ויקיפדיה

שבוע הספרים האסורים

שבוע הספרים האסורים הוא קמפיין מודעות שנתי שנועד לחגוג את חופש הקריאה ולהפנות את תשומת הלב לספרים שפרסומם נאסר בעקבות צנזורה מסיבות פוליטיות, חוקיות או מוסריות. האירוע מנוהל על ידי איגוד הספריות האמריקאי ואמנסטי אינטרנשיונל.[1]

הקמפיין נערך במהלך השבוע האחרון של ספטמבר מאז שנת 1982, והוא מדגיש את חשיבות החופש לקריאת נקודות מבט לא פופולריות ואת הדרישה לשמור חומר זמין לציבור, על מנת לאפשר לאנשים לפתח מסקנות ודעות משלהם.

היסטוריה עריכה

את האירוע יזמה לראשונה הספרנית ג'ודית קרוג בשנת 1982, ברוח התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית.[2] בריאיון טענה קרוג שאיגוד המו"לים האמריקאי יצר איתה קשר בעקבות האיסור שהוטל על ספרים רבים באותה השנה. קרוג העבירה את המידע לוועדה לחופש אינטלקטואלי של איגוד הספריות האמריקאי, ושישה שבועות לאחר מכן צוין שבוע הספרים האסורים הראשון.[3]

בשנת 2011, האגודה האמריקאית לספרני בתי ספר (AASL) קבעה את היום הרביעי של שבוע הספרים האסורים כיום המודעות לאתרים אסורים.[4][5] בסקר הלאומי של AASL משנת 2012, 94% מהמשיבים ציינו כי בית הספר שלהם השתמש בתוכנת סינון אתרים, כאשר רוב האתרים החסומים הם רשתות חברתיות, תוכנות צ'אט, משחקים ושירותי וידאו כמו יוטיוב.[6] עמדת ה-AASL גורסת כי ההיבט החברתי של הלמידה חשוב לתלמידים במאה ה-21 וכי בתי ספר רבים מקפידים מעבר לדרישות רשות התקשורת הפדרלית כמצוין בחוק הגנת האינטרנט לילד.[6]

הטלת איסור על ספרים בארצות הברית עריכה

ספרים מוכרזים כאסורים בארצות הברית ממגוון סיבות, בעיקר מסיבות מיניות, פוליטיות ודתיות. האיסור גורר חרמות קריאה בבתי ספר ובספריות. חלק מהאיסורים מוטלים בעקבות בקשות של הורים שחששו כי לספרים מסוימים תהיה השפעה שלילית על ילדיהם מבחינה מינית, מוסרית וחברתית. לדוגמה הספר "יומנה של אנה פרנק" נאסר מסיבות מיניות (מחשבותיה של נערה מתבגרת), הספר "הרפתקאותיו של הקלברי פין" מאת מארק טוויין נאסר בגלל גזענות (ניצול עבדים ושימוש בכינויי גנאים לשחורים).

ספרי מבוגרים נאסרים אף הם מסיבות דומות. לדוגמה, הספר "פאני היל, או קורותיה של אשת התענוגות" מאת ג'ון קלילנד נאסר מסיבות מיניות. הספרים "למי צלצלו הפעמונים" מאת ארנסט המינגוויי, "ענבי זעם" מאת ג'ון סטיינבק, ו"בית מטבחיים חמש" מאת קורט וונגוט נאסרו בגלל היותם פוליטיים מדי. ספרים שנאסרו מסיבות דתיות הם "מוצא המינים" מאת צ'ארלס דרווין ו"שר הטבעות" מאת ג'.ר.ר. טולקין.[7]

בארצות הברית עריכה

החל משנת 1982 נערך האירוע השנתי במהלך השבוע האחרון של ספטמבר.[1] שבוע הספרים האסורים לא רק מעודד את הקוראים לבחון יצירות ספרותיות מאותגרות, אלא גם מקדם חופש אינטלקטואלי בספריות, בתי ספר וחנויות ספרים. מטרתו היא ללמד את חשיבות הזכויות שנחרתו בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית ואת כוחה של הספרות, ולהפנות את תשומת הלב לסכנה הקיימת כאשר מוטלות מגבלות על זמינות המידע בחברה חופשית.[8] איגוד הספריות האמריקאי מציע ערכות לשבוע הספרים האסורים, וכן מוכר כרזות, כפתורים וסימניות כחלק מציון האירוע.

