חצוצרה
חצוצרה (נקראת גם "טרומפטה" או "חֲצוֹצֶרֶת") היא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה ממתכת. מנעדה של החצוצרה היא השנייה בגובהה במשפחת כלי הנשיפה ממתכת (במקום הראשון קרן יער). אדם המנגן בחצוצרה נקרא חצוצרן או נגן חצוצרה או מחצצר.
 | |
| סיווג | אירופוניים |
|---|---|
| קבוצה | כלי נשיפה |
| נגנים | חצוצרנים |
| מנעד | |
 | |
החצוצרה הנפוצה ביותר כיום היא החצוצרה בסי במול (Bb): התו שנקרא כדו אמצעי נשמע כסי במול, הפרש של טון. אך יש סוגים רבים אחרים של חצוצרות במשפחת כלי הנגינה הזאת.
בימינו החצוצרה משתתפת כמעט בכל סוגי המוזיקה, ממוזיקה קלאסית, דרך ג'אז, מוזיקת עולם, סקא, פאנק, בלוז ועד פופ.
מבנה החצוצרה
עריכההחומר ממנו עשויות כיום רוב החצוצרות הוא פליז (סגסוגת מהמתכות נחושת ואבץ), הוא מעוקל בצורה ספירלית כאשר הפיה בקו ישר לפעמון. צינור החצוצרה הוא גלילי ודק בתחילתו קרוב לחיבור לפיה, ומתרחב לקראת סופו. אורכו כמטר וחצי.
חלקי החצוצרה
עריכה
החצוצרה מחולקת למספר חלקים מרכזיים:
- פייה - החלק שדרכו נושפים לתוך החצוצרה. נגנים רבים משתמשים במספר פיות שונות לסגנונות נגינה שונים ולכן הפיה לא מחוברת בדרך כלל לחצוצרה באופן קבוע. ישנם מספר סוגי פיות ופרמטרים שמשתנים מפיה לפיה כגון קוטר ראש הפייה ועומק חלל הנשיפה.
- שסתומים - על השסתומים לוחצים לקבלת צלילים בגבהים שונים. ישנם בדרך כלל שלושה שסתומים הנמצאים במרכז החצוצרה. שילובים מסוימים של לחיצות מובילים לתוים שונים. כאשר לוחצים על אחד השסתומים כיוון האוויר שזורם בצינורות של החצוצרה מווסת, וגורם לשינוי האורך הכללי של הצינור, ככל שהאוויר עובר דרך ארוכה יותר מהפיה עד לפעמון - כך הצליל יהיה נמוך יותר ולהפך. על כל שסתום מופיע המספר שלו לפי הסדר מהפיה לפעמון.
- פעמון - האחראי על התהודה. הפעמון ממוקם בקצה החצוצרה כמו בכל כלי הנשיפה האחרים. ככל שפעמון החצוצרה גדול יותר כך הצליל שייווצר יהיה חזק ומפוזר יותר, אך ברוב החצוצרות הפעמון בקוטר סטנדרטי של 12.5 ס"מ.
- צינורות הכיוון - מחוברים במעגל הצינורות של החצוצרה, ניתן להוציא ולהכניס אותם בדומה לחליק (סלייד) של הטרומבון וכך לכוון את גובה הצליל. כאשר הצינורות במצב הכי פתוח שלהם, מעגל הצינורות של החצוצרה מתארך והצליל יותר נמוך ולהפך. משתמשים בצינורות אלה בעיקר כדי לכוון את החצוצרה לכלי נגינה אחרים על מנת ליצור הרמוניה.
תוספות
עריכהלחצוצרה אפשר להוסיף תוספות שיגרמו לצליל אחר ומעניין.
בחצוצרה נפוץ מאוד השימוש בעמעמים שונים (אנגלית: mute, איטלקית: sordino) אשר מוצמדים אל תוך פעמון החצוצרה, מנמיכים את עוצמתה ויוצרים גוון צליל מיוחד. בנוסף ישנן יצירות מעטות בהן שמים פיסת בד או כובע על הפעמון, מה שנותן אפקט דומה לשל העמעם אך צליל יותר רך ונעים לאוזן.
