותו מתחת להריסות הבית. אך זמן קצר לאחר שגררו אותו מחוץ להריסות, נפח את נשמתו.[5] בשיר שנכתב על ידי ארנולד בון, מוציא לאור וצייר נוסף בן התקופה, אשר הוקדש לפבריציוס ויאן ורמיר, קורא בון בשירו לפבריציוס "קרל פבר".[5]
ציוריו
עריכהמכל תלמידיו של רמברנדט, פבריציוס היה היחיד שפיתח את סגנון האמנותי ייחודי. פורטרט טיפוסי של רמברנדט התאפיין ברקע כהה, והנושא מובלט על ידי תאורה. לעומת זאת, אצל פבריציוס הפורטרט מואר בעדינות על רקע בהיר בעל מרקם. לאחר שהתרחק מההתמקדות של הרנסאנס באיקונוגרפיה, החל פבריציוס להתעניין בהיבטים הטכניים של הציור.
פבריציוס התעניין גם באפקטים מרחביים מורכבים, כפי שניתן לראות בפרספקטיבה המוגזמת של מבט על דלפט (1652). הוא גם גילה שליטה מצוינת במברשת עמוסה בכבדות, כמו בציור החוחית (1654). מוטיבים אלה מופיעות בעבודותיהם של יאן ורמיר ופיטר דה הוך, שככל הנראה הושפעו מפבריציוס.
-
-
פורטרט של אברהם דה-פוטר, 1649 -
מבט על דלפט, 1652 -
החוחית, 1654 -
דיוקנה של גברת בפרופיל, 1654 -
הזקיף, 1654
קישורים חיצוניים
עריכה
- קרל פבריציוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Eight Dutch Masters: Carel Fabritius מתוך האתר www.essentialvermeer.com (באנגלית)
- ^ Carel Fabritius, Netherlands Institute for Art History.
- ^ "Carel Fabritius". The Art Story. נבדק ב-30 באוגוסט 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מאת סמדר שפי, הדרך אל הבלתי נשכח, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2001
- ^ 1 2 Karel Fabricius (בהולנדית)