רנדולף פרדריק צ'רצ'יל
רנדולף פרדריק אדוארד ספנסר-צ'רצ'יל (באנגלית: Randolph Frederick Edward Spencer-Churchill; 28 במאי 1911 - 6 ביוני 1968) היה עיתונאי ופוליטיקאי בריטי.
 | |||
| לידה |
28 במאי 1911 לונדון, הממלכה המאוחדת   | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
6 ביוני 1968 (בגיל 57) איסט ברגהולט, סאפוק, הממלכה המאוחדת | ||
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת | ||
| מקום קבורה |
כנסיית סנט מרטין, בליידון | ||
| השכלה |
| ||
| מפלגה |
המפלגה השמרנית | ||
| בן או בת זוג |
פמלה הארימן (4 באוקטובר 1939–?) June Osborne (2 בנובמבר 1948–?) | ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
|
חבר במסדר האימפריה הבריטית | |||
  | |||
ביוגרפיה
עריכהרנדולף צ'רצ'יל נולד ב-28 במאי 1911 בלונדון, והיה בנם של ראש ממשלת בריטניה לעתיד וינסטון צ'רצ'יל ורעייתו קלמנטיין. הוא היה השני מבין חמישה ילדים ובנם היחיד של הוריו.
לאחר שלמד בבית הספר הפרטי איטון קולג' ובמכללת כרייסט צ'רץ' באוניברסיטת אוקספורד, שאותה עזב מוקדם ללא תואר, החל צ'רצ'יל לעבוד כעיתונאי.
כעיתונאי עבד צ'רצ'יל בגרמניה ב-1932, שם, בתיווכו של חברו ארנסט האנפשטנגל, ליווה את מסעות הבחירות של אדולף היטלר בפמליית העיתונות. הניסיון של רנדולף והנפסטאנגל בזמן זה לארגן פגישה בין אביו להיטלר במינכן נכשל ברגע האחרון.
בשנות ה-30, רנדולף צ'רצ'יל, שבלט במראהו הטוב ובלבושו שנבחר בקפידה, היה מצד אחד "דנדי" צעיר ידוע בארץ, אך מצד שני נחשב בעל התנהגות קלוקלת בשל צריכת האלכוהול המוגזמת שלו, אופיו ה"לא מנומס" והתנהגותו הכללית הייתה של "תינוק נורא".
בשנת 1935, צ'רצ'יל עמד כשמרן עצמאי בבחירות משנה בליברפול. הוא התבטא נגד הצעת חוק הודו ו"הסיט" קולות מהמועמד השמרני הרשמי. הוא תרם לניצחונו של המועמד השלישי, שהשתייך למפלגת הלייבור. גם ניסיונו להיבחר לבית הנבחרים עבור וסט טוקטת' בבחירות הסתיו של אותה שנה, הפעם כמועמד השמרני הרשמי, נכשל. גם ניסיונו השלישי, בבחירות משנה בפברואר 1936, נגד מלקולם מקדונלד, מזכיר הדומיניונים של ממשלת הקואליציה דאז, לא צלח. עבור אביו, שחיפש אז תפקיד בקבינט, היה זה עוד כישלון בשורה ארוכה של תבוסות במהלך אותה תקופה.
ב-1940 הצליח רנדולף צ'רצ'יל סוף סוף להיכנס לבית הנבחרים עבור מחוז הבחירה פרסטון כחלק מ"הפוגה" של כל המפלגות הבריטיות. הוא איבד את מושבו שם שוב בבחירות 1945. כמייג'ור ברגימנט ההוסרים של המלכה ה-4, צ'רצ'יל השתתף במלחמה כקצין מטה במטה המזרח התיכון הבריטי. ב-1944, יחד עם פרדריק סמית', הרוזן השני מבירקנהד ואוולין וו, הוא הוצנח לתוך יוגוסלביה כחלק ממשימת פיצרוי מקלין לתמוך במנהיג הפרטיזנים המקומי טיטו.
