פתיחת התפריט הראשי

ראש ממשלת דנמרקדנית: statsminister, מילולית: "שר המדינה"), הוא העומד בראש הממשלה של דנמרק. לפני יצירתו של התפקיד, לא היה קיים בדנמרק תפקיד זה הנפרד מראש המדינה, קרי המלך, ששימש כראש הרשות המבצעת. במסגרת החוקה של שנת 1849 הפכה דנמרק למונרכיה חוקתית, כוחו של המלך הוגבל ונוצר התפקיד של ראש הממשלה. הראשון לכהן בתפקיד זה היה אדם וילהלם מולטקה.

ראש ממשלת דנמרק
Flag of Denmark (state).svgStatsministeriet.jpg
Mette Frederiksen - 2010.jpg
איוש נוכחי מטה פרדריקסן
תאריך כניסה לתפקיד 27 ביוני 2019
דרכי מינוי ממונה על ידי מלכת דנמרק על בסיס תמיכת הרוב בפולקטינג
תחום שיפוט דנמרק
מעון מריאנבורג
מושב המשרה קופנהגן
משך כהונה קצוב לא מוגדר, עד 4 שנים
ייסוד המשרה 22 במרץ 1848
איוש ראשון אדם וילהלם מולטקה
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ראש ממשלת דנמרק הראשון, אדם וילהלם מולטקה (1848-1852)

ראש הממשלה יושב בראש הקבינט אשר באופן רשמי ממונה על ידי המלך. בפועל המינוי של ראש הממשלה מסתמך על התמיכה שהוא מקבל מהפרלמנט (Folketing). מאז תחילת המאה ה-20 לא זכתה אף מפלגה ברוב בפרלמנט וראש הממשלה היה צריך להרכיב קואליציה של מפלגות כדי להקים ממשלה. יחד עם זאת, רק ארבע ממשלות מאז מלחמת העולם השנייה, זכו לרוב בפרלמנט והממשלות היו זקוקות לתמיכה של מפלגות מחוץ לקואליציה.

מאז יוני 2019 מכהנת מטה פרדריקסן כראש הממשלה.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

יצירת התפקידעריכה

החל משנת 1699 ועד לשנת 1730 היה תוארו של נושא המשרה הלא-מלכותי הבכיר ביותר – "הנגיד הגדול" (בדנית: storkansler) ומ-1730 ועד 1848 נקרא תפקיד זה "שר המדינה" (בדנית: statsminister). תארים אלה קדמו לתפקיד הנוכחי של ראש הממשלה. יחד עם זאת, שלא כמו התפקיד הנוכחי, הנגיד הגדול ושר המדינה לא היו באופן רשמי אלה שעומדים בראש הממשלה. למלך הייתה סמכות שלטונית כמונרך אבסולוטי החל משנת 1661 ועד לכינון החוקה הליבראלית בראשית המאה ה-19.

משרת ראש הממשלה הוא חלק מהמונרכיה החוקתית כפי שעוצבה ב-1848 ונחתמה כחוקת דנמרק ב-5 ביוני 1849. החוקה החדשה מיסדה מערכת פרלמנטרית על ידי כינון פרלמנט בעל שני בתים שכללה את הרשות המחוקקת (Rigsdagen) ואת מועצת ההנהגה (Council Presidum).[1] הראשון לעמוד בראש מועצת ההנהגה היה אדם וילהלם מולטקה שהחל את כהונתו ב-22 במרץ 1848. מולטקה והשניים שהחזיקו בתפקיד אחריו נשאו בתואר premierminister (מילולית: ראש הממשלה). החל מ-1855 והלאה ראש הממשלה היה מכונה בפשטות "נשיא המועצה" (Konseilspræsident). ראש הממשלה החמישי קארל כריסטיאן האל (Carl Christian Hall) שכיהן בתפקיד החל משנת 1857, היה הראשון מראשי הממשלה של דנמרק שעמד בראש מפלגה פוליטית, המפלגה הלאומית הליברלית.

