רישאר גליאנו

מוזיקאי צרפתי

רישאר גליאנו (Richard Galliano; נולד ב-12 בדצמבר 1950) הוא נגן אקורדיון צרפתי.

רישאר גליאנו
Richard Galliano
לידה 12 בדצמבר 1950 (בן 73)
קאן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת
תקופת הפעילות מ-1964
מקום לימודים הקונסרבטואר של ניס עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה אקורדיון, טרומבון, פסנתר, בנדונאון
חברת תקליטים דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין במסדר ההצטיינות הלאומי (13 במאי 2016)
  • קצין מסדר האמנויות והספרות
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו

עריכה

גליאנו נולד בקאן. אביו שהיה נגן אקורדיון ממוצא איטלקי לימד את גליאנו הצעיר לנגן באקורדיון ובפסנתר בגיל 4. בנעוריו למד גליאנו בקונסרבטוריון של ניס, לימודים שכללו נגינה בטרומבון, שיעורי הרמוניה וקונטרפונקט אותם סיים בהצטיינות בשנת 1969. הוא ניגן יצירות של באך, צ'יקובסקי, ראוול וגרשווין בתחרויות שונות, וזכה במקום הראשון בתחרות "הגביע העולמי" לאקורדיון שנתיים ברציפות (1966 בספרד, 1967 בצרפת). בתחרות בספרד, היצירה שנבחרה כמבחן למשתתפים הייתה "שקון" פרי עטו של אמן האקורדיון הישראלי יהודה אופנהיימר. שני האמנים שמרו מאז על קשר הדוק. בשנת 1973 עזב את דרום צרפת לפריז, שם נהיה למלחין, מנצח ומעבד בתזמורת של קלוד נוגארו.[1]

בחיפושיו להרחבת אופקי נגינתו באקורדיון הוא החל להקשיב לג'אז. בין השפעותיו הוא מציין את החצוצרן קליפורד בראון ומספר שחיפש לחכות את הדחף שלו ואת אופן יצירת המשפטים המוזיקליים שלו (Phrasing) על האקורדיון. בהתלהבותו הרבה מהעולם החדש שנפתח בפניו, הופתע גליאנו לגלות שהאקורדיון לא היה שותף בעולם הג'אז.

במהלך הקריירה שלו ניגן עם נגני ג'אז מן השורה הראשונה, בהם רון קרטר, צ'ט בייקר, אל פוסטר, ז'ולייט גרקו, שארל אזנבור, טרילוק גורטו, יאן גרברק, מירוסלב ויטוס, מישל פטרוצ'יאני, טוטס טילמנס, בובי מקפרין, רישאר בונה, מרק פלדמן ובירלי לאגרן.

דיסקוגרפיה

עריכה
  • Flyin' the Coop (1991)
  • Viaggio (1993)
  • Laurita (1995)
  • New York Tango (1996)
  • Panmanhattan (1996)
  • Blow Up (1997)
  • French Touch (1998)
  • Spleen (1999)
  • Passatori (1999)
  • Gallianissimo! — The best of Richard Galliano (2001)
  • Face to Face (2001)
  • Piazzolla Forever (2003)
  • Concerts (2004)
  • Ruby, My Dear (2005)
  • Luz Negra (2006)
  • Mare Nostrum (2007)
  • L'Hymne a l'amour (2007)
  • Love Day (2008)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא רישאר גליאנו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה