שאבאתנוק

שאבאתנוק (באדיגית: Шэбтэнкъо) היה אחד מהמפורסמים שבנארתים הצ'רקסיים ובנם של הנארתים ואזרומודג' וסטניה. את ילדותו העביר תחת חסותה של סטניה ללא ידיעת אביו, אשר סבר שמת בעת לידתו.

ילדותו של שאבאתנוק

בעודם מחכים לילד נוסף אשר ייוולד לבני הזוג, סטניה ביימה את פטירתו של התינוק אחרי הלידה והסתירה אותו. היא פונה לאבי התינוק ומספרת כי הילד נפטר בעת הלידה ורצונה כעת היא לקבור אותו מתחת לעץ גדל. האב לא התנגד לרעיון, נתן את הסכמתו לקבור את הילד והתאבל עליו. בחלוף מספר ימים מנצלת סטניה את היעדרותו של האב מהבית כדי למצוא פתרון בדבר מקום גידולו וחינוכו של הילד הצעיר כדי שיתאימו לרצונותיה. היא יצאה אל הכרם כדי להרהר במחשבותיה למציאת הפתרון. זוג זקנים שעבד בכרם העניק לה את התשובה, והיא החליטה שהם אלו אשר יגדלו את בנה במרתף ביתם תחת הדרכתה.

היורש של ואזרומודג'

לא מעטים היו האויבים של "ואזרומודג'" וכולם רצו להחליף אותו כמנהיג הנארתים. סטניה אשר רצתה שבנה הוא זה שיחליף בבוא מן הימים את אביו, ביימה את פטירתו על מנת להסתירו מפני אויביו. לפני אחד מכינוסי מועצת הנארתים בבית הנארת אלידג', ערך השליט אספה חשאית עם מספר ממקורביו וסיפר להם על התוכנית להתנקש בחייו של ואזרומודג' ולנשל אותו מתפקיד מנהיג הנארתים.

חרושת השמועות על תוכנית ההתנקשות הגיעו לאוזניה של סטניה. השמועה אמרה, כי בעת הרמת הכוסית לנעילת ישיבת הנארתים, יוכנס לכוסו של ואזרומודג' (הכוס של מנהיג הנארתים הייתה תמיד גדולה משאר הכוסות) נחש ארסי חבוי אשר יכיש אותו ויביא למותו. סטניה החליטה שזה היה הרגע לחשוף את זהותו של שאבאתנוק. סטניה סיפרה לבנה את הסיפור האמיתי וכי הגיע הרגע בו הוא יבצע את המשימה הראשונה בחייו. היא ביקשה ממנו להגיע אל הכנס, להסתנן בסתר אל האולם, ורגע לפני הרמת הכוסית לעצור את אביו מלנסות לשתות מהכוס, לשבור אותה ולחשוף את הנחש הארסי ואת המזימה לרצוח אותו.

שאבאתנוק הצליח במשימתו להצלת את אביו מההתנקשות, חשף את זהות המתנקשים, אולם הוא נס מן המקום בחזרה אל המרתף בביתו בטרם הצליח ואזרומודג' לחשוף את זהותו. רק בחלוף כמה ימים מששב ואזרומודג' אל ביתו, סטניה סיפרה כי האמיץ אשר הציל את חיו הוא בנו שאבאתנוק, אשר את פטירתו היא ביימה מחשש לחייו.

החברות עם סוואסרוקו

אף אויב לא רצה להיתקל בשני הלוחמים הללו, שאבאתנוק וסוואסרוקו. לפי הפולקלור הצ'רקסי נודעו לוחמים אילו כאמיצים ללא פחד, רוכבים מצויינים ולא היו סיכויים רבים לנצח אותם בקרבות. התכונות שלהם היו זהות לגמרי. אחד הדברים שאהבו לעשות היה לצאת לצייד ולערוך ביניהם תחרויות. באחד הימים יצאו לצוד שועלים, כשראו שועל סוואסרוקו נתן פקודה לכלבי הציד לרדוף אחרי השועל, אולם שאבאתנוק רטן עליו כי ההוראה לכלבים הבהילה את השועל שברח ליער ולא ניתן היה לתופסו עוד. ויכוח קל נוצר ביניהם והם שבו בסוף היום בידיים ריקות.

למחרת בבוקר הקדים סוואסרוקו את השכמתו ויצא לצוד את השועל. שאבאתנוק ידע כי סוואסרוקו לא יוותר בנקל ולכן הוא יצא בעקבותיו, הגיע אליו ומצא אותו יושב ופושט את עורו של השועל שצד. בעוד סוואסרוקו אמר "כמה שלא תהייה מהיר, לא תוכל לברוח ממני", שאבאתנוק לגלגל בחזרה: "כי לא אפשרת לשועל לברוח". סוואסרוקו לא נשאר חייב וענה: "ואתה היכן היית? ומי צד את השועל?". תשובתו של שאבאתנוק הייתה: "שנינו יחד תכננו את הציד והסכמנו על הדרך היעילה ביותר והיא לצוד את השועל בשטח פתוח ולא ביער, הלא זה לא מה שהופך אותנו למיוחדים? מתכננים ומוציאים לפועל ביחד". למעשה זה מה שהפך את החברות ביניהם להצלחה בשדה הקרב. התחרות הפנימית מי חזק יותר ומי אמיץ יותר תמיד העניקה להם דחף להצליח יותר.

לקריאה נוספת

• רג'ב חתוקאי, שומאף אצ'מוז, עולם הצ'רקסים, 2000.