פתיחת התפריט הראשי

רביעיית מיתרים מספר 15 (שוסטקוביץ')

רביעיית המיתרים מספר 15 במי במול מינור של דמיטרי שוסטקוביץ', אופוס 144, היא הרביעייה האחרונה של המלחין. אורכה הממוצע של היצירה עומד על כ-35 דקות, עובדה ההופכת רביעייה זו לארוכה שברביעותיו של המלחין.

היא הושלמה במאי 1974, ובוצעה לראשונה בלנינגרד על ידי רביעיית טנייב כחצי שנה לאחר השלמתה. פרט לרביעייה זו ולרביעייה הראשונה של המלחין כולן בוצעו בפרמיירה על ידי רביעיית בטהובן (צ'לן ההרכב נפטר מעט לפני הפרמיירה המתוכננת).

בדומה לשאר יצירותיו המאוחרות של המלחין, יצירה זו עוסקת בהסתכלות פנימית על האנושיות והמוות.

היצירהעריכה

היצירה מחולקת לשישה פרקים המקושרים ביניהם ללא הפסקה, וכולם מסומנים כאדג'יו (טמפו איטי יחסית):

  1. אלגיה- "נגנו פרק זה כך שזבובים ימותו בעת מעופם, ושהקהל יתחיל לעזוב את האולם מתוך שעמום מוחלט" היו הוראותיו של שוסטקוביץ' לנגנים. האלגיה קודרת, איטית ושלווה. היא מתחילה כפוגה, אך חלק זה תם במהירות כאשר ארבעת הכלים מנגנים יחדיו. המוטיב השני בסולם דו מז'ור, המהווה אנלוגיה לתמימותה של הרביעייה הראשונה של המלחין הכתובה גם היא בסולם זה. המוזיקה לא מתפתחת, כך שנדמה כאילו הזמן עצר מלכת ושאנו מצויים בעולם מושלם וחסר תנועה, בו שינוי אינו אפשרי.
  2. סרנדה- העולם המושלם וחסר התנועה אשר הצטייר באלגיה מופרע על ידי ארבעה סטים של שלושה תווים צורמים המדמים בכי, ומופיעים ברצף על ידי הכלים השונים. התו הראשון הוא סי במול, ובכך קיימת אנלוגיה לרביעייה מספר 13 של המלחין שהסתיימה באותו תו ממושך. כל תו שווה באורכו לאחר, מתחיל בשקט ומסתיים בעוצמה.
  3. אינטרמצו- אותו עולם חסר תנועה חוזר, וכולל קדנצה דרמטית לכינור יחיד.
  4. נוקטורן- מוצג מקצב מרש פשוט באווירת שאר הפרקים.
  5. מרש אבל- פרק איטי המביא לשקיעתה של התשוקה.
  6. אפילוג- מבוסס על שמונה התיבות האחרונות בפרק הראשון ובכך מחזק את תחושת חוסר התנועה וההשלמה. המוזיקה, חסרת אנרגיה, מגיעה לשיאה בסולו ויולה דרמטי, ונגמרת בייאוש וגסיסה כואבים.

היצירה מקושרת באופן בולט למוות, ומסמלת את הילך רוחו של המלחין הגוסס. הסולם מי במול מינור, המכיל שישה תווים במול, מציג את המרחק הרב שעבר המלחין מרביעייה מספר 1 בסולם דו מז'ור, אל הרביעייה האחרונה וכביכול הרחוקה ביותר בסולמה.

הקלטתה הראשונה של היצירה בוצעה על ידי רביעיית פיצוויליאם (כשבצד השני נמצאת רביעייה מספר שמונה בדו מינור) תחת פיקוחו של שוסטקוביץ' עצמו.