רפסול הונדה
רפסול הונדה היא קבוצת מרוצי האופנועים הרשמית של חברת רפסול (אנ') ויצרנית האופנועים הונדה המתחרה באליפות ה-MotoGP. במהלך השנים זכו נהגי הקבוצה 11 פעמים בתואר אליפות הרוכבים. מייקל דוהאן זכה בארבע אליפויות רצופות במדי הקבוצה והוא הרוכב בעל מספר הזכיות הגדול בתולדותיה. רפסול היא חברת אנרגיה ספרדית.
היסטוריה
עריכהשנות ה-90'
עריכה
רפסול הונדה הצטרפה לסבב בעונת 1995 עם שלושה נהגים: מייקל דוהאן, אלכס קריבייה ושיניצי איטו שרכבו על דגם NSR500. דוהאן ניצח בשבעה מרוצים במהלך העונה וזכה בתואר אליפות שני באופן אישי וראשון עבור הקבוצה. קריבייה סיים את העונה במקום הרביעי, בעוד איטו סיים במקום השישי. בעונת 1996 התרחבה הקבוצה לארבעה רוכבים, כאשר דוהאן וקריבייה רכבו על דגם ה-NSR500 ואילו איטו וטדיוקי אוקאדה, שהצטרף לקבוצה רכבו על דגם NSR500V. דוהאן ניצח בשמונה מרוצים וזכה בתואר שלישי ברציפות. קריבייה סיים את העונה במקום השני, כשהוא רושם לזכותו שני ניצחונות. הקבוצה המשיכה עם ארבעה רוכבים גם בעונת 1997 והפגינה שליטה מוחלטת כשניצחה את כל 15 המרוצים בעונה, כאשר דוהאן ניצח 12 מהמרוצים וקבע שיא ניצחונות חדש לעונה. אוקדה סיים במקום השני עם ניצחון אחד וקריבייה סיים במקום הרביעי, אף על פי שהשיג שני ניצחונות, אך נעדר מחמישה מרוצים במהלך העונה. דוהאן, אוקדה וריבייה המשיכו בקבוצה, אליה הצטרף סטה ג'יברנאו. השליטה של דוהאן בסבב נמשכה גם בעונה הבאה, בה ניצח בשמונה מרוצים והביא לקבוצה אליפות רביעית ברציפות. ארבעת נהגי הקבוצה המשיכו גם בעונת 1999. במהלך האימונים לגרנד פרי הספרדי נפצע דוהאן בצורה חמורה, פציעה שהובילה לפרישתו מרכיבה בסיום העונה. בהיעדרו של דוהאן היה זה קריבייה שלקח את ההובלה באליפות, ניצח בשישה מרוצים ורשם אליפות אישית ראשונה ואליפות קבוצתית חמישית ברציפות.
העשור הראשון של שנות ה-2000
עריכהעונת 2000 הייתה מאכזבת עבור רפסול הונדה. קריבייה ניצח רק במרוץ אחד וסיים את העונה במקום התשיעי. אוקדה סיים במקום ה-11 וג'יברנאו סיים במקום ה-15. האכזבה נמשכה גם בעונה הבאה כאשר קריבייה סיים במקום השמיני וטורו אוקוה, שהצטרף לקבוצה בתחילת העונה, סיים עשירי.
בעונת 2002, עונת הבכורה של קטגוריית ה-MotoGP החדשה, הצטרף לקבוצה ולנטינו רוסי, כמחליף של קריבייה. בתחילת העונה הציגה הקבוצה את דגם RC211V החדש. רוסי שלט בסבב וניצח ב-11 מרוצים והבטיח לעצמו את תואר האליפות כשנותרו עוד ארבעה מרוצים לסיום העונה. ניקי היידן, אלוף סבב הסופרבייק, הצטרף לקבוצה לקראת עונת 2003. רוסי ניצח בשמונה מרוצים, בדרך לתואר אליפות אישי שלישי רצוף ותואר שני במדי הקבוצה. היידן סיים במקום החמישי.
לאחר הזכייה באליפות השנייה עזב רוסי את הקבוצה ועבר לרכב עבור ימאהה, את מקומו תפס אלכס בארוס. הקבוצה לא השיגה אף ניצחון לאורך העונה וכל אחד מצמד הרוכבים השיג פודיום יחיד. מקס ביאג'י הצטרף לקבוצה בעונת 2005. בגרנד פרי האמריקאי רשם היידן את ניצחון הבכורה שלו ואת העונה סיים במקום השלישי. דני פדרוסה, אלוף קטגוריית ה-250 סמ"ק הצטרף לקבוצה בעונת 2006 לצידו של היידן. היידן הוביל לאורך רוב העונה את טבלת הרוכבים, עד שבגרנד פרי של פורטוגל התנגש בו פדרוסה והשניים יצאו מהתחרות. רוסי, שניצח במרוץ, עלה לראש הטבלה, כשנותר מרוץ אחד לסיום העונה. במרוץ הסיום נפל רוסי מאופנועו במהלך ההקפה החמישית וסיים את המרוץ במקום השלוש עשרה. היידן סיים את המרוץ במקום השלישי וזכה בתואר האליפות השמיני של הקבוצה.
