רב סעורם

רב סעורם או: רב שעורים היה אמורא בן הדור הרביעי של אמוראי בבל במאה הרביעית, ואחיו של האמורא רבא שהיה מראשי אמוראי אותו דור.

לא נשתמרו ממנו דברי הלכה או דרשות באגדה, ובאזכוריו הבודדים הוא מופיע תמיד בהתייחס לאחיו המפורסם, "רב סעורם אחוה דרבא" או "רב שעורים אחוה דרבא".

למרות זאת מהמתואר אודותיו בתלמוד עולה כי נחשב לחכם מהמעלה הראשונה, ואף מיוחסת לו שיחה עם מלאך המוות, כמו גם התגלות של אחיו בחלום, לאחר שזה האחרון הסתלק לעולמו:

גם לביתו [של רבא] היה בא מלאך-המות לשיח עמו והיה ממתי-סודו. אולם כשחלה ועלה על המיטה, שלא ירד ממנה, נתקיים בו: אין שלטון ביום-המות! ציר-המשחית בא לגבות את החוב והיה לו צער-הגוף. בא אחיו רבי סעורם לבקרו. אמר לו הרב החולה: בּקש את המלאך עלי, שיקל את מכאובי. אמר סעורם: וכי לא רעך הוא מתמול? למה לא תדבר בעצמך עמו? ענה רבא לאמור: עתה, משהורע מזלי, לא ישמע בקולי. ותקפה על החולה מחלתו. עמד סעורם ממושבו ואמר: אחי, מחמד-עיני, הגיעה עתך להסתלק, התראה אלי לאחר מותך. השיב הגוסס: אעשה כדבריך. וגם קיים מוצא-שפתיו

— מ"י ברדיצ'בסקי, "רָבָא". לפי: תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח, עמוד א'

במסכת בבא מציעא (עג, ב) מסופר כי רב סעורם סבר שהאיסור להשתעבד ביהודי אחר הנלמד מהכתוב ”וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ” אינו כולל יהודים שאינם נוהגים כשורה, כלפיהם מסרסים את הפסוק ודורשים: ”לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ, וּבְאַחֵיכֶם”. הוא יישם את שיטתו הלכה למעשה כאשר רתם למרכבתו של אחיו רבא, מספר עבריינים. והתלמוד מספר כי אחיו רבא אישר את פעולתו זו, ואף שיבח אותו על כך. שיטה זו התקבלה להלכה ונפסקה בשולחן ערוך (יורה דעה סי' רסז סעיף טז).

משפחתו

כאמור, היה רב סעורם אחיו של רבא, וכפי הנראה אף הוא בנו של רב יוסף בר חמא. בנו של רב סעורם היה רב ספרא בר סעורם.