ריקוד גשם
ריקוד גשם הוא מחול טקסי המבוצע במטרה לזמן גשם ולהבטיח את הצלחת היבולים.
גרסאות שונות של ריקוד הגשם מצויות בתרבויות רבות, ממצרים העתיקה ועד שבטי האינדיאנים שבארצות הברית. ניתן היה עדיין לחזות בהם במאה ה-20 במקומות שונים בחבל הבלקן בפולחן הידוע כפפרודה (ברומניה) או פרפרונה (אצל העמים הסלאבים). ברחבי אפריקה, שבה טקסים אלה היו מקובלים, ישנם מספר אתרים שבהם התגלו ציורי סלע המתארים טקסים וריקודים להורדת גשם. עם אלה נמנים לדוגמה אתרי הסלע בקונדואה שבטנזניה ובצ'ונגוני במלאווי.
ילידי שבט הצ'רוקי, שבט אינדיאנים השוכן בדרום מזרח ארצות הברית, כולל בהרי האפלצ'ים, נהגו לבצע ריקודי גשם במטרה ליזום הורדת ממטרים ולגרש את הרוחות הרעות מכדור הארץ.[1] על פי אגדות השבט, הגשם היורד כתוצאה מריקוד זה מכיל את הרוחות של מנהיגים קודמים של השבט, אשר, כאשר הם יורדים לארץ יחד עם הגשם, נלחמים ברוחות הרעות במישור המעבר שבין המציאות לעולם הרוחות.[2] הצ'רוקי גם מאמינים כי ריקודי גשם מורכבים במיוחד יכולים לעורר את המשתתפים, כמו גם את הצופים, להשתתף בפעולות בעלות אופי פולחני קיצוני.
בספרה "הקצב של אדומי העור: בשיר, בריקוד ובקישוט" (The Rhythm of the Redman : in Song, Dance and Decoration) משנת 1930 מתארת ג'וליה בטרי (Julia M. Butree אשתו של ארנסט תומפסון סטון) בין שאר הריקודים של האינדיאנים את "ריקוד הגשם של הזוני".[3]
נוצות ואבני טורקיז היו קישוטים מקובלים בזמן הטקס וסימנו את הרוח והגשם בהקבלה. מסורות רבות של ריקוד הגשם עברו מפה לאוזן במהלך ההיסטוריה.[4]
שבטי אינדיאנים מסוימים כדוגמת האוסאג' (Osage) והקופאו (Quapaw) ששכנו במדינות מיזורי וארקנסו של ימינו (בחלקו המערבי של מרכז ארצות הברית) ידעו לזהות דפוסים של מזג אוויר והיו נוהגים להציע למתיישבים הלבנים לבצע עבורם ריקוד גשם בתמורה לחפצי מסחר.
