אזרבייג'ן

מדינה בקווקז

הָרֶפּוּבְּלִיקָה שֶׁל אָזֶרְבַּיְיגָ'ןאזרית: Azərbaycan Respublikası) היא מדינה בעבר הקווקז הסמוכה לים הכספי. היא גובלת ברוסיה בצפון, בגאורגיה ובארמניה במערב, ובאיראן בדרום. הרפובליקה האוטונומית של נחיצ'יבאן היא מובלעת המצויה אף היא בשליטת אזרבייג'ן, ולה גבול עם ארמניה מצפון וממזרח, עם איראן מדרום וממערב, ורצועה קצרה של גבול עם טורקיה מצפון-מערב. לאזרבייג'ן ישנן 3 מובלעות נוספות (קארקי, בארחודארלי ויוחארי אסקיפארה) בתוך שטח ארמניה ואף מכילה בתוכה את מובלעת ארטסוואשן הארמנית.

הרפובליקה של אזרבייג'ן
Azərbaycan Respublikası
Flag of Azerbaijan.svgEmblem of Azerbaijan.svg

לחצו כדי להקטין חזרה

הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודימצריםתוניסיהלובאלג'יריהמרוקומאוריטניהסנגלגמביהגינאה ביסאוגינאהסיירה לאוןליבריהחוף השנהבגאנהטוגובניןניגריהגינאה המשווניתקמרוןגבוןהרפובליקה של קונגואנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגונמיביהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדיזמביהמלאוויזימבבואהבוטסואנהאתיופיהדרום סודאןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רמאליבורקינה פאסותימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלספרדהאיים הקנרייםכף ורדהמאוריציוסראוניוןמיוטקומורוסיישלמדגסקרסאו טומה ופרינסיפהסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמרקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלובקיההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניה הצפוניתאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיהארצות הבריתהאיים המלדיבייםיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתטאיוואןסינגפוראוסטרליהמלזיהברונייהפיליפיניםתאילנדוייטנאםלאוסקמבודיההודוAzerbaijan on the globe (Afro-Eurasia centered).svg
אודות התמונה
המנון לאומי המנון אזרבייג'ן
ממשל
משטר רפובליקה
ראש מדינה נשיא אזרבייג'ן עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת אזרבייג'ן עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת אזרבייג'ן עלי אסדוב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית אזרית
עיר בירה באקו 40°22′N 49°53′E / 40.367°N 49.883°E / 40.367; 49.883
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הפרלמנט של אזרבייג'ן עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אירואסיה
שטח יבשתי[2] 82,658 קמ"ר[3] (116 בעולם)
אחוז שטח המים זניח
אזור זמן UTC +4
היסטוריה
הקמה פירוק ברית המועצות
- עצמאות
- תאריך
מברית המועצות
30 באוגוסט 1991
ישות קודמת אזרבייג'ן הסובייטיתאזרבייג'ן הסובייטית  אזרבייג'ן הסובייטית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[4]
(הערכה 1 ביולי 2020)
10,139,177 נפש[3] (90 בעולם)
צפיפות 122.66 נפש לקמ"ר (96 בעולם)
דת אסלאם 96%
נצרות 3%[1]
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 23.05%
גילאי 15 - 24 14.03%
גילאי 25 - 54 45.44%
גילאי 55 - 64 10.67%
גילאי 65 ומעלה 6.81%
כלכלה
תמ"ג[5] (הערכה לשנת 2017) 172,200 מיליון $ (73 בעולם)
תמ"ג לנפש 16,984$ (96 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2018)
0.754 (87 בעולם)
מטבע מאנאט אזרבייג'ני‏ (AZM)
בנק מרכזי הבנק המרכזי של אזרבייג'ן עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
סיומת אינטרנט az
קידומת בינלאומית 994
mfa.gov.az/en
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
העיר העתיקה של הבירה באקו, ברקע מגדלי הלהבה
מסגד ביביהבייט בבאקו
נוף הררי באזרבייג'ן

לאזרבייג'ן מורשת תרבותית עתיקה. היא שוכנת בחבל ארץ הנחשב למקור של ציוויליזציות עתיקות. היא ידועה כבעלת אחת החברות האסלאמיות המתקדמות והחילוניות ביותר, ונחשבת לאחת המדינות המוסלמיות בעלות הסובלנות הדתית הגבוהה ביותר[7]. בעוד שהחוקה האזרית לא מגדירה דת רשמית במדינה, רוב האוכלוסייה משויכת לזרם השיעה. למרות זאת, הזהות המוסלמית של האזרחים נוטה להיות מבוססת יותר על אתניות ותרבות.

אזרבייג'ן היא המדינה הראשונה בעלת רוב מוסלמי (אחרי הרפובליקה העממית של קרים) שהייתה לרפובליקה דמוקרטית וחילונית (הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן) (אנ'). היא נוסדה בשנת 1918, והצטרפה לברית המועצות בשנת 1920. בשנת 1991 עם התפרקות השלטון הסובייטי היא שבה והפכה לעצמאית. זמן קצר לאחר מכן, במהלך מלחמת נגורנו קרבאך, כבשה ממנה ארמניה את חבל נגורנו-קרבאך, השטחים המקיפים אותה, ובנוסף מספר מובלעות.