היסטוריה
עריכהראשיתה של החצוצרה בעת העתיקה. בימי עם ישראל במדבר נצטווה משה על עשיית שתי חצוצרות כסף לצורך עבודת המשכן (במדבר י'). כלי נגינה דומים לחצוצרה נוצרו גם במצרים העתיקה ובממלכות המזרח פרס, טיבט, ביזנטיון, מונגוליה ועוד. החצוצרה שימשה אז לתהלוכות צבאיות ולטקסים חגיגיים אחרים.
בתקופת הבארוק זכתה החצוצרה להתפתחות גדולה (ראו: חצוצרת בארוק). בימיהם של באך והנדל היו באירופה נגני חצוצרה מעולים, שהיו מסוגלים לנגן מוזיקה מסובכת רק באמצעות שליטה בטכניקת הלחץ של שפתיהם ושימוש בחצוצרות ארוכות יותר. מסורת גדולה זו שקעה, ובסוף המאה ה-18 הופיע תחליף לחצוצרה הארוכה בדמות החצוצרה הקצרה המצוידת בשסתומים. בתזמורת המודרנית משתמשים בדרך כלל בשתים או שלוש חצוצרות. החצוצרה היא לרוב כלי הסופרן הגבוה ביותר בקבוצת כלי הנשיפה ממתכת.
סוגי חצוצרות
עריכה
קיימים סוגים רבים של חצוצרות בכווני צליל שונים, לשימוש בעיקר במוזיקה קלאסית. לדוגמה: חצוצרה בדו, ברה/מי במול, חצוצרת פיקולו בסי במול/לה וסול, חצוצרת באס בפה ובסי במול ועוד.
כלים נוספים אשר כמעט זהים לחצוצרה הם הקורנט (Cornet), שלמעשה קדם לחצוצרה המודרנית, והפלוגלהורן (Flugelhorn), שניהם בעלי צלילים רכים ומעודנים יותר. ישנם כמו כן מספר פיתוחים ווריאציות מיוחדות של החצוצרה (הרגילה) למשל:
- חצוצרת כיס (Pocket Trumpet) - בעלת פיתולי צינורות רבים וצפופים שנותנים לה מראה קומפקטי. למעשה מנעד החצוצרה הזאת זהה לחלוטין לחצוצרה הרגילה וההבדל הוא רק באורך החצוצרה. לחצוצרות כיס רבות, ישנן בעיות כיוון קלות, עקב המבנה הפיסי של החצוצרה.
- חצוצרת רבע טון (Quarter Tone Trumpet) - בעלת שסתום רביעי אשר מוסיף לחצוצרה (הרגילה בסי במול) אפשרות נגינה של צלילים במרווח רבע טון, אשר נפוצים במוזיקה ערבית, מוזיקה הודית ועוד.
- Shew Horn - חצוצרה יוצאת דופן בעלת שתי מערכות פעמונים, שפותחה במיוחד עבור חצוצרן הג'אז Bobby Shew, ומסוגלת להפיק מעבר חד ומהיר בין שתי צורות נגינה עם איכויות שונות. לדוגמה: פעמון אחד מעומעם (עם משתיק קול) והפעמון השני רגיל.
- Aida Trumpet - זוהי חצוצרה בעלת שסתום אחד בלבד, והיא ישרה לגמרי, ונראית כמו חליל ארוך, בשונה מחצוצרה רגילה שהצינור שלה מפותל. בחצוצרה זו השתמשו לצורך נגינת תרועה מפורסמת מתוך האופרה אאידה מאת המלחין ג'וזפה ורדי.
- Firebird - חצוצרה מיוחדת שבה ניגן לראשונה החצוצרן מיינרד פרגוסון, היא שילוב של חצוצרה עם סליד (מחלק) כמו של טרומבון. על כלי זה ניגנו והקליטו גם החצוצרנים: דון אליס וג'יימס מוריסון.
תרועות
עריכהמאז תחילת השימוש בחצוצרה, שימושה המרכזי היה בתרועות. צלילה החד והחזק של החצוצרה מתאים לכל סוגי התרועות. הנה מספר דוגמאות לתרועות נפוצות כיום:
- תרועת יזכור - תרועה איטית בדרך כלל המסמלת כאב. בישראל משמשת ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וביום הזיכרון לשואה ולגבורה. בזמן נגינת התרועה מורידים את הדגל לחצי התורן.
