טנזניה

מדינה באפריקה

הרפובליקה המאוחדת של טנזניה[7]סוואהילי: Jamhuri ya Muungano wa Tanzania) היא מדינה השוכנת במזרח אפריקה. מצפון היא גובלת בקניה ובאוגנדה, ממערב ברואנדה, בבורונדי ובקונגו, ומדרום בזמביה, במלאווי ובמוזמביק. במזרח נושקת המדינה לאוקיינוס ההודי. הרפובליקה הוקמה כאיחוד של טנגניקה וזנזיבר.

הרפובליקה המאוחדת של טנזניה
Jamhuri ya Muungano wa Tanzania
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםתוניסיהלובאלג'יריהמרוקומאוריטניהסנגלגמביהגינאה ביסאוגינאהסיירה לאוןליבריהחוף השנהבגאנהטוגובניןניגריהגינאה המשווניתקמרוןגבוןהרפובליקה של קונגואנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגונמיביהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדיזמביהמלאוויזימבבואהבוטסואנהאתיופיהדרום סודןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רמאליבורקינה פאסותימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלמדיירהספרדהאיים הקנרייםכף ורדהמאוריציוסראוניוןמיוטקומורוסיישלאיי קרגלןמדגסקרסאו טומה ופרינסיפהסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמראנטארקטיקהג'ורג'יה הדרומיתפרגוואיאורוגוואיארגנטינהבוליביהברזילגיאנה הצרפתיתסורינאםגיאנהונצואלהקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדברבדוסבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלוקריההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניה הצפוניתאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיה
מוטו לאומי חירות ואחדות
המנון לאומי "אלוהים יברך את אפריקה"
המנון
ממשל
משטר רפובליקה
ראש מדינה נשיא טנזניה עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הרשות המבצעת נשיא טנזניה עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא טנזניה סמיה סולוהו חסן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית סוואהילי, אנגלית
עיר בירה דודומה[1] 6°10′23″S 35°44′31″E / 6.17306°S 35.74194°E / -6.17306; 35.74194
רשות מחוקקת האספה הלאומית עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
העיר הגדולה ביותר דאר א-סלאם
שטח יבשתי[3] 947,300 קמ"ר (32 בעולם)
אחוז שטח המים 6.4%
אזור זמן UTC +3
היסטוריה
הקמה  
עצמאות מהממלכה המאוחדת 9 בדצמבר 1961 (טנגניקה)
10 בדצמבר 1963 (זנזיבר)
26 באפריל 1964 (מיזוג בין טנגניקה לזנזיבר ויצירת הרפובליקה המאוחדת של טנגניקה וזנזיבר, ובהמשך אותה השנה הרפובליקה המאוחדת של טנזניה)
ישות קודמת טנגנייקהטנגנייקה רפובליקת טנגניקה
זנזיבר (1964)זנזיבר (1964) הרפובליקה העממית של זנזיבר
דמוגרפיה
אוכלוסייה[4]
(הערכה 1 במרץ 2024)
68,743,343 נפש (21 בעולם)
צפיפות 72.57 נפש לקמ"ר (140 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 42.70%
גילאי 15 - 24 20.39%
גילאי 25 - 54 30.31%
גילאי 55 - 64 3.52%
גילאי 65 ומעלה 3.08%
כלכלה
תמ"ג[5] (2022) 75,709 מיליון $ (75 בעולם)
תמ"ג לנפש 1,101$ (183 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2022)
0.532 (167 בעולם)
מדד ג'יני 40.5 (נכון ל־2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע שילינג טנזני‏ (TZS)
בנק מרכזי בנק טנזניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
סיומת אינטרנט tz
קידומת בין־לאומית [2] 255
www.tanzania.go.tz
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בשנת 1996 נבחרה העיר דודומה כבירתה הרשמית של טנזניה במקום דאר א-סלאם, אם כי רבים ממשרדי הממשלה נותרו בדאר א-סלאם.

