קתדרלת סנט מארי באולורון
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
קתדרלת סנט מארי באולורון (בצרפתית: Cathédrale Sainte-Marie d'Oloron, באוקסיטנית: Catedrau d'Auloron) היא כנסייה בעיירה אולורון (אנ') במחוז הפירנאים האטלנטיים שבחבל אקוויטניה ההיסטורי. ראשיתה במאה ה-12, ועד המהפכה הצרפתית הייתה במעמד קתדרלה – מושב בישוף ומרכז דיוקסיה. הכנסייה נכללת מאז 1998 ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו שעל דרכי סנטיאגו בצרפת.[2]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | קתדרלה לשעבר[1] |
| מיקום |
אולורון-סנט-מרי  |
| מדינה |
צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1102 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1102 |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות רומנסקית, אדריכלות גותית |
| קואורדינטות | 43°11′16″N 0°36′58″W / 43.187778°N 0.616111°W |
| אתר רשמי | |
  | |
המבנה ותולדותיו
עריכהבניית הכנסייה החלה בהוראת הוויקונט גסטון הרביעי מביארן (צר') בשובו ב-1102 ממסע הצלב הראשון.[3] המבנה הראשון עוצב בסגנון האדריכלות הרומנסקית, וממנו שרדו מגדל הכניסה והשער המעוטר בתבנית פיסולית מורכבת בסגנון הרומנסקי וכן שלוש כותרות עמודים ששובצו בשימוש משני במבנה המאוחר. הכנסייה ספגה נזקים קשים במהלך השנים. הנזקים הראשונים נגרמו לכנסייה בשנים 1209–1212 במהלך מסע הצלב האלביגנזי, אך הנזק הנרחב אירע ב-1302 בשריפה שכילתה את חלקה המזרחי של הכנסייה והיא נבנתה ברובה מחדש בסגנון האדריכלות הגותית. לאולם התווך מן המאה ה-12 נוספו סיטראות, בית מקהלה וכן אפסיס מפותח בתצורת שווה (Chevet) שממנו מוקרן זר קפלות. מלחמות הדת בצרפת במחצית השנייה של המאה ה-16 לא פסחו על המקום, אוצרות הכנסייה נשדדו והמנזר שהיה קשור אליה חרב. ניסיונות השחזור בשנות ה-70 של המאה ה-19 של קטעי פיסול נעשו ללא השגחה נאותה וכתוצאה מכך הוצאה הכנסייה מרשימת האתרים ההיסטוריים של צרפת (צר') ונכללה בה מחדש רק ב-1939.
השער המפוסל המקדם את הכנסייה ממערב, ועליו תפארתה, משמש מוקד למסכת מסרים דתיים ופוליטיים. מעורבותם של שליטי ביארן והבישופים של אולורון במסעי הצלב במזרח ובמלחמות הרקונקיסטה בספרד משתקפת בדימויים המפוסלים ומבטאת אדאולוגיה צלבנית לוחמנית. הבלטת דמותו של יוסף הרמתי במחזה ההורדה מהצלב שבראש הטימפנון באה להנציח את שחרור הקבר הקדוש במסע הצלב הראשון, שהרי יוסף הרמתי נחשב כשומר הנאמן של הקבר. בידו של יוסף הרמתי, הנחשב בספרות האבירים כאבי שושלותיהם, הופקד הגביע הקדוש שמציאתו היא משאת נפשו של כל אביר נוצרי. הכריסטוגרמה של ישו למרגלות הצלב מסמנת את ניצחון הנצרות על הפגניות ודימויו של שור חורץ לשון מתחתיה עשוי להתפרש כסמל לעבודת אלילים. האטלנטים, הנושאים את עמוד הטרימוֹ שבין שתי דלתות השער, מפורשים כשבויי האויב המובס. במסגרת רעיונית זו ניתן למנות גם את פסל הפרש שמימין, במקום לידת קשת הארכיוולט הפנימי, כאביר הלוחם, ה-miles christi הרומס את אויבו המוכרע. הארכיוולטים (אנ'), מערכת הקשתות המקיפות את הטימפנון, מציגים שני נושאים שונים. התחתון מציג מחזור מלאכות שונות האופייניות לאולורון – עיבוד תוצרת חקלאית ושיווקהּ. בלוחות הארכיוולט העליון מוצגים עשרים וארבעה זקני האפוקליפסה המעריצים את השה[4] בבחינת נאמני הכנסייה. ייתכן שהצגתם עונה להתפשטות בדרום צרפת של כתות מינות שכפרו בנצרות הממוסדת וידוכאו כעבור מאת שנים במסע הצלב האלביגנזי. הדימויים השונים, שרק חלקם נסקרו כאן, היו מוכרים לקהל בתקופה שבה עוצבו פרטי הפיסול והם לא נועדו רק ליודעי ח"ן.
הכנסייה מהווה תחנה על אחת מארבע דרכי עולי הרגל הראשיות לסנטיאגו דה קומפוסטלה היוצאות מצרפת – "דרך טולוז" (Via Tolosana), היוצאת מארל,[5] עוברת בטולוז וחוצה את הפירנאים לספרד במעבר סוֹמפּוֹרט (Somport). הכנסייה הוגדרה ב-1939 כאתר מורשת לאומית צרפתית, וב-1998 נקבעה על ידי אונסק"ו כאחת מ"אתרי מורשת עולמית שעל דרך סנטיאגו בצרפת".[2]
גלריה
עריכה-
מגדל השער הרומנסקי -
אולם התווך של המבנה מהמאה ה-14 -
מחזה ההורדה מהצלב בראש הטימפנון -
-
פרש רומס את אויבו; פסל במקום לידת קשת הארכיוולט הפנימית -
אריה בולע אדם; פסל במוצא השמאלי של קשת הארכיוולט הפנימית
קישורים חיצוניים
עריכה
- רות ברטל, "התכנית הפיסולית של כנסיית סנט מרי באולורון", תל אביב, 1983
- על כנסיית סנט מארי באולורון באתר משרד התרבות הצרפתי (בצרפתית)
- Ruth Bartal, "Le programme iconographique du portail roman de Sainte Marie d'Oloron, et son contexte historique", Cahiers de Saint Michel de Cuxa 18, 1987, pp. 95–124
- "La cathédrale Sainte Marie d'Oloron", CRDP (Centre régional de documentation pédagogique) Aquitaine, 2009
- Christian de Mérindol, "Le portail roman de l'église Sainte-Marie d'Oloron, en Béarn", Bulletin de la Société des sciences, lettres et arts de Pau et du Béarn 23, 1996, pp. 57–65
- Jean Sernin, La cathédrale d'Oloron-Sainte-Marie ou Le banquet céleste , MDV Publ. 2012, ISBN 978-2-35599-118-9
הערות שוליים
עריכה- ^ מאז 1801 איננה עוד בבחינת קתדרלה, אלא כנסייה קהילתית; ב-1809 הוכפפה לדיוקסיה של באיון
- ^ 1 2 Chemins de Saint-Jacques-de-Compostelle en France (868-019)
- ^ נודע בכינויו "הצלבן" ואת רוב ימיו הקדיש לריקונקיסטה בספרד; ב-1118 הצטרף לצבאו של אלפונסו הראשון, מלך אראגון במצור על סרגוסה ואף מונה למושל העיר; ב-1130 נהרג סמוך לוולנסיה במערכה נגד המוראביטון
- ^ חזון יוחנן בברית החדשה, פרק ד 4
- ^ הדרך נקראת גם Via Arelatensis, Chemin d'Arles