הלב מורכב מארבע רקמות (מהחיצונית לפנימית):

  • קרום (כיס) הלב (פריקרד - pericardium)
  • עילית הלב (אפיקרד - epicardium)
  • שריר הלב (מיוקרד - myocardium)
  • פנים הלב (אנדוקרד - endocardium).
תרשים של הלב, עם דופן בהגדלה

קרום הלב

עריכה
  ערך מורחב – קרום הלב

קרום הלב (Pericardium), או מסב הלב, הוא שק דו-שכבתי של קרום נסיובי המכיל את הלב והשורשים של כלי הדם הגדולים.

כיס הלב המימי נמצא מתחת לכיס הלב הסיבי. הוא מכיל שתי שכבות, כאשר שתיהן מתפקדות כגורם מסכך ללב על מנת להקטין את החיכוך שנוצר במהלך פעילות הלב. השכבה הנמצאת בצמוד לכיס הלב הסיבי היא השכבה הפריאטלית. השכבה הסמוכה ללב היא השכבה הויסצראלית, המכונה גם עילית הלב. יחדיו, שתי השכבות הללו יוצרות מעטפת רציפה ללא הפרעות, מעטפת זאת נקראת סרוסה פאריקרדיום (serosa pericardium). בין שתי השכבות האלה ישנו חלל קטן הנקרא חלל כיס הלב (pericardial), המכיל אספקה של נוזל מימי הידוע בשם הנוזל הלבבי (הנוזל הפריקרדיאלי).

עילית הלב

עריכה

עילית הלב (Epicardium) היא השכבה החיצונית של רקמת הלב. אם מתייחסים אל עילית הלב כחלק מכיס הלב, אזי היא השכבה הפנימית, או כיס הלב הוויסצראלי.

רקמת חיבור היא המרכיב העיקרי של עילית הלב והיא מתפקדת כשכבת מגן. כיס הלב הוויסצראלי מייצר ככל הנראה את נוזל הלב (הנוזל הפריקרדיאלי), שגורם לסיכוך של התנועה בין השכבות הפנימית והחיצונית של כיס הלב.

במהלך התכווצות החדרים, הגל של הדפולאריזציה נע ממשטח פנים הלב למשטח האפיקרדיום.

שריר הלב

עריכה
  ערך מורחב – שריר הלב

שריר הלב (Myocardium) הוא הרקמה המקנה ללב את היכולת להתכווץ ולהתרפות ובכך היא מקנה לו את היכולת להזרים את הדם במחזור הדם הריאתי ("המחזור הקטן") ומחזור הדם הסיסטמי. ("המחזור הגדול").

הרכב

עריכה

שריר הלב מורכב מתאי שריר מתמחים עם יכולת שאיננה נשלטת על ידי רקמות שריר במקום אחר בגוף. שריר הלב, בדומה לשרירים אחרים, יכול להתכווץ, ובנוסף, הוא יכול להפיק פעילות חשמלית, בדומה לתאי עצב.

אספקת הדם לשריר הלב מגיעה אליו באמצעות העורקים הכליליים.

פתולוגיה

עריכה

חסימה של עורקים כליליים על ידי טרשת העורקים או פקקת יכולה לגרום להתקף לב.

ישנם מספר נגיפים שיכולים לגרום לדלקת של שריר הלב, הידועה כמיוקרדיטיס.

קרדיומיופתיות הן מחלות מורשות של שריר הלב, וחלק גדול מהן נגרם על ידי מוטציות גנטיות.

כישלון של הלב להתכווץ כראוי (מכל סיבה שהיא) מכונה לעיתים אי ספיקת לב. למרות זאת, המונח המתאים למצב זה הוא אי ספיקה של שריר הלב. אי ספיקת לב הוא מונח כללי המתייחס למחלות לב קשות הנגרמות מסיבות רבות (כמו אי ספיקה של שריר הלב, מחלה של מסתמי הלב, היפרטרופיה של החדרים) ומביאות לחוסר יכולת של הלב לשמור על לחץ מילוי תקין או לזרימת דם מופחתת לגוף בזמן מנוחה או פעילות גופנית. אי ספיקה של שריר הלב המסתיימת באי ספיקה של הלב כולו, גורמת לקיצור תוחלת החיים ולהפחתה באיכותם.

פנים הלב

עריכה

פנים הלב (Endocardium) הוא השכבה הפנימית ביותר המרכיבה את חדרי הלב. התאים שלה, מבחינת ההתפתחות בעובר ומבחינת התפקוד הביולוגי, דומים לשכבת התאים האנדותלית המהווה חלק מכלי הדם.

תפקוד

עריכה

לאחרונה, התברר שפנים הלב, המורכב בעיקר מתאים אנדותלים, שולט על התפקוד של שריר הלב. התפקיד המשתנה הזה הוא נפרד מהמנגנונים הכרונוטרופיים והאינוטרופיים ששולטים על התכווצות שריר הלב. יתר על כן, האנדותליום של נימי שריר הלב מעורב בתפקיד זה. בכך, האנדותליום הלבבי (האנדותליום של פנים הלב והאנדותליום של נימי שריר הלב) שולט על התפתחות הלב בעובר כמו גם באדם הבוגר. בנוסף, הכוויצות והסביבה האלקטרופיזיולוגית של הקרדיומיוציטים (תאי שריר הלב) מבוקרת על ידי האנדותליום הלבבי.

האנדותליום של פנים הלב יכול גם לתפקד כמעין סוג של מחסום דם-לב (באנלוגיה למחסום הדם-מוח), ובכך לשלוט על ההרכב היוני של הנוזל החוץ תאי שבו נמצאים הקרדיומיוציטים.

תפקיד במחלות

עריכה

בהתקף לב, איסכמיה (הפרעה באספקת דם) של שריר הלב עשויה להתרחב ולהגיע לפנים הלב, ולגרום להפרעה בשכבה הפנימית ביותר של הלב (חסימה טרנס-שכבתית). חסימות כלי דם פחות נרחבות מכונות "תת-אנדוקרדיאליות" ואינן משפיעות על פנים הלב. חסימת כלי דם תת-אנדוקרדיאלית מסוכנת בהרבה מחסימות טרנס-שכבתיות כיוון שהיא יוצרת אזור של רקמה מתה המוקף על ידי אזור של מיוציטים פגומים. האזור הפגוע הזה יוליך דחפים חשמליים לאט יותר, והתוצאה של זה תהיה הפרעת קצב. האזור הפגוע יכול לגדול או להתרחב ולהפוך לגורם מסכן חיים חזק יותר.

באנדוקרדיטיס מדבקת, פנים הלב (ובייחוד פנים הלב שנמצא בשסתומי הלב) נדבק בחיידקים.

ראו גם

עריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.