צמד הרוכבים המשיך גם בעונה הבאה, כשהם רוכבים על דגם RC212V בעל מנוע 800 סמ"ק. פדרוסה רשם את ניצחון הבכורה שלו בגרנד פרי הגרמני והוסיף ניצחון נוסף במרוץ סיום העונה. את העונה סיים במקום השני, היידן סיים שמיני. בעונה הבאה ניצח פדרוסה שוב בשני מרוצים, אך הפעם סיים רק שלישי אחרי רוסי וקייסי סטונר, היידן התקדם למקום השישי. בעונת 2009 החליף אנדראה דוביציוזו את היידן לצידו של פדרוסה. כמו בעונה הקודמת, גם בעונה זאת השיג פדרוסה שני ניצחונות וסיים במקום השלישי. דוביציוזו רשם ניצחון בכורה בגרנד פרי הבריטי וסיים את העונה במקום השישי והקבוצה סיימה במקום השני באליפות היצרנים.
העשור השני של שנות ה-2000
עריכה
פדרוסה המשיך לצבור ניצחונות גם בעונת 2010, בה רשם ארבעה ניצחונות וסיים במקום השני. דוביציוזו הגיע שבע פעמים לפודיום וסיים במקום החמישי. לקראת עונת 2011 התרחבה הקבוצה שוב לשלושה רוכבים, כאשר אל פדרוסה ודוביציוזו הצטרף קייסי סטונר כרוכב שלישי[1]. סטונר הוביל את הטבלה לאורך כל העונה, כשהוא מסיים בכל המרוצים, למעט אחד על הפודיום, בעשרה מהם כמנצח. הניצחון בגרנד פרי באראגון היה הניצחון המאה בתולדות הקבוצה[2] והניצחון באוסטרליה הבטיח לו את תואר האליפות מרוץ אחד לתום העונה[3]. 3 ניצחונות ושישה פודיומים של פדרוסה ושבעה פודיומים של דוביציוזו הבטיחו נציגות של הקבוצה בפודיום בכל אחד מהמרוצים בעונה וזכייה נוספת באליפות הקבוצות.
הקבוצה חזרה להרכב של שני רוכבים בעונת 2012, שהייתה עונת השיא עבור דני פדרוסה. הוא השיג שבעה ניצחונות, מספר הניצחונות הרב ביותר לנהג בעונה זאת, אליהם התווספו שמונה פודיומים. למרות ההישגים האישיים המרשימים, את תואר אליפות הנהגים לקח חורחה לורנסו מקבוצת ימאהה. יחד עם סטונר שסיים במקום השלישי הבטיח הצמד תואר אליפות קבוצתית שני ברציפות. במהלך העונה הודיע סטונר על כוונתו לפרוש בסיום העונה[4] ובמקומו הוחתם בקבוצה הרוקי מארק מארקס[5]. כבר בעונת הבכורה שלו זכה מארקס באליפות הרוכבים ויחד עם פדרוסה הוביל לזכייה קבוצתית שלישית. בעונתו השנייה זכה שוב באליפות, תוך כדי שהוא מנצח את כל עשרת המרוצים הראשונים בעונה ומוסיף בהמשך שלושה ניצחונות נוספים.
בעונת 2015 לא הצליח מארקס לשחזר את הצלחת העונות הקודמות והוא סיים את העונה רק במקום השלישי, הרחק אחרי לורנסו ורוסי שנאבקו על האליפות עד המרוץ האחרון. פדרוסה, שנפצע במהלך ההכנות לעונה רכב פצוע במרוץ פתיחת העונה, אך בסופו של דבר נאלץ להחמיץ את שלושת המרוצים הבאים. בהיעדרו הפסידה הקבוצה נקודות רבות וסיימה את העונה רק במקום השני. בעונת 2016 חזר מארקס וזכה בתואר האליפות עם חמישה ניצחונות. פדרוסה ניצח במרוץ בודד אך פרש ממרוצים רבים וסיים את העונה במקום השישי. אמנם הונדה זכתה באליפות היצרנים, אך רפסול הונדה סיימה במקום השני באליפות הקבוצות, אחרי מוביסטאר ימאהה.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Repsol Honda announce three-rider formation for 2011, Motogp.com
- ^ אופיר דואק, רפסול-הונדה חוגגת 100 ניצחונות ב-MotoGP, באתר דו"גרי, 20 בספטמבר 2011
- ^ Stoner wins World Championship in all Honda podium, Motogp.com
- ^ Stoner announces retirement at end of 2012, motogp.com, 17 May 2012
- ^ Dani Pedrosa and Marc Márquez to race together in Repsol Honda Team, motogp.com, 12 July 2012