רמון דקר

רמון "The Diamond" דקר (4 בספטמבר 1969 - 27 בפברואר 2013) היה לוחם איגרוף תאילנדי מהולנד שזכה שמונה פעמים באליפות העולם באגרוף תאילנדי. דקר היה ידוע בסגנונו הבלתי מתפשר, מהירותו ויכולתו להתאים את סגנונו ללוחמים שעמדו מולו. ב-1990 הוענק לדקר התואר "לוחם השנה" בתאילנד מידי ראש ממשלת תאילנד ובכך היה המערבי הראשון שזכה בתואר. דקר קיבל את התואר לאחר שורה של קרבות מול עילית לוחמי המואי תאי בבנגקוק במהלך אותה השנה, בהם נאמפון וסופרלאק באצטדיון לומפיני.

רמון דקר
Ramon Dekkers

רמון דקר
לידה	4 בספטמבר 1969 ברדה, הולנד
פטירה	27 בפברואר 2013 (בגיל 43) ברדה, הולנד
מידע כללי
מדינה
משקל	72 ק"ג
גובה	1.63
www.diamonddekkers.com
ספורט
ענף ספורט	איגרוף תאילנדי
משקל	FeatherweightSuper, featherweightLightweightSuper, lightweightWelterweightSuper, welterweight
מועדון	Maeng Ho GymTeam DekkersGolden Glory
מאמן	קור האמרס

תחילת דרכו

דקר נולד ב-5 בספטמבר 1969 בעיר ברדה (Breda) בדרום הולנד לאם חד הורית. לאחר שהתנסה בג'ודו ובאגרוף, החל דקר את אימוניו במועדון הקיקבוקס המקומי של המאמן קור האמרס בגיל 12. אמו של רמון וקור האמרס הפכו לזוג בעקבות היכרותם.

בגיל 16 עלה רמון דקר לקרב הזירה הראשון שלו במשקל 55 ק"ג וניצח בנוקאאוט קיקבוקסר מנוסה ממנו בהרבה. במהלך השנתיים הבאות המשיך דקר בשרשרת ניצחונות וסומן ככוכב עולה בשמי הקיקבוקס ההולנדי. הדבר לא נעלם מלוחם אחר, רוב קיימן. אמרגנו של קיימן זיהה את הפוטנציאל והחל לנהל את הקריירה של דקר, בעוד קור האמרס נשאר אחראי על האימון עצמו. קיימו ודקר החלו להתאמן ביחד והפכו לחברים.

בגיל 18 זכה דקר בתואר הראשון שלו, אלוף הולנד של ארגון MTBN במשקל נוצה. דקר ניצח בנוקאאוט בבעיטה לראש לוחם בשם ראניקסון ממכון צ'קוריקי באמסטרדם, ממנו יצאו שמות גדולים כמו באדר הארי, פיטר ארטס, גילברט בלנטיין (שנלחם שלוש פעמים מול דקר), פרי אובדה ועוד רבים וטובים, ביניהם הלוחם הישראלי אבנר שלום.

את הבכורה הבינלאומית שלו פתח דקר בהפסד בנקודות לצרפתי רישאר נאם (Richard Nam). השניים יפגשו כעבור שנה, כאשר דקר מנוסה "ומבושל" יותר. דקר ניצח בקרב החוזר בנוקאוט בסיבוב הרביעי.

קריירה מקצוענית

ב-14 באפריל 1988 זכה דקר בחגורה האירופית במשקל עד 60 ק"ג של ארגון NKBB לאחר ניצחון משכנע בנקודות על האנגלי קווין מוריס. אותה שנה התמודד דקר מול מואנגקורדם ממכון סיטצ'אנג התאילנדי על תואר IMTA וזכה בנקודות. חצי שנה לאחר מכן עלה דקר לקרב הראשון מתוך שלושה שיבואו מול גילברט בלנטיין, כישרון עולה נוסף ממכון צ'קוריקי. בלנטיין ניצח בנקודות את הקרב הזה. ההפסד גרם לדקר ולקור האמרס, מאמנו, לחשוב על שינוי כיוון בסגנונו של דקר. בפברואר 1990 עלה דקר לקרב מול נונגקאי פאיות, אלוף אצטדיון לומפיני בבנגקוק ואחד מהשמות החמים ביותר במואי תאי העולמי באותה התקופה. לאחר חמישה סיבובים דומיננטיים ניצח דקר בנקודות וזכה בחגורת התאחדות IMF במשקל עד 63 ק"ג. השניים יפגשו מספר חודשים מאוחר יותר, בבנגקוק והפעם תהיה ידו של התאי על העליונה.

לאחר הקרב מול נונגקאי, יצא דקר עם מאמנו האמרס לתאילנד וערך שם סדרת קרבות במשך כמעט כשנתיים מול עילית הלוחמים המקומית. בין הקרבות הללו זכורה במיוחד סדרת הקרבות בינו לבין קובאן לוקצ'אימיסאיטונג, אגדה חיה באותה התקופה והאלוף הבלתי מעורער של אצטדיון לומפיני במשקל של עד 70 ק"ג.

סדרת הקרבות מול קובאן

השניים נפגשו לראשונה ב-21 באפריל 1991 בפריז. דקר עלה לא מוכן פיזית לקרב לאחר שפחות מחודש לפני כן התחרה מול התאי סיאנגטיאנוי בטוקיו, יפן, וניצח בנקודות לאחר קרב מתיש. קובן ניצל זאת והימם את דקר במגל שמאלי שהוריד את ההולנדי לקנבס. דקר הודה לאחר הקרב שקובן הפתיע אותו בעוצמת המכות שלו ובעבודת הידיים הטובה, אולם באותה נשימה הבטיח שהקרב החוזר יהיה שונה לחלוטין.

הקרב החוזר נקבע ל-6 באוגוסט 1991, באצטדיון הבית של קובאן, אצטדיון לומפיני בבנגקוק. באותה העת דקר כבר היה מוכר לקהל התאי מקרבות קודמים באצטדיון, אולם איש לא שיער מה עומד להתפתח בסיבוב הראשון. כבר בדקה השנייה הצליח דקר לפגוע עם ברכייה מדויקת בפניו של קובאן ולאחר מכן ניצל זאת ותפס את התאי בפינה עם סדרת מכות ידיים שהובילה את השופט לעצור את הקרב לחייב את קובאן בספירה ראשונה לחובתו. מייד עם חידוש הקרב תפס דקר את קובאן במרפק ימני ולאחריו מגל שמאלי וימני שהורידו את קובאן לקנבס באופן סופי. הניצחון הכה בהלם את עולם המואי תאי בתאילנד. הקרב השלישי ביניהם נערך כחצי שנה אחר כך, על חגורת IMF, בבנגקוק תאילנד. הקרב נמשך חמישה סיבובים מלאים. בסיבוב השלישי קובאן גרם לחתך רציני מעל עינו הימנית של דקר במכת מרפק. החתך לא הפסיק לדמם במהלך כל הקרב והפריע לניהול הקרב של דקר. מגל שמאלי של קובן הוריד את דקר לספירת חובה בסיבוב הרביעי ובכך בעצם גמר את הקרב. קובן ניצח בקרב בנקודות.

המפגש הבא בין השניים התקיים בפריז בשנת 1993 ולא התעלה לרמה של השניים הקודמים. דקר זכה בניצחון בנקודות.

שיא הקריירה

השנים 1991–1997 היו שנות השיא בקריירה של דקר. לא הייתה זירה או אירוע מואי תאי עולמי אשר דקר נפקד ממנו. בין השנים הללו הוא נלחם בכוכבים העולים בשמי המואי תאי הן בתאילנד והן במערב. חלק מהקרבות הללו הפכו לקלאסיקה במואי תאי העולמי, ביניהן הקרב בינו לסאקמנגקול התאי שבזמן האירוע היה רק בן 17. הקרב היה אחד מהקרבות המדממים בהיסטוריה של המואי תאי. סאקמונגקול ניצח בקרב בנקודות.