התפקיד הנוכחיעריכה

 
האישה הראשונה בתפקיד ראש ממשלת דנמרק, הלה ת'ורנינג שמידט (2011-2015)

משרת ראש הממשלה הנוכחית נוצרה ב-1 בינואר 1914, כשמועצת ההנהגה הפכה להיות גוף הכפוף לראש הממשלה.[1] לפני כן הייתה המועצה גוף שכונס בצורה בלתי רשמית על ידי ראש הממשלה. שמו של התפקיד שונה שוב בשנת 1918 בתקופת כהונתו של קארל תאודור זאהלה (Carl Theodor Zahle) ל"שר המדינה", כפי שנעשה גם במדינות השכנות שוודיה ונורווגיה וכך נותר התואר עד היום.

באמצע המאה ה-19 התפתחה בדנמרק מערכת מפלגות חזקה, כשראש הממשלה היה מנהיג מפלגות השמאל או הימין. בשנת 1924 הייתה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למפלגה הגדולה בפרלמנט.

בתקופת הכיבוש הגרמני של דנמרק הממשלות בראשותם של וילהלם בול (Vilhelm Buhl) ואריק סקווניוס (Erik Scavenius) שיתפו פעולה עם הכובשים הנאצים. ב-29 באוגוסט 1943 התפטרה ממשלת דנמרק מתוך רצון להפסיק את שיתוף הפעולה עם הגרמנים. מכאן והלאה נוהלו כל הפעולות הממשלתיות על ידי מזכירי המשרדים הממשלתיים השונים ומצב זה נמשך עד לשחרור דנמרק על ידי בעלות הברית ב-5 במאי 1945. מאחר שבאופן רשמי לא קיבל המלך כריסטיאן העשירי את התפטרותה של הממשלה, היא כיהנה באופן מעשי עד לסוף המלחמה.

עד לשנת 1982 הובילה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית את הממשלות של דנמרק שנתמכו על ידי גוש השמאל. ראש הממשלה הראשון שבא משורות המפלגה השמרנית, פול שלוטר (Poul Schlüter) עלה לשלטון בשנה זו כשהוא מוביל קואליציית מרכז-ימין.

בנובמבר 2001 איבדה קואליציה השמאל מושבים בפרלמנט לטובת גוש הימין. אנדרס פוג ראסמוסן, מנהיל המפלגה הליברלית, כיהן כראש ממשלה בין השנים 2001–2009. הקואליציה שבראשה עמד הייתה מורכבת מהמפלגה הליברלית ומהמפלגה השמרנית עם תמיכה מהמפלגה הלאומית-שמרנית. באפריל 2009 סיים ראסמוסן את תפקידו כדי להתמנות לתפקיד מזכ"ל נאט"ו והתפקיד הועבר לשר האוצר לארס לקה ראסמוסן. בעקבות הבחירות הכלליות שהתקיימו בספטמבר 2011 איבד גוש הימין קולות לגוש השמאל בהנהגת הלה ת'ורנינג שמידט שב-3 באוקטובר הקימה ממשלה חדשה שהמפלגות החברות בה הם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, המפלגה הסוציאל-ליברלית והמפלגה הסוציאליסטית.שמידט היא האישה הראשונה שנבחרה לראש ממשלה.

בבחירות הכלליות שנערכו ביוני 2015 איבד גוש השמאל-מרכז את הרוב שהיה לו בפרלמנט ותפקיד ראש הממשלה שב אל לארס לקה ראסמוסן מנהיג גוש הימין-מרכז. ב-2019 ניצח גוש השמאל בבחירות וראסמוסן הודיע על התפטרותו.

תפקידים וסמכויותעריכה

חוקת דנמרק מגדירה את המלך כראש המדינה ובעל הסמכות העליונה לפעול באמצעות השרים.[2] באופן רשמי המלך ממנה ומפטר את שרי הממשלה, כולל את ראש הממשלה.[3] במובן מסוים על פי החוקה לראש הממשלה יש סמכות שהוקנתה לו על ידי הריבון, קרי המלך.

