רעידת האדמה והצונאמי בקאנטו (1923)

רעידת האדמה והצונאמי בקאנטויפנית: Kantō daishinsai ,関東大震災) הייתה רעידת אדמה חזקה שפקדה את מישור קאנטו שבאי הונשו, יפן, ביום שבת, 1 בספטמבר 1923 בשעה 11:58:44. ממקורות שונים עולה שהרעידה נמשכה בין ארבע לעשר דקות.

רעידת האדמה והצונאמי בקאנטו
関東大震災
סוג רעידת אדמה
תאריך התרחשות 1 בספטמבר 1923 עריכת הנתון בוויקינתונים
שעה 11:58:32
משך האסון 4 דקות
מגניטודה 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט
הרוגים 142,000-120,000
נזק 4,500,000,000 ין יפני עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 35°19′48″N 139°08′06″E / 35.33°N 139.135°E / 35.33; 139.135
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מערך הלוחות הטקטוניים באזור יפן: הלוח הפסיפי בעל הקרום הימי הכבד, נחת אל מתחת ללוחות הצפון אמריקאי ואוחוצק בעלי הקרום היבשתי הקל יותר (תהליך הפחתה) וגרם בכך לרעידת האדמה ההרסנית.

רעידת האדמה עריכה

גאולוגיה עריכה

רעידת האדמה הייתה בגודל 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט[1], הגדולה ביותר שנמדדה במאה ה-20. מוקדהּ היה מתחת לאי אושימה (אנ') שבמפרץ סגאמי, השוכן דרומית למחוז קנאגאווה. הגורם לרעידת האדמה היה (ראו מפת הלוחות הטקטוניים באזור) נחיתת הלוח הפסיפי בעל הקרום הימי, אל מתחת ללוח הצפון אמריקאילוח אוחוצק בעלי הקרום היבשתי[2]. עם זאת, ככל הנראה, גם לתהליך ההפחתה שמתקיים בין הלוח הפיליפיני ללוח האירואסייתי, ובין הלוח הפסיפי ללוח האירואסייתי, היה תפקיד משמעותי בהתרחשות רעידת האדמה[3]. מדובר בצומת של 4 לוחות טקטוניים שהתהליכים ביניהם גורמים לכל רעידות האדמה ההרסניות ביפן.

הרוגים ונזקים עריכה

רעידת האדמה זעזעה את טוקיו, את עיר הנמל יוקוהמה, ואת מחוזות צ'יבה, קנאגאווה ושיזואוקה, והסבה נזק כבד בכל אזור קאנטו. בשל עוצמתה הרבה של הרעידה, פסל הבודהה הענק במקדש קוטוקו-אין שבקמקורה, המרוחק כ-60 קילומטר מהמוקד, ושמשקלו 121 טון, הוסט יותר מחצי מטר ממקומו.

מכיוון שרעידת האדמה ארעה לקראת שעת הצהריים, אנשים רבים עסקו באותה עת בבישול אוכל, ורבים נספו בשריפות שפרצו בעקבות זאת. חלק מהשריפות הפכו לסופות אש, עקב הרוחות החזקות שנשבו באזור, שכילו חלקים גדולים מהערים. אובדן החיים הגדול ביותר במקום אחד, התרחש כשסופת אש הציתה מחסני מדים צבאיים בטוקיו, בהם חיפשו כ-38,000 אנשים מקלט לאחר הרעידה[4] ומקור אחר מדווח על 44,000 איש[5]. באותה עת, נשבה סופת טייפון באזור קאנטו, והרוחות העזות ליבו את האש, וגרמו להתפשטותה לאזורים נוספים. השריפות אף הרסו את תשתית המים של העיר, דבר שהקשה מאוד על מאמצי הכיבוי, שנמשכו עד 3 בספטמבר. מרבית מההרוגים ברעידת האדמה מתו כתוצאה מהשריפות.

מפולות אדמה שהתרחשו במחוז קנאגאווה בעקבות רעידת האדמה, קברו כפרים שלמים או סחפו אותם, וגרמו למותם של 800 בני אדם. מפולת בוץ אחת סחפה כפר שלם, רכבת נוסעים ותחנת רכבת לתוך הים.

רעידת האדמה גם גרמה לגל צונאמי בגובה 10 מטרים שפגע בתוך דקות במפרץ סגאמי, חצי האי בוסו (אנ'), איי איזו (אנ') והחוף המזרחי של חצי האי איזו (אנ'). הגל הרס כ-570,000 בתים, והציף את כל האזורים הסמוכים לים[5].

מספר ההרוגים אינו ידוע בוודאות, אך ההערכות נעות בין כ-104,600[6] למעל 110,000[1] ועד 142,800[7] הרוגים מרעידת האדמה, מהשריפות ומהצונאמי.