היסטוריה עריכה

הרפובליקה המאוחדת של טנזניה נוצרה ב-26 באפריל 1964 ממיזוג של טנגניקה עם האי השכן זנזיבר.

ב-1971 הודח שליט אוגנדה, מילטון אובוטה, מתפקידו ויצא לגלות בטנזניה, אצל ידידו ג'וליוס נייררה.

ב-1979 הכריזה טנזניה מלחמה על אוגנדה לאחר שזו ניסתה לספח לעצמה שטחים בצפון המדינה. טנזניה לא הסתפקה בסילוק הכוחות האוגנדים מאדמתה, אלא אף פלשה לתחומי אוגנדה וכפתה את גירושו של הרודן האוגנדי אידי אמין והחזרתו לשלטון של אובוטה.

בחירות רב-מפלגתיות שנערכו לראשונה בשנת 1995 סימלו את קץ השלטון החד-מפלגתי בטנזניה. ב-23 בנובמבר 1995 הושבע בנג'מין מקפה כנשיא המדינה. שתי מערכות בחירות נערכו מאז, בעיקר לנוכח התנגדות עממית ומעמדה האוטונומי-למחצה של זנזיבר, ובשתיהן ניצחה מפלגת השלטון, חרף עדויות משקיפים בדבר אי-סדרים.

בשנת 2019 התרחשה התפוצצות מכלית הדלק במורוגורו בה נהרגו 89 אזרחים ונפצעו עוד רבים.

פוליטיקה עריכה

נשיא טנזניה וחברי האספה הלאומית (פרלמנט חד-ביתי בן 384 חברים, מתוכם 264 נבחרים על פי השיטה הרובנית, והשאר - על פי השיטה היחסית) נבחרים בבחירות ישירות לתקופת כהונה בת חמש שנים. הנשיא, העומד בראש הרשות המבצעת, ממנה ראש ממשלה המשמש כמנהיג הממשלה באספה הלאומית. הנשיא בוחר את חברי הקבינט מבין חברי האספה הלאומית, אך החוקה הטנזנית מסמיכה אותו לבחור בעשרה שרים שאינם חברי הפרלמנט.

היחסים האוטונומיים-למחצה שמקיימת ממשלת טנזניה עם זנזיבר מהווים מערכת שלטונית ייחודית למדי. בית הנבחרים הזנזיברי, המונה 76 נציגים, עוסק בעניינים הרלוונטיים לאי בלבד. החוקה משריינת חמישה מושבים באספה הלאומית לחברי בית הנבחרים הזנזיברי. להלכה, בית הנבחרים של זנזיבר רשאי לחוקק חוקים עבור זנזיבר מבלי להזדקק לאישורה של ממשלת האיחוד, כל עוד אין הדבר מתנגש עם עניינים הנוגעים לטנזניה כולה.

הרשות השופטת בטנזניה כוללת חמש ערכאות, ומשלבת את מערכות החוק השבטי, האסלאמי והבריטי. השופטים ממונים על ידי נשיא בית המשפט העליון של טנזניה (הממונה בעצמו על ידי הנשיא), מלבד אלה המכהנים בבית הדין לערעורים ובבית המשפט העליון, הממונים על ידי הנשיא. מערכת המשפט בזנזיבר מקבילה לזו הקיימת באיחוד, ועל פסקי הדין של בתי הדין הזנזיבריים (מלבד אלה הדנים בסוגיות חוקתיות ובדין האסלאמי) ניתן לערער בבית הדין לערעורים של האיחוד.

טנזניה מחולקת לעשרים-ושישה אזורים אדמיניסטרטיביים: 21 בטנגניקה, 3 בזנזיבר ו-2 בפמבה. 99 מועצות מחוזיות הוקמו לצורך הגדלת סמכות השלטון המקומי. כיום ישנן 114 מועצות הפועלות ב-99 מחוזות, מתוכן 22 עירוניות ו-92 כפריות.