למרות שראש הממשלה הוא הדמות הפוליטית המובילה במדינה, אין לו את הכוחות של עמיתיו במדינות אירופה האחרות. הסיבה לכך נובעת בעיקר מהעובדה שאף מפלגה לא מסוגלת להשיג רוב בפרלמנט, כך שהממשלה תמיד מבוססת על קואליציה של שתי מפלגות או יותר. מאז שנת 1901 לא זכתה אף מפלגה לרוב כזה ובמשך רוב השנים אף לא כיהנה ממשלת רוב. עקב מצב זה ראש הממשלה נחשב ל"ראשון בין שווים". בנוסף, כתוצאה מהשליטה המוגבלת שיש להם על הפרלמנט, ראשי הממשלה חייבים לגייס רוב לכל פעולת חקיקה בפני עצמה.

למרות שכאמור המלך ממנה את הממשלה, הוא עושה כן רק לאחר שהמועמד לתפקיד גייס רוב בפרלמנט לתמיכה בממשלתו. הגושים הפוליטיים שנוצרים בדרך כלל הם הסוציאל-דמוקרטים עם המפלגות מגוש המרכז-שמאל והמפלגה הליברלית עם מפלגות המרכז-ימין. במקרה שלא מתגבשת קואליציה ברורה, מקיים המלך סדרת התייעצויות ובסופו של תהליך זה מקבל ראש המפלגה הגדולה בגוש שמגבש את הרוב בפרלמנט את התפקיד להרכיב את הממשלה על ידי משא ומתן עם מנהיגי המפלגות האחרות בקואליציה.

ראש הממשלה מנהל את ישיבות הממשלה השבועיות והוא זה שמחליט על סדר היום. ראש הממשלה עומד גם בראש משרד ראש הממשלה (statsministeriet).[1] בסמכותו של ראש הממשלה לפזר את הפרלמנט (אם כי רשמית זהו תפקידו של המלך) והוא מחויב לעשות כן בחלוף 4 שנים לבחירות הקודמות. לראש הממשלה אין סמכות בנוגע לאזורים האוטונומיים של דנמרק, איי פארו וגרינלנד. לעומת זאת לפרלמנט כן יש סמכות בעניין מאחר שכל החוקים שמחוקקים הפרלמנטים של האזורים האוטונומיים חייבים לקבל את אישרור הפרלמנט הדני.

קיימת בקרה תמידית על ראש הממשלה. הפרלמנט ראשי להביע אי אמון בראש הממשלה ומשנעשה הדבר, עומדת בפני ראש הממשלה הברירה להתפטר או לפנות למלך בבקשה לפזר את הפרלמנט ולערוך בחירות חדשות. בכל מקרה בו ראש הממשלה מתפטר, מת או שנבצר ממנו למלא את תפקידו, מבקש המלך מהמנהיג הבא של הקואליציה לעמוד בראש ממשלת מעבר עד לבחירת ממשלה חדשה.

ראשי ממשלת דנמרקעריכה

ראשי הממשלה 1855-1848עריכה

מס' תמונה שם
(שנות חיים)
תחילת כהונה סיום כהונה מפלגה מונרך בתקופה
1 אדם וילהלם מולטקה
(17851864)
22 במרץ 1848 27 בינואר 1852 ללא שיוך מפלגתי פרדריק השביעי
2 כריסטיאן אלברכט בלום
(17941866)
27 בינואר 1852 21 באפריל 1853 הויר
3 אנדרס סנדו ארסטד
(17781860)
21 באפריל 1853 12 בדצמבר 1854 ללא שיוך מפלגתי
4 פטר גאורג בנג
(17971861)
12 בדצמבר 1854 12 באוקטובר 1855 ללא שיוך מפלגתי