מוסדות חינוכיים רבים מנכיחים גם הם את קיומם של ספרים אסורים ומאתגרים במהלך שבוע זה, ולעיתים קרובות יוצרים תצוגות ותוכניות סביב מסע המודעות. בנוסף, מוכרי ספרים שונים נותנים חסות לפעילויות ולאירועים שמטרתם לתמוך בשבוע הספרים האסורים. ישנם קמעונאים שמעטרים את חלונות הראווה שלהם כחלק מציון השבוע, בעוד אחרים הולכים מרחיקים לכת, ומזמינים מחברים של חומרים אסורים ומאתגרים לבוא אל חנויותיהם ולדבר, ואף מממנים תחרויות חיבור שנתיות על חופש הביטוי. מוסדות חינוכיים ומוכרי ספרים נותנים חסות גם לקריאה, ומאפשרים למשתתפים לקרוא בקול קטעים מתוך הספרים האסורים האהובים עליהם.[9]

בשאר העולם עריכה

אמנסטי אינטרנשיונל מציינת את שבוע הספרים האסורים על ידי הפניית תשומת הלב לאנשים שנרדפים בגלל הכתבים שהם מפיקים, מפיצים או קוראים.[10] אתר האינטרנט של אמנסטי מתעד מדי שנה מקרים של אנשים שעל פי דיווחים נהרגו, נכלאו או הוטרדו בדרך אחרת על ידי רשויות לאומיות ברחבי העולם, וקוראת לאנשים לנקוט פעולה כדי לעזור בשיתוף עם רשת הפעולה הדחופה שלה, על ידי פנייה לרשויות בנוגע להפרות זכויות אדם.[11] אמנסטי מספקת גם עדכונים למקרים משנים קודמות, ומציגה את ההיסטוריה והמעמד הנוכחי של אלה שנרדפו לכאורה בשל כתביהם. המקרים כוללים אנשים מאזרבייג'ן, סין, קובה, מצרים, גמביה, איראן, מיאנמר, רוסיה וסרי לנקה.

תגובות וביקורות עריכה

האירוע זכה לשבחים בשל חגיגת החופש שמעניק התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. אירועים ציבוריים שבהם קוראים בקול רם ספרים אסורים ומאתגרים מתקיימים בדרך כלל על מנת לציין את האירוע.[12][13][14] האירוע הבינלאומי שערך אמנסטי אינטרנשיונל זכה אף הוא לשבחים על כך שהוא מזכיר את המחיר שחלק מהאנשים משלמים על הבעת דעות שנויות במחלוקת.[15]

ג'ף ג'קובי (אנ'), בעל טור בעיתון בוסטון גלוב, ציין כי הרוב המכריע של הספרים ברשימה הם ספרים שאותגרו (בעיקר על ידי הורים בשל אלימות, שפה, מיניות או התאמה לגיל), אך לא הוסרו.[16]

מיטשל מאנסי, הכותב בוול סטריט ג'ורנל, טען כי הצנזורה שעליה הקמפיין מוחה איננה קיימת באמת, וכי ספרים אינם אסורים בארצות הברית.[17] קמילה אלייר, נשיאה לשעבר של ALA, הגיבה כי שבוע הספרים האסורים מדגיש את מאות הניסיונות המתועדים לדכא גישה למידע והמתרחשים מדי שנה ברחבי ארצות הברית, וכי כאשר הספרייה מתבקשת להגביל את הגישה לאחרים, הבקשה משקפת ניסיון לצנזורה.[18]

"Focus on the Family" (אנ'), ארגון נוצרי ימני, מאתגר בקביעות את שבוע הספרים האסורים, בטענה שספרים לא באמת אסורים, ושמדיניות הספריות היא אנטי-משפחתית.[19][20][21] טום מינירי, סגן נשיא למדיניות ציבורית, אמר כי "ה-ALA ביצע בחוסר אחריות את שקר הספרים ה'אסורים' במשך זמן רב מדי. שום דבר אינו 'אסור', אבל מדי שנה מנסה הארגון הזה להפחיד ולהשתיק כל הורה, מורה או ספרן שמביע דאגה לגבי התאמת הגיל של חומר בעל אופי מיני מפורש או אלים עבור תלמידי בית ספר".[22] קנדי קושמן, אנליסטית החינוך של ארגון "Focus on the Family", אמרה כי להורים יש כל הזכות והאחריות להתנגד לכך שילדיהם יקבלו ספרות מינית מפורשת ופרו-הומוסקסואלית ללא רשותם, במיוחד במסגרת בית ספרית.[23] היא הצביעה על כך שספר הילדים "And Tango Makes Three", על הורי פינגווינים חד מיניים, היה אחד הספרים בראש הרשימה המאתגרת ביותר של ALA, ומתחה ביקורת על כך שבאירוע קיים קידום הומוסקסואליות לילדים בני 6 או 7 בניגוד לרצונם.[24] הקבוצה האנטי-הומוסקסואלית "הורים וחברים של הומוסקסואלים והומוסקסואלים-לשעבר" (PFOX) מתחה ביקורת דומה על ה-ALA על כך שלא השתמשה באירוע כדי לקדם ספרי הומוסקסואלים-לשעבר או ספרים המתנגדים לנישואים חד מיניים בארצות הברית.[25]