בשנים הבאות, רנדולף צ'רצ'יל עבד לעתים קרובות כעיתונאי ודיווח בעיתונים ומגזינים בריטיים, בין היתר, על מערכת היחסים של יוניטי מיטפורד, בת דודתה של קלמנטיין צ'רצ'יל, עם היטלר.
רנדולף צ'רצ'יל מת מהתקף לב באיסט ברגהולט, סאפוק ב-6 ביוני 1968 בגיל 57.
אישיות
עריכהצ'רצ'יל מתואר כמעט בכל הדיווחים על ידי אנשים שהכירו אותו כאדם עם מצב רוח מאוד משתנה. גם בצעירותו הוא נחשב לפטפטן ולפזיז יתר. ג'ון קולוויל, המזכיר הפרטי של אביו, כינה אותו בדיעבד "אחד האנשים הכי מעוררי התנגדות שפגשתי אי פעם".
תפקיד לא מבוטל בהתקפי הזעם הידועים לשמצה של צ'רצ'יל מיוחס לצריכת האלכוהול המוגזמת שלו, שהחלה בגיל צעיר. כילד בן שמונה עשרה, הוא כבר שתה כמה ברנדי כפול מדי יום. וינסטון צ'רצ'יל לא ראה בעין יפה את מידותיו של בנו, אך אמר בהשלמה: "צעירים יעשו מה שהם אוהבים. הפעם היחידה שבה הורים באמת שולטים בילדיהם היא לפני שהם נולדים. לאחר מכן טבעם נפרש ללא רחמים כעלה כותרת על פרח.") מערכת היחסים עם אביו הייתה בעייתית לאורך חייו: למרות שצ'רצ'יל תמיד הראה לבנו חיבה בלתי מוגבלת, הוא גם התעצבן מאוד עליו.
ביוגרפים רבים של צ'רצ'יל, כמו ויליאם מנצ'סטר וכריסטיאן גראף פון קרוקוב, מדגישים גם הם שצ'רצ'יל פינק את רנדולף יותר מדי. במבט על חיי המשפחה של צ'רצ'יל בשנות ה-20 וחוסר יכולתו "לתפוס קצר" את רנדולף, אמר קרוקוב: "יום אחד הוא יקצור כאן סערה".
למרות שלרנדולף לא היו הכישרונות הפוליטיים של אביו, הוא היה סופר ונואם מוכשר מגיל צעיר. הוא גם היה תומך נלהב, אם כי לפעמים באופן מזיק, במטרותיו הפוליטיות של אביו.
בשנות ה-60 החל לכתוב את הביוגרפיה הרשמית של אביו, שאת שני הכרכים הראשונים שלה הצליח להשלים לפני מותו. עוזר המחקר שלו מרטין גילברט השלים לבסוף את ששת הכרכים הנותרים, המכסים את השנים 1914 עד 1965.
לעתים קרובות טוענים כי וינסטון צ'רצ'יל סירב לתואר אצולה כדי לא לסכל את סיכוייו של בנו רנדולף לקריירה פוליטית (מאז 1911 היה נהוג שראשי ממשלות בריטניה מגיעים מבית הנבחרים ולא מבית הלורדים). אם וינסטון צ'רצ'יל היה מקבל את התואר, בנו רנדולף צ'רצ'יל היה הופך לחבר בבית הלורדים לאחר מותו.
משפחתו
עריכהרנדולף צ'רצ'יל היה נשוי פעמיים: נישואיו הראשונים היו בשנת 1939 לפמלה דיגבי (שנודעה מאוחר יותר בשם פמלה הרימן), ונולד להם בנם וינסטון צ'רצ'יל. השניים התגרשו בשנת 1946, ובשנת 1948 הוא התחתן בשנית עם ג'ון אוסבורן, ממנה נולדה לו בתו ארבלה צ'רצ'יל. בשנת 1961 הוא התגרש גם מאשתו השנייה.
הסנדק של רנדולף היה שר החוץ הבריטי הוותיק אדוארד גריי, שהיה בממשלה יחד עם וינסטון צ'רצ'יל בזמן לידתו של רנדולף.
