רוברט בוואן
רוברט פולהיל בוואן (באנגלית: Robert Polhill Bevan; 5 באוגוסט 1865 – 8 ביולי 1925) היה צייר וליטוגרף בריטי. הוא היה חבר מייסד בקבוצת קמדן טאון, קבוצת לונדון וקבוצת שוק קמברלנד.
 | |
| רוברט פולהיל בוואן, 1915 בערך | |
| לידה |
5 באוגוסט 1865 הוב, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
8 ביולי 1925 (בגיל 59) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
אקדמיה ז'וליאן |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אסכולת פונט אוון |
| הושפע על ידי |
פול גוגן |
| בן או בת זוג |
סטניסלבה דה קרלובסקה (1897–1925) |
| צאצאים |
R. A. Bevan |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
הוא נולד בכיכר ברונסוויק, הוב, ליד ברייטון, הרביעי מבין ששת ילדיהם של ריצ'רד אלכסנדר בוואן (1834–1918), בנקאי, ולורה מריה פולהיל. בני הזוג בוואן היו משפחת קווקרים עם קשרים חזקים עם בנק ברקליס. הם צאצאים של משפחה שנדדה מויילס ללונדון במאה ה-17.[1]
המורה הראשון שלו לציור היה ארתור ארנסט פירס, שהפך לימים למעצב הראשי של חברת דולטון המלכותית לכלי הקדרות. בשנת 1888 הוא למד אמנות אצל פרד בראון בבית הספר לאמנות בווסטמינסטר לפני שעבר לאקדמיה ז'וליאן בפריז. בוואן ערך את ביקורו הראשון בברטאן (Brittany) עם סטודנט עמית אריק פורבס-רוברטסון בשנת 1890 ונשאר בווילה ג'וליה, בפונט אוון. הוא ערך ביקור שני בסתיו של השנה שלאחר מכן, לפני שנסע למרוקו דרך מדריד, כדי ללמוד את עבודת הציירים דייגו ולאסקס ופרנסיסקו דה גויה ממקור ראשון. נראה שהוא עסק יותר בצייד שועלים בטנג'יר מאשר לצייר בחברתם של האמנים ג'וזף קרוואל וג'ורג' דנהולם ארמור.
בוואן חזר לברטאן בשנת 1893. אין שום הוכחות שהוא פגש אי פעם את ואן גוך, אך ברור מציור העצים המתפתלים והנוף של רישומיו הברטוניים שהוא הכיר את יצירתו. ידוע שהוא היה מיודד עם פול גוגן, שהעניק לו כמה הדפסים. בוואן קיבל גם עידוד מאוגוסט רנואר, במיוחד בציור הסוסים שלו. אף על פי שלא ניתן להבחין בזאת בציורים המעטים ששרדו מתקופה זו, ניתן לראות את ההשפעה הברורה של הסינתטיזם של פונט אוון בתרשימיו, בהדפסיו המוקדמים ובשני משטחי שעווה ששרדו.[2]
בשובו לאנגליה בשנת 1894 עבר בוואן להתגורר באקסמור שם הצליח לשלב ציור עם צייד.
חיי נישואין עריכה
בקיץ 1897 פגש בוואן את הציירת הפולניה סטניסלבה דה קרלובסקה. בסוף השנה הם התחתנו בוורשה. לאביה היו אדמות נרחבות במרכז פולין ולמשך יתרת חיי הנישואים שלהן הם היו עורכים ביקורי קיץ ארוכים שם.
בשנת 1900 התיישב הזוג בלונדון, בסוויס קוטג'. בתם הראשונה, אדית הלינה (גברת צ'ארלס באטי), נולדה בדצמבר 1898 והבן השני, רוברט אלכסנדר, נולד במרץ 1901.
את הקיצים הבאים הם בילו בפולין, שם נוצרו כמה מיצירותיו הצבעוניות ביותר.
להשפעתו של גוגן היה תפקיד מפתח בהתפתחותו של בוואן, ועזרה לו לגלות את הצבע הטהור שהוביל אותו לפוביזם בטרם עת בשנת 1904.
סגנון הציור שאימץ לעצמו, של צבעים טהורים, לא זכה באותה העת לתגובות נלהבות של המבקרים, והוא נטש אותו. למרות זאת, סר פיליפ הנדי, בהקדמתו לתערוכה הרטרוספקטיבית של בוואן ב-1961 בקולנגי, העיר כי בוואן היה האנגלי הראשון שהשתמש בצבע טהור במאה העשרים. הוא בהחלט הקדים את עמיתיו בקבוצת קמדן טאון מבחינה זו."
התערוכה השנייה של בוואן, בשנת 1908, כללה את ציוריו בסגנון הפוינטליסטי, שהדוגמאות הטובות ביותר בהן הן ״חריש בגבעות״ (גלריה לאמנות אברדין) ו״המחרשה״ (מרכז ייל לאמנות בריטית).
באותה שנה הגיש בוואן חמש עבודות לאגוד ברית האמנים (AAA) באלברט הול, לונדון - איגוד שנוסד על ידי פרנק רוטר לקידום אמנים מתקדמים שחיקה את הסלון הצרפתי העצמאי.