כלכלה עריכה

 
העיר דאר א-סלאם (2015)

טנזניה היא אחת הארצות העניות בעולם. הכלכלה מבוססת בעיקר על חקלאות, שעליה מבוסס חצי מהתל"ג, מספקת 85% מהיצוא ומעסיקה 90% מכוח העבודה.

תנאי הטופוגרפיה והאקלים מגבילים את שטח האדמה הניתנת לעיבוד ל-4% משטח המדינה. התעשייה כוללת כמעט אך ורק עיבוד של מוצרי חקלאות ומעט מוצרים אחרים.

הבנק העולמי ותורמים נוספים מספקים משאבים לשיקום התשתית הכלכלית המדורדרת של טנזניה. אף על פי שיש בה כמות נכבדה של משאבים טבעיים כגון, מרבצי זהב ופארקים לאומיים יפהפיים, הם אינם מפותחים ולכן אינם נמצאים בשימוש ועקב כך מספקים הכנסות מועטות.

בין השנים 1991 לבין 1999 היו עלייה בייצוא התעשייתי וגידול משמעותי בתפוקה ממינרלים, ובראשם זהב. כמו כן, חיפוש אחר גז טבעי באזור דלטת רופיג'י נראה מבטיח.

רפורמה במערכת הבנקאית בתחילת המאה ה-21 עזרה להגדיל את הצמיחה בסקטור הפרטי ובהשקעות, אולם הקידום הכלכלי תלוי גם בריסון השחיתות.

ענף התיירות מהווה חלק נכבד מכלכלתה של טנזניה, שמורות הטבע שלה כמו הסרנגטי, והאי זנזיבר שהוא אתר נופש בהתפתחות, תורמים רבות לכלכלתה של טנזניה.

גאוגרפיה עריכה

 
מפת טנזניה

טנזניה היא מדינה אפריקאית השוכנת במזרח אפריקה על גדות האוקיינוס ההודי. היא גובלת בקניה ובאוגנדה מצפון, ברואנדה, בורונדי וקונגו ממערב, בזמביה, מלאווי ומוזמביק מדרום.

מלבד השטח ביבשת, המדינה כוללת גם מספר איים סמוך לחוף המזרחי של אפריקה, ביניהם איי זנזיבר, מאפיה (Mafia) ופמבה.

האתרים המומלצים מבחינה תיירותית הם: דאר אל סלאם, זנזיבר (אי התבלינים), הר הקילימנג'רו, הפארק הלאומי סרנגטי, שמורת הטבע נגורונגורו וכפרים לאורך החוף.[8]

אקלים עריכה

האקלים בטנזניה משתנה מאזור לאזור, במקומות מסוימים כמו החוף קיים מזג אוויר טרופי ובאזורים אחרים כמו בהרים שורר מזג אוויר מתון יותר.

פני השטח עריכה

פני השטח מישור לאורך החוף, פלאטו במרכז והרים בצפון ובדרום.

הנקודה הנמוכה ביותר: האוקיינוס ההודי, 0 מ' (גובה פני הים).

הנקודה הגבוהה ביותר: הר קילימנג'רו, 5,895 מ', שהוא ההר הגבוה באפריקה.

משאבים טבעיים עריכה

טנזניה עשירה במשאבים טבעיים ביניהם: מקורות ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית, בדיל, פוספט, ברזל, פחם, יהלומים, אבנים טובות: ביניהן הטנזניט - אבן חן נדירה מאוד הנכרית רק באזור קטן ליד העיר ארושה, זהב, גז טבעי, ניקל.

רשימת אזורים עריכה

אזורים מערביים עריכה

 
כפר טיפוסי באזור קרוג'ו, מרץ 2007
 
שוק אמצע השבוע של שבט המסאי, מרץ 2007

אזורים מזרחיים עריכה

 
עדר של זברות מצויות בטנזניה

דמוגרפיה עריכה

חלוקת האוכלוסייה במדינה היא לא-שוויונית באופן קיצוני. צפיפות האוכלוסייה נעה בין אדם אחד ועד ל-134 אנשים לקמ"ר - תלוי בכמות המים של אותו האזור, ככל שיש יותר מים האוכלוסייה גדולה יותר.

