רפורמת 1861

רפורמת 1861 או רפורמת האיכרים של 1861 (ברוסית: Крестьянская реформа 1861 года) הייתה רפורמה בשיטת המשק שבוצעה באימפריה הרוסית. בבסיס הרפורמה עמד צו קיסרי מה-19 בפברואר 1861 והייתה זו הראשונה, וגם החשובה ביותר, בין הרפורמות הליברליות שהועברו באימפריה הרוסית בתקופת שלטונו של הצאר אלכסנדר השני, קיסר רוסיה. רפורמה משמעותית זו, ביטלה את שיטת הצמיתות שהייתה נהוגה עד אותה תקופה ובכך השפיעה ישירות על חייהם של רוב נתיניה של האימפריה, וסימנה עידן חדש בכלכלתה החקלאית של רוסיה.

רקע

הצעדים הראשונים לביטול שיטת הצמיתות בוצעו עוד בתקופת אלכסנדר הראשון בשנת 1803. בין השנים 1816 ל–1819 בוטלה שיטת הצמיתות בגוברניות הבלטיות (בשטחי לטביה ואסטוניה של היום). במהלך השנים היה אחוז תושבי רוסיה בעלי מעמד צמית קבוע יחסית ועמד על כ-45% במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19. על פי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1859, היו במעמד זה כ-23.1 מיליון תושבים - כ-37%. אומנם, בחלק מהגוברניות לא היו צמיתים כלל, אך לעומת זאת היו כ-69% מתושבי גוברניית סמולנסק צמיתים.

בין הסיבות העיקריות לרפורמה ניתן לציין את המשבר הכלכלי ואת מהומות האיכרים שלאחר מלחמת קרים הכושלת. האיכרים קיוו שהשתתפותם בלחימה תיתן להם חופש, אך התקוות לא התגשמו. בנוסף לכך, על עצם שיטת הצמיתים הנהוגה ברוסיה, הייתה ביקורת קשה מחוץ לגבולות המדינה והממשל התקשה לעמוד בה.

הכנת הרפורמה

להכנת הרפורמה ב-3 בינואר 1857 הוקמה ועדה מיוחדת בהשתתפות 11 אנשים. הם סיימו את העבודה והמלצות הוועדה אושרו ב-20 בנובמבר 1858. הוועדה עבדה רק על עקרונות ולא החליטה על השלבים המעשיים של הרפורמה. במשך מספר שנים נערכו דיונים על היישום ותוך כדי הדיונים הוכנסו שינויים משמעותיים לתוכן הרפורמה. בסופו של דבר, בינואר 1861 החלו דיונים במועצה המדינית.

ב-19 בפברואר (3 במרץ לפי הלוח הגרגוריאני) חתם הקיסר אלכסנדר השני על הצו ופרטיו פורסמו תוך יומיים.

תוכן הרפורמה

להלן התנאים הראשיים של הרפורמה:

האיכרים קיבלו חופש אישי וזכות לרכוש פרטי.
בעלי האדמות שמרו על האדמות, אך היו צריכים לתת לאיכרים חטיבת קרקע לשימוש פרטי.
עבור שימוש בחטיבת קרקע האמורה האיכר היה צריך לעבוד עבור בעל האדמות ולשלם מס ללא זכות וויתור על חכירת הקרקע במשך 9 שנים.
גודל חטיבת קרקע והתמורה היו צריכים לקבל ביטוי בנייר מיוחד שהיה צריך לקבל אישור של צד שלישי בלתי תלוי.
לאיכר הייתה זכות לקנות את חטיבת קרקע האמורה ועד אז הוא היה במעמד "חייב זמנית"
אורגנו זכויות וחובות של הממשל המקומי בכפרים

ביצוע הרפורמה

מחשש למהומות, הממשל התארגן במיוחד. ואכן, תחזיות אלו התממשו: החלו מהומות האיכרים שלא היו מרוצים מתנאי הרפורמה.

ביצוע הרפורמה היה תלוי בכך שבעל האדמות והאיכרים יחתמו על מסמך המגדיר את תנאי היישום הרפורמה במקום ספציפי. כעבור שנתיים טרם נחתמו כ-60% מהמסמכים.

בחלק מהגוברניות, עלות האדמות שבעלי האדמות ביקשו הייתה גבוהה בהרבה מהמחיר בשוק. הדבר רק הגביר את הבעיות ביישום הרפורמה. לאחר מרד בפולין בשנת 1863 הוגדרו שינויים ברפורמה. עלויות הקרקע הוקטנו בכ-20%. חרף הרפורמה והתיקונים שהוכנסו בה, בשנת 1881 כ-15% מהאיכרים טרם רכשו את האדמות ונשארו במעמד "חייב זמני". בחלק מהגוברניות, אחוז זה הגיע ל-44% מכלל האיכרים.

המצב הקשה ביותר היה בצפון האימפריה - שם צמיתים קיבלו את חירותם, אך למעשה נותרו ללא אדמות לעיבוד. לעומת זאת, בחלקים אחרים של המדינה, האיכרים ששוחרו הפכו לבעלי רוב האדמות המעובדות. תוצאותיה של רפורמת שחרור הצמיתים לא היו משביעות רצון, כי מצב אותם איכרים עניים נעשה אף קשה יותר ממה שהיה בהיותם צמיתים.

הרפורמה לא כללה צמיתים של המדינה. צמיתים אלו שוחררו בשנת 1866 בתנאים טובים יותר מיתר הצמיתים.

קישורים חיצוניים

הצו הקיסרי
רפורמת 1861, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)