אף על פי שעבד לרוב בבידוד מאז שחזר מפונט-אוון, הציורים של בוואן משכו את עיני הרולד גילמן וספנסר גור והוא הוזמן להצטרף לקבוצת רחוב פיצרוי של וולטר סיקרט. סיקרט היה זה שעודד אותו "לצייר את מה שמעניין אותך באמת ולהסתכל סביבך ולראות את היופי שבדברים היומיומיים". כך החלה סדרת ציורים המתעדת את דעיכתו של סחר הסוסים בלונדון (גלריית טייט).
קבוצת קמדן טאון עריכה
במאי 1911 התקבלה ההחלטה להקים קבוצה חדשה לתערוכות מתוך אמני רחוב פיצרוי וכך הוקמה קבוצת קמדן טאון. הקבוצה הייתה קצרת מועד. אחרי שלוש תערוכות שלא הצליחו כלכלית, ארתור קליפטון, שניהל את גלריית קרפקס, סירב לקיים עוד תערוכות. עם זאת הוא המשיך לגבות חברים בודדים, ובוואן ערך את תערוכת היחיד שלו שם ב-1913.
בשנת 1913, הציור ״חצר המרכבות״ היה הציור היחיד שלו שנרכש לאוסף ציבורי במהלך חייו, על ידי האגודה לאמנות עכשווית בהמלצת פרנק רוטר. זאת מהנימוק כי עליהם להשיג אותו עבור האומה לפני שאספן פרטי יקנה אותו.[3]
ויליאם מרצ'נט, מגלריית גופיל, הציע את תמיכתו בקבוצת קמדן, בתנאי שהקבוצה תורחב ותשנה את שמה. המהלך הזה הביא להקמתה של ״קבוצת לונדון״ בסתיו 1913. הרולד גילמן נבחר לנשיא, מזכיר ג'יימס מנסון וגזבר היה בוואן.
מאפריל 1914 עד ספטמבר 1915 שכר בוואן סטודיו בשוק קמברלנד, שוק החציר והקש של לונדון בקמדן טאון. הוא היה שם בתוך קבוצת שוק קמברלנד המורכבת מבוואן, גילמן, צ'ארלס גינר וג'ון נאש. הארבעה הוצגו בגלריה גופיל במאי 1915 ואליהם הצטרפו מאוחר יותר אדוארד מקנייט קאופר וכריסטופר ריצארד נויויזון.
השנים האחרונות עריכה
בוואן בילה את מרבית הקייצים בציור. עד מלחמת העולם הראשונה הוא היה בדרך כלל בפולין או בסאסקס. עם זאת, בערך בזמן ההוא, הוא הוזמן לראשונה כאורח של בעל האדמות בדבון-סאסקס, האמן החובב הרולד הריסון. עד סוף חייו המשיך בוואן לצייר שם בעמק בולהאם וסביבתו, בסגנונו הזוויתי שהתאים היטב עם צורת הנוף.
סצינות הרחוב שלו בלונדון, שהיו ברובם באזור סנט ג'ון ווד ובלסייז פארק, זכו בדרך כלל לביקורות טובות יותר מנופיו.
לאחר הפסקה של כמעט עשרים שנה חזר בוואן לליטוגרפיה. בעוד שההדפסים הקודמים שלו מזכירים את הנופים של ואן גוך, היצירות המאוחרות יותר מושפעות מהגוונים של ציורי שמן. בשני המקרים מדובר בתוספות מעולות ובולטות לליטוגרפיה האנגלית של התקופה.
בוואן נפטר ב־8 ביולי 1925, בעקבות ניתוח לסרטן הקיבה.
מורשת עריכה
למרות תערוכות זיכרון בשנת 1926 ותערוכה של מועצת האמנות בשנת 1956, תרומתו הייחודית לאמנות הבריטית לא זכתה להכרה רחבה עד 1965, מאה שנה להולדתו. באותה שנה בנו של האמן פרסם את זיכרונותיו וארגן סדרת תערוכות.
צניעותו של בוואן הביאה לכך שמרבית עבודותיו לא נמכרו ומספר לא מבוטל הוא הותיר לאשתו. סטניסלווה בוואן השאירה את אחוזתה באופן שווה בין ילדיה. בשנת 1961 הם הציגו באוקספורד עבודות של אביהם.
הוא היה אחד מתשעה מתוך קבוצת קמדן טאון שמנתה 17 ציירים שהוצגו בתערוכת רטרוספקטיבה מרכזית של הקבוצה בגלריית טייט בריטניה בלונדון בשנת 2008.[4]
גלריה עריכה
-
ערב בעמק קולם -
שני גשרים -
בשוק קמברלנד -
דיוקן עצמי -
אישה עם כובע -
רחוב בבלסייז פארק -
הבן של האמן -
קוטג׳ בדבון -
הר סטפן -
סוסה וסייח -
אם מבריטני -
שוק הסוסים בברביקן
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Robert Bevan, Robert Bevan: A Memoir by his Son. London, Studio Vista. 1965.
- ^ Frances Stenlake, Robert Bevan from Gauguin to Camden Town. London, Unicorn Press. 2008
- ^ Art catalogue: Robert Bevan (1865-1925), www.virtualmuseum.info
- ^ Nicola Moorby, Robert Bevan 1865–1925, Tate, 2012-05-01, ISBN 978-1-84976-385-1. (באנגלית)