שאול ויוהאנה
שאול ויוהנה הוא טרילוגיה אפית, רומן בן שלושה חלקים, שכתבה הסופרת נעמי פרנקל, המתאר את יהדות גרמניה ערב עליית הנאציזם. חלקו הראשון של הספר יצא לאור בשנת 1956, וחלקו השלישי בשנת 1967.
הרומן הוא דגם מובהק של "הסיפורת ההיסטורית" בנושא השואה. היצירה מושתתת על רצף כרונולוגי, כאשר ליחידות הזמן בו יש סימוכין היסטוריים.
הספר נכנס לפנתיאון התרבות הישראלית, הביא לזכיית המחברת בפרס רופין ובפרס אוסישקין, וכלול בתוכנית הלימודים לבגרות בספרות של בתי הספר בישראל.
סיפור העלילה
עריכההרומן מתאר את השנים 1933 - 1930 בברלין בירת גרמניה. זהו סיום תקופתה של רפובליקת ויימאר, שבסיומה עלתה המפלגה הנאצית לשלטון.
במרכז הרומן עומדות שלוש דמויות השייכות למשפחה יהודית אחת, משפחה חילונית, אמידה ומתבוללת. שלוש הדמויות שונות זו מזו, ומייצגות תפיסות עולם שונות:
- הסב הוא אדם קשיש, שנולד באמצע המאה ה-19, וליווה את המהפכה התעשייתית ואת הפיכת העולם האירופי המערבי למתועש ומודרני.
- האב הוא אדם משכיל ודעתן. הוא נלחם למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה, שהסתיימה לפני מספר שנים, ואף מחזיק בעיטורי הוקרה על שירותו. הוא מעריץ את התרבות הגרמנית, ודמות המופת שלו היא גתה.
- הבת, יוהנה, צעירה אידיאליסטית, הנמשכת אל הציונות ואל ארץ ישראל, דבר שאינו מובן למבוגרים יותר במשפחתה.
במקביל מיוצגת התפיסה הנאצית בספר בדמותו של קצין המשטרה הגרמני, שהיה בתחילת הספר ידיד המשפחה ומאהבה של אדית היפה, אחותה הגדולה של יוהאנה. במהלך הרומן הוא נחשף לרעיונות הנאציים ומאמץ אותם אל ליבו מתוך שכנוע. חשיפת זהותו הנאצית מקבילה בטרילוגיה ליציאת הנאצים מן המחתרת ועלייתם לשלטון.
בספר לא מתוארים השמדת היהודים, מחנות ריכוז ומוות, שעדיין לא היו קיימים בשנים שבהם מתרחש הרומן. עם זאת הרומן מתאר שלוש שנים בחייה של משפחה שבה פערי דורות ופערי תפיסות במציאות המבשרת את הנורא מכל, שאינה יודעת זאת.
פרשנות
עריכההטרילוגיה כתובה במסורת רומן המשפחה הגדול של המאה התשע-עשרה. עם זאת, בציר הזמן מכסה הרומן תקופה של שנים ספורות בלבד, כך שהשפע האפי של היצירה ניכר לא במשך הזמן אלא ברוחב היריעה, הכוללת דמויות מרקעים שונים ומגוונים, ומשתרעת על פני פרשיות סבוכות שונות המשתלבות האחת ברעותה.
ככלל, המחברת נוקטת בגישה ההיסטורית-חברתית ומבקשת להתחקות אחר התהליכים שהביאו לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה. היצירה מסתיימת רק זמן קצר לאחר עליית היטלר לשלטון, כלומר – כאשר הסיוט ההיסטורי טרם הגיע לשיאו והעתיד הנורא אינו ידוע לגיבורי הסיפור, אך כבר מטיל את צילו המאיים עליהם. מבקרת הספרות גיטה אבינור, אגב התייחסות לנתונים אלה, תיארה את גישתה המיוחדת של המחברת באופן הבא:
יש לציין, כי גישתה של נעמי פרנקל לנושא השואה וספיחיו מבודדת בספרותינו – אם כי לא בספרות האירופאית, בה נכתבו כמה רומנים היסטוריים על שורשי התקופה, על ידי יהודים ושאינם יהודים. ייתכן שהסיבה לכך טמונה במיבנה החיצוני – כמעט ואין בספרותינו רומני־ענק במתכונת רומן המאה ה־19, או הרומן הרוסי... נעמי פרנקל, בהתאם למדיום של הרומן ההיסטורי־החברתי, המבקש לחשוף שורשי תופעות ותהליכים, חותרת לראייה אובייקטיבית, ככל האפשר, ולהרחבת נקודת ההשקפה – גישה שהיא אפשרית כאשר מדובר רק בהקדמה לתולדות השואה
— גיטה אבינור, "סופרים ישראלים בצל השואה", השקף אחורה בעצב: מאמרים בביקורת הספרות העברית, 1974, בעמ' 24
לקריאה נוספת
עריכהשירב פנינה,"דרך האם : יחסי בת-אם ביצירת נעמי פרנקל, עמליה כהנא-כרמון ורות אלמוג", עלי-שיח, 34 (תשנד), עמ' 69-82.
קישורים חיצוניים
עריכה- גבריאל מוקד, "שאול ויוהנה", דבר, 5 בינואר 1962
- שאול ויוהאנה, באתר OCLC (באנגלית)
נעמי פרנקל (1918-2009.), שאול ויוהנה, דף שער בספרייה הלאומית
