רקוויאם (ברוקנר)
הרקוויאם ברה מינור של ברוקנר (WAB 39) היא יצירה פרי עטו של המלחין האוסטרי אנטון ברוקנר לטקסט הרקוויאם הקתולי. היצירה, שהולחנה בשנת 1848 היא אחת היצירות המוקדמות ביותר של המלחין, וככל הנראה הניסיון המוקדם ביותר שלו לכתוב יצירה תזמורתית גדולה. היצירה לא זכתה מעולם להצלחה גדולה והיא נחשבת לאחת היצירות הנשכחות של ברוקנר ולהלחנה נשכחת של הרקוויאם.
היסטוריה עריכה
בשנת 1848 היה ברוקנר תלמיד מוזיקה ונגן עוגב לעת מצוא במנזר סנט פלוריאן. באותה השנה נפטר חברו הקרוב פרנץ זיילר, ובצוואתו הוריש לברוקנר פסנתר מסוג בזנדורפר. ברוקנר הלחין רקוויאם לזכרו של זיילר, שבוצע לראשונה ביום השנה לפטירתו, ב-15 בספטמבר 1849, במנזר סנט פלוריאן. הייתה זו אחת היצירות המוקדמות ביותר של ברוקנר בן ה-24, וככל הידוע, היצירה התזמורתית הגדולה הראשונה שלו.
היצירה לא זכתה להצלחה גדולה, וגם לאחר פרסומו של ברוקנר, כמה עשרות שנים לאחר מכן, היא לא נחשבה לאחת מיצירותיו החשובות. עד היום היצירה לא מבוצעת תכופות באולמות הקונצרטים ולא זכתה למספר הקלטות מרשים. עם זאת, ביצירה ניכרות יכולת שליטה בתזמורת ובשלות מוזיקלית מרשימה. ברוקנר עצמו, שהיה בעל ביקורת עצמית מפותחת, התייחס ליצירה זו שנים לאחר מכן במילים: "לא רע!".
היצירה עריכה
היצירה כתובה בסגנון של "קלציזם וינאי" וניכרות בו השפעות של כרוביני ובעיקר של מוצרט. זמן ביצוע ממוצע של היצירה הוא כ-35 דקות.
הרכב היצירה הוא ארבעה סולנים (סופרן, אלט, טנור ובס), מקהלה מעורבת של ארבע קולות ותזמורת הכוללת: 3 טרומבונים, קרן אחת, סקיצת כלי קשת ועוגב.
סדר הפרקים עריכה
- Introitus: Requiem aeternam
- Sequenz: Dies irae
- Offertorium
- Domine Jesu Christe
- Hostias et preces
- Quam olim Abrahae
- Sanctus
- Benedictus
- Agnus Dei
- Communio
- Requiem aeternam
- Cum sanctis tuis