רציפי האגם ציריך
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
רציפי האגם ציריך (בגרמנית: Quaianalagen) הם חופי האגם ציריך בעיר ציריך אשר בשווייץ. הרציפים נחנכו בשנת 1887. בניית הרציפים בניצוחו של המהנדס ארנולד בורקלי מהווה אבן דרך חשובה בהיסטוריה של העיר כאשר היא הפכה מעיר ימי הביניים קטנה השוכנת לאורן נהר הלימאט לעיר מודרנית לחופיו של האגם.
הרציפים שייכים לרבעים רייסבך (ממזרח), העיר העתיקה (מצפון) ואנה (ממערב).
אתרים באזור הרציפים עריכה
רייסבך עריכה
- בלאטרוויזה (Blatterwiese) - מדשאה רחבה על שנמצאת בצידו המזרחי של האגם בין זה-פלד-קוואיי (Seefeldquai) וקרן ציריך. בשנת 1839 נחנך במקום אזור תעשייה ומאז שימש גם כאזור רחצה. בשנת 1926, רכשה עיריית ציריך את המקום וסגרה את מפעלי הייצור. בשנת 1939 נערכה במקום התערוכה הלאומית השווייצרית, ובשנת 1959 נערכת תערוכת הגננות G59. לאחר התערוכה עיריית ציריך הפכה את האזור למגרש משחקים גדול. בשנת 1993 נחנכה הגינה הסינית בין בלאטרוויזה ובלריווה-שטראסה (Bellerivestrasse). בשנת 2006 החלה בניית גינת משחקים שנחנכה ביוני 2007. מוזיאון האומנות "היידי ורבר" שמוקדש לעבודתו של הארכיטקט השווייצרי לה קורבוזיה ניצב מול מגרש המשחקים.
- נמל רייסבך - הנמל ממוקם מול נמל אנה, בצידו המזרחי של האגם, וגם הוא משמש מרינה פרטית. בשנת 2004 הוחלף הקיוסק המקומי במסעדה מודרנית עם חלונות גדולים שצופים לאגם, המסעדה נקראת מסעדת הקיוסק כמחווה לקיוסק שעל חורבותיו הוקמה. בין השנים 2003–2006 שופץ גם שובר הגלים שהיה על סף קריסה. בפארק זה-פלד-קוואיי הוא עבודת עיצוב חשובה של הארכיטקט וילי ניוקום וניתן למצוא מוטיבים מתכנוני פארקים שונים. עמודי האבן במרכז הפארק סימנו בימי הביניים את הגבול של ציריך. הפסל הנרי מור תרם לפארק בשנת 1976 את הפסל כבשת השלום.
טיילת זה-פלד-קוואיי (Seefeldquai) - בזה-פלד יש טיילת היסטורית לאורך האגם, כאשר בדרומה נמצאים חופי רחצה עם חול או חצץ. בשנת 1887, נהרס בית המרחץ שהיה באזור ובמקומו אישרו רשויות רייסבן לבנות שני בתי מרחץ חדשים שקיימים עד ימינו: Strandbad Tiefenbrunnen ו Seebad Utoquai. בשנות השבעים חודשה קו החוף בין הרחובות Feldeggstrasse ו Lindenstrasse בניצוחו של אדריכל הנוף וילי ניוקום. הפארק תוכנן עם שקעין, גבעות חול ומעברים חלקים בין אזורים פרטיים וציבוריים. השבילים מתעקלים כניגוד לשבילים הישרים בקרן-ציריך ו Blatterwiese. העצים באזור סודרו מחדש והוסיפו להם עצים מיוחדים כדון רודודנדרונים ואזאליות ובנוסף הוספו שיחי ורדים.
- טיילת Utoquai - הטיילת נבנתה בשנת 1887 מכוסה בעצי ערמון המפוזרים בדרך לבית המרחץ הציבורי Seebad Utoquai. הטיילת הוקמה כקיר הגנה מפני המים עם כרמי מדרגות היורדים אל חוף האגם. בשנות השישים העומס בכבישי ציריך הצריך הרחבת הכביש, לשם כך הוסטה הטיילת אל תוך האגם כאשר היא עוברת על עמודי בטון שהונחו בתוך האגם כאשר העצים מפרידים בינה לבין הכביש החדש. בשנת 1890 נבנה בית המרחץ Seebad Utoquai על עמודי ומעוטר במגדל בסגנון מורי, והיה בית המרחץ הראשון בשווייץ שבו הייתה רחצה מעורבת של נשים וגברים.
העיר העתיקה עריכה
רציף גנרל גיזאן - הרציף שעל חופו הצפוני של האגם נקרא על שם אנרי גיזאן החל משנת 1960 לאחר שהגנרל בדימוס יזם טיילת עם ארבע שורות עצי ערמונית הסוסים לרווחת תושבי העיר. בשנת 2003 הוחלף האספלט במסלולי החצץ המקוריים. לאורך הטיילת ניתן למצוא יצירות אומנות משלושה דורות: מזרקה מפסיפס משנת 1903 (ליד הגן הבוטני שבמערב) פסל של גנימדס משנת 1959 (ב Bürkliplatz ושבמזרח) מזרקה בצורת קערה העשויה מבטון ורוד משנת 2003 במרכז הטיילת.
אנגה (Enge) עריכה
נמל אנגה ( Enge ) - הנמל ממוקם על חופו הצפון מערבי של האגם מדרום לגן הבוטני. הנמל משמש כיום מרינה פרטית. על שובר הגלים ניתן למצוא את הפסל האריה של ציריך ששופץ בשנת 2013 והגישה אליו חופשית.
לנדיוייס - האזור נקרא על שם התערוכה Landi39 שנערכה במקום ובמקום נערכו עוד הרבה אירועים ציבוריים. בסוף חודש אוגוסט נערך במקום תיאטרון הרחוב Zürcher Theater Spektakel. במהלך תערוכת SAFFA (התערוכה השווייצרית לעבודת נשים) בשנת 1958 הוקדש האי המלאכותי לתערוכה ונושא את שמה עד היום, על האי יש פארק נעים וניתן להגיע אליו באמצעות גשר המחבר אותו אל החוף. בלנדוייס ניתן למצוא מדשאות רחבות ידיים, מגרשי ספורט ועצים עתיקים בעלי ערך רב.
Mythenquai - הפסל לזכרו של גוטפריד קלר מוצב מתקן ההשקיה יערת הדבש שהיא אחד השרידים הבודדים לתערוכת החקלאות שהתקיימה במקום בשנת 1959, המתקן הוקם רק לצורכי תצוגה ולכן אינו יעיל מבחינת חיסכון במים. במרחק מספר צעדים מן החוף ניתן לראות את העץ טקסודיון דו-טורי (Taxodium distichum) (ברוש הביצות) עם שורשי אוויר שמקורו בנהר במיסיסיפי שבאמריקה, ליד המרינה ניטעו עצי אלנוס, שמתאים לסביבה מרובת מים. ליד הרציף ניתן למצוא את חוף הרחצה היחיד סביב האגם עם חול ים (Strandbad Mythenquai).
היסטוריה עריכה
בשנת 1833 הורחב אזור Stadthausanlage באדמה ובשברים ממצודת הברוק שהייתה ממוקמת ליד חופי האגם. זה היה סופו של הרובע כציר המחבר את רובעי העיר של ימי הביניים עם חופי האגם, שם גרו תושבים שלא היו אזרחי ציריך. האזור עבר שיפוצים נרחבים בין השנים 1836 ל-1900 כחלק מהתוכנית להפוך את ציריך לעיר מודרנית לחופי האגם.
ב-4 בספטמבר 1881, החליטו העיריות של ציריך, רייסבך ואנה (שהיו אז עיריות עצמאיות) לבנות טיילת לחופי האגם, החלטה שהתקבלה בשמחה רבה אצל תושבי העיר. החזון היה לבנות טיילת לאורך כל אגן האגם מקרן ציריך ועד נמל אנה, פרויקט יקר ושאפתני ודרש שיתוף פעולה של שלוש העיריות.
העבודות החלו עם הטמנה של 24 מיליון מ"ק של סלעים ובוץ אגני בשטח של 200 אלף מטר רבוע. לשם כך הובאו ספינות ומכונות המיועדות לעבודה מסוג זה. השלב הראשון בעבודה הוא לבנות שובר גלים ואחר כך למלא אותו עם אדמת חוואר. האדמה למילוי הגיעה מחפירות מנהרות לרכבת ומהרחבת הכבישים ברייסבך.
ארנולד בורקיל-זיגלר ויתר על תפקידו כמהנדס העיר על מנת להיות המהנדס הראשי של הפרויקט. בניית הרציפים החלה בשנת 1881 עם כוונה לסיים אותה בתערוכה השווייצרית הלאומית בשנת 1883, אבל לפני כן היה על העיריות להפוך את חופי האגם, שהיו בבעלות פרטית לשטח ציבורי. למעשה, עד אז לתושבי ציריך לא הייתה גישה את האגם. לבסוף חנוכת הרציפים התקיימה בשנת 1887, כאשר גשר הרציפים קישר בין צידו המזרחי של האגם וצידו המערבי.