אלימות לאחר הרעידה עריכה

 
שוטרים יפנים עומדים ליד גופת קוריאני שנרצח

לאחר הרעידה הודיעה ממשלת יפן על ממשל צבאי, והורתה לכל יחידות המשטרה לשמור על הסדר הציבורי. במקביל, החלו להתפשט שמועות שקוריאנים מנצלים את המצב, מציתים שריפות נוספות ובוזזים בתים. שמועות אלו הגיעו עד הוקאידו - מרחק של 800 קילומטרים מטוקיו[8]. הרגשות האנטי-קוראנים התגברו נוכח פעילותה של תנועת העצמאות הקוריאנית, תנועה למען שחרור קוריאה מהסיפוח היפני שהתנקשה בבכירים יפנים והייתה מעורבת בפעילות אנטי-יפנית. ברחבי טוקיו ויוקוהמה החל המון לטבוח בקוריאנים. ממשלת יפן דיווחה שבשבוע הראשון של חודש ספטמבר נרצחו 231 בני אדם, אך מקורות אחרים מעריכים שהמספר האמיתי הוא בין 6,000 ל-10,000 קורבנות[9]. קבוצות אזרחים הקימו מחסומי דרכים שעצרו אנשים, ובחנו באמצעות שיבולת את מוצאם, כאשר אנשים ממוצא קוריאני הוכו, נעצרו או נרצחו, כל זאת בשיתוף פעולה עם הרשויות. גם אנשים שלא היו ממוצא קוריאני אך היו שונים מהיפנים, כגון סינים, אוקינאווים ואפילו יפנים מאזורים אחרים ביפן, הותקפו ואף נרצחו.

בתגובה, פרסה ממשלת יפן את הצבא היפני הקיסרי ברחבי המדינה, וזאת כדי להגן על התושבים הקוריאנים. כמו כן, פרסם הצבא עלונים שהפריכו את השמועות והזהירו את התושבים מפני פעולות לא חוקיות, אך לרוב פעולות אלה נפסקו רק כשהצבא פעל כנגד אותן קבוצות תוקפניות. במקביל, השתמשה ממשלת יפן וההנהגה הצבאית בהתקוממות ובפרעות שהתרחשו במדינה כדי לרסן מתנגדים למשטר הקיים, ולעצור אותם באשמת ניצול המצב כדי להפיל את הממשלה ואת הקיסר. מנהיגים סוציאליסטים, אנרכיסטים וקומוניסטים נעצרו ונרצחו על ידי המשטרה והצבא.

הפרסומים אודות הטבח, ומעורבות השלטונות בו מעורפלים, והממשלה היפנית עשתה ועושה מאמצים עד ימים אלה כדי להכחיש את היקף הטבח, ואף לאסוף ספרי לימוד מבתי ספר שעסקו בנושא[10]. גם בזמן אמיתי, רק עיתונים ספורים פרסמו ידיעות אודות מעשי הטבח[4].

זיכרון הרעידה עריכה

יפנים רבים פירשו את רעידת האדמה כעונש משמיים על כך שהעם היפני התדרדר לסגנון חיים מערבי שכלל אנוכיות, חוסר מוסר וחומרנות. הם ראו ברעידה הזדמנות לבנות מחדש את עיר הבירה, ובכך לבנות מחדש את מערכת הערכים היפנית.

בשנת 1960 נקבע 1 בספטמבר כיום מניעת אסון כדי לזכור את קורבנות רעידת האדמה ואת חשיבות ההתכוננות אליה. בבתי הספר ברחבי המדינה עומדים תלמידים דקת דומייה, ונערכים תרגילי חירום לפינוי בעת רעידת אדמה[11].

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

"הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Tokyo-Yokohama earthquake of 1923 - Japan marks 100 years since the devastating Great Kanto Quake, with disaster drills nationwide, Britanica. com, September 1, 2023
  2. ^ J. Charles Schencking, The Great Kantō Earthquake of 1923 - The Earthquake and Fires, Hong Kong University, 2013
  3. ^ William H. Bakun, Magnitude and location of historical earthquakes in Japan and implications for the 1855 Ansei Edo earthquake, AGU - Advancing Earth and Space Sciences, 2005
  4. ^ 1 2 The Great Kantō Earthquake of 1923 and the Japanese Nation, Association for Asian Studies
  5. ^ 1 2 Joshua Hammer, The Great Japan Earthquake of 1923, Smithsonian Magazine, May 2011
  6. ^ The 1923 Kanto Earthquake, Internet Archive WayBack Machine
  7. ^ Kanto, Japan Earthquake of 1 September 1923, Mw=7.9, International Institute of Earthquake Engineering and Seismology
  8. ^ James, Charles D, The Great Kanto Earthquake of 1923 - The Aftermath, Hong Kong University
  9. ^ Robert Neff, The Great Kanto Earthquake Massacre, OH Mynews, September 29, 2006
  10. ^ Kyodo, Yokohama Recalls Texts Describing 1923 'Massacre' of Koreans, The Japan Times, Aug 29, 2013
  11. ^ J. Charles Schenckin, The Great Kanto Earthquake - Remembering and Commemorating, Hong Kong University, 2013