שבוע הספרים האסורים ספג ביקורת על ידי רות גרהם מהמגזין סלייט, אשר טענה שהרטוריקה סביב האירוע מבלבלת לעיתים קרובות בין סוגיות כמו איסור על ספרים בספרייה ציבורית לעומת ספריית בית ספר. כמו כן, היא הוסיפה שהשיח לא מבחין בין אי הכללת חומר בתוכניות הלימודים לבין זמינות כללית בספרייה. גרהם סבורה שאמנם כדאי להדגיש מקרים של צנזורה, אבל יש לציין בחיוב גם את המספר הקטן של ספרים אסורים.[26]

בתגובה, יצאה מאדי קרום מהפינגטון פוסט להגנת שבוע הספרים האסורים, ואמרה כי חגיגת שבוע הספרים האסורים מעלה את התודעה לחשיבות חופש הביטוי בחברה. היא שיבחה את תפקידם של הספרנים וכתבה כי הם עושים את העבודה מאחורי הקלעים שמבטיחה כי אתגור הספרים לא יהפוך לאיסור.[27]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא שבוע הספרים האסורים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 About | Banned Books Week (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ Editorial - Appreciations - Judith Krug - NYTimes.com, web.archive.org, ‏2009-04-15
  3. ^ Safelibraries®, SafeLibraries®: Marking 25 Years of Banned Books Week: An Interview with Judith Krug, SafeLibraries®, ‏2011-09-23
  4. ^ What You Should Know About Banned Websites Awareness Day, September 24, web.archive.org, ‏2016-11-01
  5. ^ AASL designates Wednesday, September 28, 2011, as Banned Websites Awareness Day | News and Press Center, web.archive.org, ‏2016-12-20
  6. ^ 1 2 Filtering in Schools | American Association of School Librarians (AASL), web.archive.org, ‏2016-09-29
  7. ^ משה דור, שבוע הספרים האסורים, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2010
  8. ^ ALA | About Banned & Challenged Books, web.archive.org, ‏2009-07-27
  9. ^ The ALA Book of Library Grant Money - Ann Kepler - Google Books, web.archive.org, ‏2016-12-08
  10. ^ Banned Books Week, web.archive.org, ‏2009-08-30
  11. ^ Urgent Action Network, web.archive.org, ‏2009-06-24
  12. ^ Victoria Advocate | VC, UHV celebrate freedom with Read Out, web.archive.org, ‏2011-06-09
  13. ^ Kevin Mertz, A stand against banned books, standard-journal.com (באנגלית)
  14. ^ "Banned Books Week" at Gulf Coast Community College, web.archive.org, ‏2011-07-17
  15. ^ Books Banned, Author Imprisoned | Book Patrol: A Haven for Book Cultu…, archive.ph, ‏2012-07-08
  16. ^ Jeff Jacoby, Book-Banning, Real and Imaginary, The Boston Globe
  17. ^ Finding Censorship Where There Is None - WSJ, web.archive.org, ‏2015-02-01
  18. ^ Librarians Work to Protect Free Access to Information, The Wall Street Journal, ‏Oct. 1, 2009
  19. ^ Carol Reid, On My Mind: "Challenge," and Other Politely Empowering Euphemisms, American Libraries 30, 1999, עמ' 60–60
  20. ^ Earl Lee, Libraries in the age of mediocrity, McFarland, 1998, ISBN 978-0-7864-0548-0
  21. ^ “News Fronts: ALA.” American Libraries, vol. 28, no. 10, American Library Association, 1997, pp. 6–10, http://www.jstor.org/stable/25634684.
  22. ^ Focus on the Family Exposes the "Banned" Books Lie, web.archive.org, ‏2010-10-30
  23. ^ Responding to Banned Books Week | CitizenLink, web.archive.org, ‏2010-10-05
  24. ^ Library Association Pushes Anti-Family Agenda through ‘Banned Books Week’ | CitizenLink, web.archive.org, ‏2010-12-20
  25. ^ Gay Reversal Advocates Say School Libraries Banning Their 'Ex-Gay' Books - Local News | News Articles | National News | US News - FOXNews.com, web.archive.org, ‏2009-10-25
  26. ^ Banned Books Week: No one bans books anymore, and censorship of books is incredibly rare., web.archive.org, ‏2015-10-01
  27. ^ This Is Why You Should Celebrate Banned Books Week, web.archive.org, ‏2015-10-02
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שבוע_הספרים_האסורים&oldid=37742094"