סדרת קרבות אחרת הייתה הסדרה מול אורונו התאי, בן לאב אמריקאי ואם תאית. שני הקרבות הללו קיבעו את דמותו של דקר כלוחם בלתי מתפשר וככזה שלעולם לא יוותר לעצמו בעיני הקהל התאילנדי, למרות שני ההפסדים של דקר מול אורונו. בשנים הללו דקר זכה בחגורות IKBF לאחר ניצחון על גילברט בלנטיין, WPKL לאחר ניצחון על חסן קאסוראי אולם הפסיד קרבות אליפות על תוארי ה-WMC לג'רואנטונג התאי, את חגורת WMTA לג'ומהוד וחגורת IMF לקובאן.

בתקופה הזו החל דקר לסבול מפציעות כרוניות כתוצאה מהקרבות הרבים שהשתתף בהם, לעיתים קרובות ללא מנוחה ראויה בין קרב לקרב. החל משנת 1997 נראה היה כי דקר גורר פציעה בשוק. הוא בעט הרבה פחות בקרבות ונראה היה התאים את סגנונו בעקבות הפציעות הללו. דקר המשיך להופיע בקרבות אולם צמצם את השתתפותו לקרבות בעיקר בהולנד. בשנים 1997–1998 הוא ערך מספר מועט יחסית של קרבות בהשוואה להספק הרגיל שלו. הבולטים ביניהם היו הקרב הבלתי נשכח מול דני ביל, הכוכב העולה הצרפתי בפריז בו ניצח ביל בנקודות, קרב מול סאנגטיאנוי התאי באמסטרדם והקרב מול ראיין סימסון, קרב "הנוקאאוט הכפול", בו שני הלוחמים פגעו סימולטנית אחד בשני עם מגל ימני וירדו לקאנבס.

קרב הפרידה

ב-18 במרץ 2001 נפרד דקר מהזירה המקצוענית בקרב מולי מרינו דה-פלורינו ברוטרדם, הולנד. הקרב הסתיים בסיבוב הרביעי במגל שמאלי שהוריד את דה-פלורינו לקאנבס. בסיום הקרב הודיע דקר בדמעות על פרישתו. רוב קיימן, לוחם מגירו ג'ים האגדי וחברו הטוב של דקר העביר לו את הלפיד של מועדון גולדן גלורי שמצידו העביר את הלפיד ללוחמי המועדון האחרים.

חזרה לזירה

לאחר פרישתו הקים דקר שני מחנות אימונים: Team Dekkers והמחנה הקבוע במועדון גולדן גלורי בברדה. ב-2005 הפתיע דקר וקיבל חוזה לקרב MMA בארגון K-1 שהיה אז בשיא פעילותו. הקרב נקבע מול גנקי סודו, לוחם MMA יפני אשר הופיע בין היתר בארגוני Pride היפני וה- UFC האמריקאי. דקר לקח את הקרב בהתרעה של כמה ימים וללא כל ניסיון מעשי ב-MMA. הקרב הסתיים בניצחון מהיר של היפני בהכנעה בנעילת עקב. למרות ההפסד המהיר והצפוי, דקר חתם חוזה לקרב נוסף בארגון K-1, הפעם בחוקי K-1 שאינם שונים בהרבה מחוקי מואי תאי שאותם הוא הכיר היטב. הקרב נקבע מול דווין לודוויג, לוחם קיקבוקס ו-MMA אמריקאי לאירוע K-1 Max 2005. הפעם ניתן לדקר מספיק זמן להתאמן לפני הקרב אולם במהלך האימונים הוא קרע רצועה בכתף ימין. למרות הפציעה, דקר עלה לקרב ונלחם כמעט ללא שימוש ביד ימין. הבדלי הרמות והניסיון בין השניים היו כל כך ברורים שגם ללא יד ימין דקר הוריד את לודוויג לספירה בכל סיבוב בקרב ולבסוף ניצח בהחלטת שופטים אחידה.

הקרב הבא היה מול הכוכב העולה ההולנדי, יורי מאס באירוע K-1 World Grand Prix 2006 in Amsterdam ב-16 במאי 2006. לאחר סיבוב ראשון פושר שני הלוחמים הורידו אחד את השני בנוקדאון בסיבוב השני וחזרו לסיבוב שלישי סוער. בסיום הקרב היה זה דווקא יורי מאס אשר הוכרז כמנצח. מייד לאחר ההכרזה, דקר לקח את המיקרופון והודיע על פרישה, הפעם לתמיד.