נשיאי המועצה (1855 – 1918)עריכה

מס' תמונה שם
(שנות חיים)
תחילת כהונה סיום כהונה מפלגה מונרך בתקופה
1 פטר גאורג בנג
(17971861)
12 באוקטובר 1855 18 באוקטובר 1856 ללא שיוך מפלגתי פרדריק השביעי
2 קארל כריסטופר גאורג אנדרה
(18121893)
18 באוקטובר 1856 13 במאי 1857 ללא שיוך מפלגתי
3 קארל כריסטיאן הל
(18121888)
13 במאי 1857 2 בדצמבר 1859 המפלגה הליברלית הלאומית
4 קארל אדוורד רוטוויט
(18121860)
2 בדצמבר 1859 8 בפברואר 1860
(נפטר בעת כהונתו)
אגודת ידידי האיכרים
מ"מ קארל פרדריק בליקסן-פינקה
(18221873)
8 בפברואר 1860 24 בפברואר 1860 ללא שיוך מפלגתי
(3) קארל כריסטיאן הל
(18121888)
24 בפברואר 1860 31 בדצמבר 1863 המפלגה הליברלית הלאומית
5 דיטלב גוטהרד מונרד
(18111887)
31 בדצמבר 1863 11 ביולי 1864 המפלגה הליברלית הלאומית כריסטיאן התשיעי
6 כריסטיאן אלברכט בלום
(17941866)
11 ביולי 1864 6 בנובמבר 1865 ללא שיוך מפלגתי
7 כריסטיאן אמיל פריס
(18171896)
6 בנובמבר 1865 28 במאי 1870 מפלגת בעלי הקרקעות הלאומית
8 לודביג הולשטיין-הולשטיינבורג
(18151892)
28 במאי 1870 14 ביולי 1874 מפלגת המרכז
9 כריסטן אנדראס פונסבך
(18171880)
14 ביולי 1874 11 ביוני 1875 מפלגת בעלי הקרקעות הלאומית
10 יקוב ברונום סקווניוס אסטרופ
(18251913)
11 ביוני 1875 7 באוגוסט 1894 מפלגת בעלי הקרקעות הלאומית
הויר
11 ציי רדץ-תוט
(18391923)
7 באוגוסט 1894 23 במאי 1897 הויר
12 הוגו אגמונט הרינג
(18421909)
23 במאי 1897 27 באפריל 1900 הויר
13 הניבל סיהסטד
(18421924)
27 באפריל 1900 24 ביולי 1901 הויר
14 יוהאן פרדריק דהונצר
(18451918)
24 ביולי 1901 14 בינואר 1905 ונסטרה
15 ינס כריסטיאן כריסטנסן
(18561930)
14 בינואר 1905 24 ביולי 1908 ונסטרה
16 נילס ניארגארד
(18541936)
12 באוקטובר 1908 16 באוגוסט 1909 ונסטרה פרדריק השמיני
17 לודביג הולשטיין-לדרבורג
(18391912)
16 באוגוסט 1909 28 באוקטובר 1909 ונסטרה
18 קארל תאודור סאלה
(18661946)
28 באוקטובר 1909 5 ביולי 1910 המפלגה הסוציאל-ליברלית
19 קלאוס ברנטסן
(18661946)
5 ביולי 1910 21 ביוני 1913 ונסטרה
(18) קארל תאודור סאלה
(18661946)
21 ביוני 1913 20 באפריל 1918 המפלגה הסוציאל-ליברלית כריסטיאן העשירי