- תרועת הנפת הדגל - תרועה מהירה בסגנון מארש. משמשת בישראל בעיקר ביום העצמאות כאשר מרימים את הדגל לראש התורן לאחר יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
- תרועת השכמה - תרועה מהירה בדרך כלל המשמשת להשכמה בבוקר.
- תרועת כבוד - תרועה שמשמשת בטקסים או אירועים לכבוד בעלי כבוד. בישראל מנגנים אותה, לדוגמה, בעת כניסת הנשיא.
גם כיום יש שימוש רב בתרועות חצוצרה בצבאות ברחבי העולם, וכמו כן גם בצה"ל.
טכניקת הנגינה
עריכה
הפקת צליל בחצוצרה נעשית על ידי נשיפה לתוך הפיה. יש סוגים שונים של צלילים שנגרמים בצורות שונות:
- "טה" - צליל חד, הנכון והנפוץ ביותר. הוא נגרם על ידי סתימת הפתח בשפתיים בעזרת הלשון, ומשיכת הלשון פנימה במהירות תוך כדי נשיפה.
- "דה" - צליל רופף במעט, משתמשים בו בעיקר בג'אז וסווינג. הוא נגרם על ידי סתימה חלקית של הפתח בשפתיים בעזרת הלשון, ומשיכת הלשון פנימה תוך כדי נשיפה.
- "קו" - נקישת ה"קו" נועדה למקצבים מהירים (כמו חלקי שש-עשרה או חלקי שלושים-ושתיים) בהם לא ניתן לנקוש בנקישת טה כל צליל. במקרים כאלו הנגן משתמש בנקישה כפולה (טו-קו) למקצבים זוגיים, או בנקישה משולשת (טו-טו-קו) למקצבים משולשים.
בחצוצרה ישנם 3 שסתומי בוכנה המאפשרים 7 שילובי לחיצה ומביאים לשינוי בגובה הצליל. כמו כן, גובהו של הצליל משתנה בהתאם למתח שפתיו (אמבושיור) ואופן נשיפתו של הנגן. הצליל הנמוך ביותר שאפשר לנגן בחצוצרת סי במול הנפוצה הוא פה דיאז (#F)(מצלצל מי) הראשון מתחת לדו האמצעי. כמו כן ניתן להגיע לתו נמוך יותר על ידי השפתיים, טכניקה זאת נקראת over-tons ומשמשת בעיקר בג'אז ובמוזיקה מודרנית. בחצוצרה אין מגבלה לתו הגבוה ביותר. על ידי מתיחת השפתיים וחוזק הנשיפה ניתן להגיע לצלילים גבוהים מאוד, תכונה זו ניכרת בכל כלי המתכת. רוב החצוצרנים לא מצליחים לעלות לצליל גבוה יותר מהתו דו באוקטבה הרביעית. יש חצוצרות בעלות כפתור נוסף הנקרא "אוקטבה", המעלה את הצליל באוקטבה (שישה טונים) וכך מקל על חצוצרנים להגיע לצלילים גבוהים.
את החצוצרה מחזיקים בעזרת שתי הידיים.
- ביד הימנית לוחצים על השסתומים בחצוצרה. מקומה של כל אצבע בחצוצרה שכיחה:
- ביד השמאלית מחזיקים את החצוצרה:
- האגודל נמצא בחצי מעלה לצינור כיוון מאחורי שלושת השסתומים.
- האצבע והאמה נמצאים בצמוד לשסתום השלישי.
- הקמיצה נמצאת בתוך טבעת הממוקמת על אחד מצינורות הכיוון.
- הזרת נמצאת מתחת לטבעת של הקמיצה.
אצבוע
עריכהצירופי לחיצות שונות על השסתומים גורמים להפקת צלילים שונים. כל לחיצה על שסתום, "מאריכה" את אורך הצינור בו עובר האוויר. ככל שהצינור ארוך יותר, כך הצליל ישמע נמוך יותר. (לכן בטובה שאורך צינורותיה ארוך, הצליל נמוך, ובפיקולו הצליל גבוה מאוד). לחיצה על השסתום הראשון (הקרוב למחצצר) בחצוצרת סי במול, תאריך את הצינור כך שהצליל יונמך בטון שלם. השסתום השני- הארכה שתנמיך את הצליל בחצי טון, והשסתום השלישי- הארכה שתנמיך את הצליל בטון וחצי.
