ריאליזם הגנתי

ביחסים בינלאומיים, ריאליזם הגנתי הוא גרסה של האסכולה ריאליזם. ריאליזם הגנתי מסתכל על מדינות כשחקני חיברות, והם השחקנים העיקריים בפרשיות עולמיות. ריאליזם הגנתי צופה כי אנרכיה בזירה העולמית גורמת למדינות לפתח אובססיביות לביטחון. התוצאה היא דילמת הביטחון, דילמה שבה הדחף של המדינות להגדיל את ביטחונן גדל, כיוון שמדינות אחרות מגדילות את ביטחונן. היות שביטחון הוא משחק סכום אפס, זה עלול לגרום לחוסר יציבות כשהביטחון של המדינות היריבות ירד.

בין התאוריות הבולטות של הריאליזם ההגנתי, יש את זו של הגנה התקפית, הקובעת כי יש איזון אינהרנטי בטכנולוגיה, בגאוגרפיה, ובדוקטרינה, שנזקף לטובתו של התוקף או המגן בשדה הקרב. תאוריה זו מנסה להסביר את מלחמת העולם הראשונה כסיטואציה שבמהלכה כל הצדדים האמינו שהאיזון היה לטובת התוקף, אך טעו.

ריאליסטים מבניים הגנתיים לא מסכימים עם הענף החדש של נאו-ריאליזם (הלוא הוא ריאליזם התקפי) בנוגע לשאלה: האם המדינות חייבות תמיד למקסם את העוצמה היחסית שלהן על פני כל מטרה אחרת. בעוד הריאליסט ההתקפי מאמין שזה המצב, ריאליסטים הגנתיים מאמינים כי מאזן ההגנה התקפית עלול להעדיף את המגן, ובכך ליצור את האפשרות שמדינה תשיג ביטחון[1]. בדרך כלל מתייחסים ליכולת מכה שנייה בארסנל נשק גרעיני כמציין את עליונותה של ההגנה במאזן ההגנה ההתקפית עבור המדינות שברשותן יכולת זו. עם זאת, בעולם רב קוטבי יכולת מכה שנייה אינה מספקת את אותו האפקט כבעולם דו קוטבי (לדוגמה, במהלך המלחמה הקרה). ריאליסטים הגנתיים נבדלים גם מעמיתיהם ההתקפיים באמונה שמדינות עשויות לאותת על כוונותיהן אחת לשנייה. אם מדינה יכולה לתקשר עם מדינה אחרת ולהגיד לה כי כוונותיה לא יפגעו בה, ניתן להתגבר על דילמת הביטחון[2]. לבסוף, הרבה ריאליסטים הגנתיים מאמינים כי פוליטיקה פנימית עשויה להשפיע על מדיניות החוץ של מדינה: הם נוטים להתייחס אל מדינות כעל קופסאות שחורות .[3].

בעידן המודרני, מספר קבוצות כלכליות ופוליטיות מפיקות תועלת מהאפקטים של ריאליזם הגנתי, הן במונחים של פעילות כלכלית שנוצרת על ידי אספקת משאבים וטכנולוגיה הדרושה כדי להגביר את הביטחון העצמי של המדינה, והן במשוב חיובי שמגיע מאי היציבות בביטחון של מתנגדים כפי שזו נתפסת באמצעות התבוננות השוואתית.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ See Charles Glaser and Chaim Kaufmann, "What is the Offense-Defense Balance? International Security 22 (Spring 1998), 44-82
  2. ^ צ'ארלי גלזר הוא תומך חריף ברעיון. ראו את עבודתו: "Realists as Optimists: Cooperation as Self-Help," International Security 19 (Winter 1994-95), 50-90.
  3. ^ Stephen Walt, "International Relations: One World, Many Theories," Foreign Policy 110 (Spring 1998), 29-45.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.