בזנזיבר יותר מ 80% מהאוכלוסייה היא עירונית. דאר א-סלאם היא העיר הגדולה ביותר. דודומה נמצאת במרכז טנזניה, נבחרה כעיר הבירה החדשה, על אף שבפועל רבים מגופי השלטון נשארו בדאר א-סלאם.

מבחינת ההתפלגות האתנית של התושבים, בחלקה היבשתי של טנזניה 99% מהאוכלוסייה הם אפריקנים (אשר 95% הם בנטו המורכב מיותר מ-130 שבטים), ו-1% הם אירופים, אסיאתים וערבים. בזנזיבר לעומת זאת הרכב האוכלוסייה שונה ומורכב בעיקר מערבים, אפריקנים מקומיים, ובני תערובת של המקומיים והערבים.

מבחינה דתית, בטנזניה כולה: 61% הם נוצרים, 35% הם מוסלמים, 2% חסרי דת.[9] לעומת זאת, בזנזיבר 99% מהאוכלוסייה הם בני דת האסלאם.

בחינוך בטנזניה קיים חינוך חובה חינם לילדי בית ספר יסודי.

ישראל וטנזניה עריכה

  ערך מורחב – יחסי טנזניה-ישראל

קשרים דיפלומטיים, תיירותיים ומסחריים ענפים מתקיימים בין המדינות. ישראלים נדרשים לוויזת כניסה לטנזניה.

במהלך שנות ה-60 התהדקו הקשרים בין מדינת ישראל הצעירה לבין טנזניה. הנשיא הטנזני הסוציאליסטי ג'וליוס ניררה התחבר עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. בין המדינות התפתחו קשרים וישראל סייעה לטנזניה בהקמת ה"שירות הלאומי" של המדינה, ה-JKT (בסווהילית: Jeshi la Kujenga Taifa - צבא בניית המדינה). בתחום הבנייה נקשרו קשרים אמיצים בין חברות ואדריכלים ישראלים לבין השלטונות הטנזנאים. שלושת האדריכלים הישראלים אשר בלטו בפעילותם במקום הם משה ירמיצקי, גבריאל מרגלית ויעקב מרקו שתכננו בין השאר את מרכז הצרכנות בדאר א-סלאם, את "מלון קילימנג'רו" בדאר א-סלאם ואת "מלון ספארי" בשמורת מיקומי.

לאחר מלחמת יום כיפור, במסגרת החרם הערבי, ניתקה ממשלת טנזניה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל בלחץ המצרים שהיו בעלי אינטרסים רבים בטנזניה, והפעילו לחץ דיפלומטי על הממשלה הצעירה של המדינה. ב-24 בנובמבר 1988, בעקבות הכרזת יאסר ערפאת על הקמת מדינה פלסטינית תשעה ימים קודם לכן באלג'יר, הכירה טנזניה בעצמאותה של מדינה זו.[דרוש מקור]

ב-2017 העלו ישראל וטנזניה את דרג היחסים, ושגריר טנזניה הראשון הגיע לישראל.[10]

ב-2018 הודיעה ממשלת טנזניה כי תקים שגרירות ברמת גן.[11]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בפועל דאר א-סלאם ממשיכה לשמש כבירה.
  2. ^ בהתקשרות מקניה ואוגנדה - 007.
  3. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  4. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  7. ^ נהגה בעברית טַנְזַנְיָה ובאנגלית טְנְזַנִיָה  
  8. ^ למטייל, באתר טנזניה - גאוגרפיה והיסטוריה
  9. ^ Tanzania - The World Factbook. CIA. February 25, 2019
  10. ^ משה כהן, ‏"לעודד את התיירים: טנזניה שולחת לראשונה שגריר לישראל", באתר מעריב אונליין, 16 ביוני 2017
  11. ^ שלמה צזנה, "טנזניה תפתח שגרירות בישראל", באתר ישראל היום, 1 במאי 2018