כך, אם ננגן סול אמצעי, ונלחץ על השסתום הראשון, נקבל את הצליל הנמוך בטון שלם מסול- פה. אם נלחץ גם על השסתום הראשון וגם על השני, נקבל צליל הנמוך בטון וחצי מסול- מי. אם נוסיף ללחיצה גם את השסתום השלישי, נקבל צליל הנמוך בשלושה טונים (טריטון) מסול- דו דיאז/רה במול.
בעמודה הראשונה של הטבלה מופיע התו, בעמודה השנייה מוצג הצירוף הנדרש ובעמודה השלישית מוצג צירוף אלטרנטיבי. 1 מסמן את הכפתור הראשון מכיוון הפיה, 2 מסמן את הכפתור השני, 3 מסמן את הכפתור השלישי ו-0 מסמן לא ללחוץ על שום כפתור. צירופי מספרים מורים ללחוץ על מספר כפתורים בו זמנית. למשל - 1–3 מסמן לחיצה על הכפתור השלישי ועל הכפתור הראשון. הטבלה מסודרת לפי גובה התו ומתחילה בתו הנמוך ביותר בחצוצרת סי במול - פה דיאז (#F).
שימו לב שתוים מסוימים יכולים להיקרא בשני שמות, למשל - מי במול (Eb) יכול להקרא גם רה דיאז (#D) ופה דיאז (#F) יכול להקרא גם סול במול (Gb). לצורך נוחות בטבלה כתוב רק שם אחד לכל תו.
| תו מוזיקלי | אצבוע חצוצרת סי במול (Bb) | אצבוע חצוצרת סי במול (Bb) אלטרנטיבי |
| פה דיאז (#F) | 1-2-3 | אין |
| סול (G) | 1-3 | 0 |
| סול דיאז (#G) | 2-3 | אין |
| לה (A) | 1-2 | 3 |
| סי במול (Bb) | 1 | אין |
| סי (B) | 2 | אין |
| דו אמצעי (C) | 0 | אין |
| דו דיאז (#C) | 1-2-3 | אין |
| רה (D) | 1-3 | אין |
| מי במול (Eb) | 2-3 | אין |
| מי (E) | 1-2 | 3 |
| פה (F) | 1 | אין |
| פה דיאז (#F) | 2 | 1-2-3 |
| סול (G) | 0 | 1-3 |
| סול דיאז (#G) | 2-3 | אין |
| לה (A) | 1-2 | 3 |
| סי במול (Bb) | 1 | 1-2-3 |
| סי (B) | 2 | 1-3 |
| דו (C) | 0 | 2-3 |
| דו דיאז (#C) | 1-2 | 1-2-3, 3 |
| רה (D) | 1 | 1-3 |
| מי במול (Eb) | 2 | 2-3 |
| מי (E) | 0 | 1-2, 3, 1-2-3 |
| פה (F) | 1 | 1-3 |
| פה דיאז (#F) | 2 | 1-2-3, 2-3 |
| סול (G) | 0 | 1-3, 3, 1-2 |
| סול דיאז (#G) | 2-3 | 1, 1-2-3 |
| לה (A) | 1-2 | 3, 1-3, 2 |
| סי במול (Bb) | 1 | 1-2-3, 0, 2-3 |
| סי (B) | 2 | 1-3, 3, 2-3 |
| דו גבוה (C) | 0 | 1, 1-2-3, 2-3 |
| דו דיאז (#C) | 1-2 | 2 |
| רה (D) | 1 | 0, 1-3 |
| מי במול (Eb) | 2 | 2-3 |
| מי (E) | 0 | 1-2, 3 |
| פה (F) | 1 | 1-3 |
| פה דיאז (#F) | 2 | 1-2-3 |
| סול (G) | 0 | 1-3 |
| סול דיאז (#G) | 2-3 | 1 |
| לה (A) | 1-2 | 3 |
| סי במול (Bb) | 1 | 0 |
| סי (B) | 2 | 0, 1-3 |
| דו גבוה כפול (C) | 0 | 2-3 |
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- יגאל מלצר, "משהו גדול יותר" (אורכב 06.08.2014 בארכיון Wayback Machine) בתוך אופוס - המגזין למוזיקה קלאסית
- מדריך ללימוד חצוצרה סרטי לימוד והסברים
- תשובות לשאלות של חצוצרנים (באנגלית)
- חצוצרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חצוצרה, דף שער בספרייה הלאומית