ההכרה התאילנדית

רמון דקר היה מהמערביים הבודדים שנלחם בעלית הלוחמים התאים, בזירות המובילות ובחוקי מואי תאי מלאים. דקר החל את הקריירה שלו כלוחם קיקבוקס וככזה סגנונו הותאם לחוקי קיקבוקס מערביים. המעבר ללחימה בתאילנד הבהיר לו כי עליו לשנות את סגנון הלחימה לכזה אשר יאפשר לו להתמודד בהצלחה עם האלמנטים שהתאים חזקים בהם במיוחד: מכות המרפק והברכיים. דקר הבין כי הוא מפסיד קרבות לא מפני שהוא פחות טוב מהמתמודדים מולו כי אם מפני שצבירת הנקודות שלו נמוכה עקב סגנונו המערבי. לדוגמה, מכות ידיים תחת חוקי מואי תאי מעניקות ניקוד נמוך יותר מברכיות או שליטה בקלינץ'. דקר שינה את סגנונו ואת קצב הקרב והתוצאות לא איחרו לבוא. הקהל התאי שלא היה מורגל בלוחמים מערביים ברמה כזו, למד להכיר ולהעריך את ההולנדי הבלונדיני שלא מוותר לאיש בזירה. מקרב לקרב נראה בבירור כיצד דקר הופך ליותר ויותר תאי בלחימתו. הקהל התאי הגיב בהתאם וב-15 בספטמבר 1990 הוכתר דקל ללוחם השנה בתאילנד על ידי ראש הממשלה התאילנדי. זו הייתה הפעם הראשונה שזר זוכה בתואר הזה. עד כמה עמוק הכבוד שהתאים רכשו לדקר מלמד העובדה שביום ההולדת ה-85 למלך תאילנד, פומיפון אדוניאדט, הוענק לדקר עיטור מלכותי לציון פועלו ותרומתו לספורט המואי תאי. דקר מונה "כשגריר הלוחמים הזרים" במדינה.

מותו

ב-27 בפברואר 2013 לאחר שחזר לביתו מאימון במועדון גולדן גלורי בברדה, הולנד, התמוטט דקר ברחוב. ניסיונות של עוברי אורח לייצבו עד הגעת הפרמדיקים נכשלו והוא נפטר בדרך לבית החולים. סיבת המוות הרשמית הייתה אוטם שריר הלב. במהלך האימון התלונן דקר על מיחושים קלים בראשו אולם לא ייחס להם חשיבות רבה. מאות רבות של בני משפחה, חברים ומעריצים השתתפו בהלווייתו בבית הקברות Zuylen בברדה.

לאחר מותו הוקמה קרן רמון דקר, The Diamond Foundation, על ידי חבריו ומשפחתו אשר מטרתה לסייע ליתומים וילדים עזובים בתאילנד.

ביקורת רבה הועלתה כלפי היחס של הממסד ההולנדי לרמון דקר. באס ראטון, מלוחמי ה- MMA הראשונים בזירת ה-UFC וחבר למועדון גולדן גלורי, העלה טענות קשות כלפי היחס לענפי אמניות הלחימה בהולנד בכלל והיחס, או יותר נכון, חוסר היחס לרמון דקר בחייו ויותר מכך, במותו.

תארים

• 1987 אליפות הולנד מטעם MTBN Featherweight
• 1988 אליפות אירופה מטעם EMTA Featherweight
• 1988 אליפות אירופה מטעם NKBB Super featherweight
• 1989 אליפות העולם מטעם IMTA Lightweight
• 1990 אליפות העולם מטעם IMF Light welterweight (שתי הגנות על התואר)
• 1992 אליפות העולם מטעם WMTA Light welterweight (הגנה אחת על התואר)
• 1995 אליפות העולם מטעם WMTA Welterweight
• 1996 אליפות העולם מטעם WPKL Super welterweight (2 הגנות על התואר)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רמון דקר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של רמון דקר
• רמון דקר, באתר שרדוג
• diamondfoundation.eu(הקישור אינו פעיל)
• ביוגרפיה של רמון דקר מהאתר themeparkatitsdarkest.com
• באס ראטון על יחס הממסד ההולנדי מהעמוד של גולדר גלורי ביוטיוב