ראשי הממשלה (1918 עד היום)עריכה

מס' תמונה שם
(שנות חיים)
תחילת כהונה סיום כהונה מפלגה מונרך בתקופה
5 קארל תאודור סאלה
(18661946)
21 באפריל 1918 30 במרץ 1920 הסוציאל-ליברלים כריסטיאן העשירי
6 אוטו ליבה
(18601929)
30 במרץ 1920 5 באפריל 1920 ללא שיוך מפלגתי
7 מיכאל פדרסן פריס
(18571944)
5 באפריל 1920 5 במאי 1920 ללא שיוך מפלגתי
8 נילס ניארגארד
(18541936)
5 במאי 1920 23 באפריל 1923 ונסטרה
9 תורוולד סטאונינג
(18731942)
23 באפריל 1924 14 בדצמבר 1926 הסוציאל-דמוקרטים
10 תומאס מדסן-מיגדל
(18761943)
14 בדצמבר 1926 30 באפריל 1929 ונסטרה
(9) תורוולד סטאונינג
(18731942)
30 באפריל 1929 3 במאי 1942
(נפטר בעת כהונתו)
הסוציאל-דמוקרטים
11 וילהלם בול
(18811954)
4 במאי 1942 9 בנובמבר 1942 הסוציאל-דמוקרטים
12 אריק סקווניוס
(18771962)
9 בנובמבר 1942 29 באוגוסט 1943 ללא שיוך מפלגתי
לא כיהנה ממשלה בדנמרק בין התאריכים 29 באוגוסט 19435 במאי 1945
(ב-29 באוגוסט 1943 התפטרה ממשלת דנמרק והיא סירבה להעניק ויתורים נוספים לגרמניה הנאצית.
כל פעולות הממשלה בוצעו על ידי מזכירי המשרדים הממשלתיים וסידור זה החזיק עד לשחרור דנמרק ב-5 במאי 1945.
מאחר שכריסטיאן העשירי, מלך דנמרק מעולם לא קיבל את התפטרותה של הממשלה, היא התקיימה דה יורה עד לכינונה של ממשלה חדשה).
(11) וילהלם בול
(18811954)
5 במאי 1945 7 בנובמבר 1945 הסוציאל-דמוקרטים
13 קנוד כריסטנסן
(18801962)
7 בנובמבר 1945 13 בנובמבר 1947 ונסטרה
14 האנס הדטופט
(19031955)
13 בנובמבר 1947 30 באוקטובר 1950 הסוציאל-דמוקרטים פרדריק התשיעי
15 אריק אריקסן
(19021972)
30 באוקטובר 1950 30 בספטמבר 1953 ונסטרה
(14) האנס הדטופט
(19031955)
30 בספטמבר 1953 29 בינואר 1955
(נפטר בעת כהונתו)
הסוציאל-דמוקרטים
16 האנס כריסטיאן הנסן
(19061960)
1 בפברואר 1955
(מונה שלושה ימים
לאחר פטירת קודמו)
19 בפברואר 1960
(נפטר בעת כהונתו)
הסוציאל-דמוקרטים
17 ויגו קמפמן
(19101976)
21 בפברואר 1960
(מונה יומיים
לאחר פטירת קודמו)
3 בספטמבר 1962 הסוציאל-דמוקרטים
18 ינס אוטו קרג
(19141978)
3 בספטמבר 1962 2 בפברואר 1968 הסוציאל-דמוקרטים
19 הילמאר באונסגארד
(19201989)
2 בפברואר 1968 11 באוקטובר 1971 הסוציאל-ליברלים
(18) ינס אוטו קרג
(19141978)
11 באוקטובר 1971 5 באוקטובר 1972 הסוציאל-דמוקרטים
20 אנקר יורגנסן
(19222016)
5 באוקטובר 1972 19 בדצמבר 1973 הסוציאל-דמוקרטים מרגרטה השנייה
21 פול הרטלינג
(19142000)
19 בדצמבר 1973 13 בפברואר 1975 ונסטרה
(20) אנקר יורגנסן
(19222016)
13 בפברואר 1975 10 בספטמבר 1982 הסוציאל-דמוקרטים
22 פול שליטר
(נולד ב-1929)
10 בספטמבר 1982 25 בינואר 1993 מפלגת העם השמרנית
23 פול נירופ ראסמוסן
(נולד ב–1943)
25 בינואר 1993 27 בנובמבר 2001 הסוציאל-דמוקרטים
24 אנדרס פוג ראסמוסן
(נולד ב–1953)
27 בנובמבר 2001 5 באפריל 2009 ונסטרה
25 לארס לקה ראסמוסן
(נולד ב–1964)
5 באפריל 2009 3 באוקטובר 2011 ונסטרה
26 הלה ת'ורנינג שמידט
(נולדה ב–1966)
3 באוקטובר 2011 28 ביוני 2015 הסוציאל-דמוקרטים
(25) לארס לקה ראסמוסן
(נולד ב–1964)
28 ביוני 2015 27 ביוני 2019 ונסטרה
27 מטה פרדריקסן
(נולדה ב–1977)
27 ביוני 2019 מכהנת הסוציאל-דמוקרטים

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה