פתיחת התפריט הראשי

למלחין הצ'כי יאן דיסמאס זלנקה מיוחסות ארבע הלחנות למיסת הרקוויאם הקתולית. רק הרקוויאם ברה מז'ור (ZWV 46), שהוא הרקוויאם המאוחר ביותר המיוחס למלחין עודנו מושמע כיום. הרקוויאם ברה מז'ור נחשב לאחת מהלחנות הרקוויאם החשובות ביותר מתקופת הבארוק. הרקוויאם בדו מינור (ZWV 45) ככל הנראה מיוחס לזלנקה רק בטעות והוא משל מלחין אחר. שני הרקוויאמים הנותרים (רקוויאם ברה מינור, ZWV 48, נכתב ככל הנראה ב-1731; רקוויאם בפה מז'ור, ZWV 49, הולחן לפני 1730) הם כנראה כן משל זלנקה, אך נחשבים ליצירות נשכחות ביותר וכמעט ואינן מושמעות.

תוכן עניינים

הרקוויאם ברה מז'ורעריכה

היצירהעריכה

הרקוויאם ברה מז'ור הולחן בשנת 1733, לזכרו של אוגוסט השני מלך פולין והנסיך הבוחר של סקסוניה שנפטר באותה השנה. הרקוויאם כתוב לתזמור עשיר בהרבה בהשוואה לרקוויאמים האחרים המיוחסים לזלנקה וליצירות אחרות בנות התקופה. סגנונו של הרקוויאם חריג בכך שבניגוד לרקוויאמים אחרים המפגינים עצב, הרקוויאם הזה נכתב במז'ור וקטעים רבים בו נשמעים אפילו עליזים ואנרגטיים. הרקוויאם נחשב לרקוויאם החשוב ביותר של זלנקה וליחיד שמושמע רבות. זמן ביצוע ממוצע של הרקוויאם הוא כ-40 דקות.

הרכבעריכה

הרקוויאם נכתב לארבעה סולנים (סופרן, אלט, טנור ובס), למקהלה ולתזמורת הכוללת: 2 חלילים, 2 אבובים, צ'אלומאו (אנ'), ‏2 בסונים, 2 חצוצרות, 2 קרנות, טימפני, סקיצת כלי קשת (כינור ראשון ושני וויולות) ובאסו קונטינואו.

סדר הפרקיםעריכה

  • Introitus
  • Kyrie
  • (Sequentia (Dies irae
  • Offertorium
  • Sanctus
  • Benedictus
  • Agnus Dei
  • Communio

שלושת הרקוויאמים האחריםעריכה

מלבד הרקוויאם ברה מז'ור, מיוחסים לזלנקה עוד שלוש הלחנות למיסת הרקוויאם. על הרקוויאם בדו מינור (ZWV 45) ישנה מחלוקת אם הוא משל זלנקה, וחוקרים רבים סוברים שהוא משל מלחין אחר. שני הרקוויאמים האחרים זוכים להסכמה רבה יותר שהם משל זלנקה, אך גם על יחוסו של הרקוויאם ברה מינור (ZWV 48) לזלנקה יש המערערים.

הרקוויאם ברה מינור, ZWV 48, נכתב ככל הנראה ב-1731, לארבעה סולנים (סופרן, אלט, טנור ובס), מקהלה ותזמורת הכוללת: שני חלילים, שלוש חצוצרות, שני אבובים, שני בסונים, צ'אלומאו, כלי קשת ובאסו קונטינואו.

הרקוויאם בפה מז'ור, ZWV 49, הולחן לפני 1730, לארבעה סולנים (סופרן, אלט, טנור ובס), מקהלה, לכינורות, ויולות ועוגב.

הרקוויאם בדו מינורעריכה

הרקוויאם בדו מינור הולחן כנראה בשנת 1737 לזכרו של יוזף הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שנפטר יותר מעשרים מ-25 שנים לפני כן. הרקוויאם אבד, התגלה בפראג בשנת 1980 ובוצע לראשונה מאז היעלמותו בשנת 1984. מאז מציאת הרקוויאם קיימת מחלוקת על ייחוסו לזלנקה, זאת בשל השוני הסגנוני הבולט בין רקוויאם זה ליצירות אחרות פרי עטו של זלנקה, שבולט כבר מפתיחת הרקוויאם. חוקרים שונים הציעו לייחס רקוויאם זה למלחינים שונים בני התקופה. עם זאת, אין חולק על איכותו המוזיקלית של הרקוויאם ועל היותו הלחנה מרשימה של המיסה.

הרקוויאם הולחן לארבעה סולנים (סופרן, אלט, טנור ובס), למקהלה ולתזמורת הכוללת: שלוש חצוצרות, כינורות, ויולות ובאסו קונטינואו.

קישורים חיצונייםעריכה