פוליטיקהעריכה

  ערך מורחב – פוליטיקה של אזרבייג'ן

אזרבייג'ן היא רפובליקה נשיאותית. הנשיא נבחר לכהונה בת חמש שנים ואחראי, בין השאר, על מינוי השרים בממשלה. בית המחוקקים האזרי מונה 125 חברים אשר נבחרים בבחירות כלליות. הנשיא וראש הממשלה אינם חברים בבית המחוקקים. אזרבייג'ן מכריזה על שוויון זכויות ללא הבדל דת, גזע ומין.


  ערך מורחב – יחסי אזרבייג'ן–ישראל

לאזרבייג'ן יש יחסים מצוינים עם ישראל, למרות היותה מדינה מוסלמית שיעית[8].

כלכלהעריכה

אזרבייג'ן היא ארץ חקלאית בעיקרה, ויותר מ-40% מתושביה כפריים. כ-18% משטח המדינה מעובדים. החקלאות באזרבייג'ן היא חקלאות שלחין ברובה השקיה מלאכותית, והיא מהווה כשליש מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי). באזור השפלה, חקלאי אזרבייג'ן מגדלים, בין השאר, כותנה, פירות, חיטה, תה, טבק ומינים רבים של ירקות. תולעי המשי מגודלות באזרבייג'ן לייצור משי טבעי לתעשיית הטקסטיל. כמו כן, מגדלים בקר, כבשים ועזים, בקרבת האזור ההררי במדינה.

הדייגים האזרים דגים פירות ים ודגים בים הכספי הגובל במדינה.


  ערך מורחב – צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן

מוצרי התעשייה העיקריים הם מוצרי הנפט, דשנים, כימיקלים, מלט, מוצרי בשר, טקסטיל וקוויאר. באזרבייג'ן ישנם שדות גדולים של נפט וגז טבעי, אבל הפוטנציאל שלהם נוצל רק באופן חלקי בשל אי היציבות הפוליטית באזור וחוסר בהשקעות מצד השלטון הסובייטי של ברית המועצות. עם זאת, כ-70% מההכנסות של אזרבייג'ן מיצוא מקורם במוצרי נפט. באזרבייג'ן משאבי טבע נוספים, ובהם ברזל, בוקסיט, נחושת, עופרת, אבץ ומלח.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 סבלה המדינה מאבטלה גבוהה וירידה ברמת החיים, בין השאר בשל הסכסוך המתמשך עם ארמניה, אך בתחילת המאה ה-21 התפתחה תעשיית הנפט והגז במדינה וחל גידול בשטחים המעובדים, שהובילו לצמיחה גבוהה בתוצר המקומי הגולמי השנתי.

ישראל מוכרת לאזרבייג'ן מערכות נשק מתקדמות בתמורה לכמויות נפט גדולות[9].

גאוגרפיהעריכה

אזרבייג'ן ממוקמת במערב אסיה לחוף הים הכספי, היא גובלת ברוסיה ובגאורגיה בצפון, בארמניה במערב ובאיראן בדרום.

פני השטח של המדינה מאוד הרריים (הרי הקווקז), כאשר 50% הם ההרים הנמצאים במרכז המדינה. במזרח קיים שטח מישור רחב המשתפל לעבר הים הכספי. כ־11% משטחי הארץ מיוערים.

האקלים באזרבייג'ן הוא צחיח בכל חלקי המדינה פרט לאזור הדרום-מזרחי. באזור הדרום-מזרחי הטמפרטורה נעה בין 6 מעלות צלזיוס בחורף ל-26 מעלות בקיץ (ממוצע). באזורים ההרריים, הטמפרטורה נעה בין 12 מעלות בקיץ ל-9- בחורף. כמות המשקעים השנתית נעה בין 200 ל-400 מ"מ בשנה. הכמות הנמוכה ביותר נמדדת בדרך-כלל באזור הצפון-מזרחי. באזור הדרום-מזרחי, לעומת-זאת, האקלים לח בהרבה וכמות המשקעים יכולה להגיע ל-1,300 מ"מ בשנה. ברוב חלקי המדינה, העונות הגשומות ביותר הן האביב והסתיו ואילו הקיץ הוא העונה החמה ביותר.

מקווי המים של המדינה הם ימת מינגאצאור, נהר קורה ויובליו (הגדול ביניהם הוא אראס).

היסטוריהעריכה

  ערך מורחב – היסטוריה של אזרבייג'ן

לשטחים הכלולים בשטחה של אזרבייג'ן המודרנית יש היסטוריה בת אלפי שנים של שלטונות מתחלפים, הלאום האזרי התגבש במאה ה-11. לפני חידוש העצמאות בשנת 1991 ידעה אזרבייג'ן רק תקופת עצמאות אחת קצרה בת פחות משנתיים (1918–1920)[10][11].

בעת העתיקהעריכה

בעת העתיקה בחלק משטחה של אזרבייג'ן המודרנית הייתה ממלכת אלבניה הקוקזית ובחלקה הייתה שייכת לארמניה.

מהמאה ה-11 עד המאה ה-20עריכה

 
קברי הסופים בשמאחי (Şamaxı), הבירה העתיקה של אזרבייג'ן, בציורו של ההולנדי קורנליס דה ברוין שביקר במקום ב-1703

במאה ה-11 פלשו לאזור אזרבייג'ן של היום נוודים טורקמנים[10] והתגבשו ללאום האזרי. משנת 1050 התעוררה התרבות האזרית לחיים והגיעה להישגים גדולים בתחומי האדריכלות והאמנות[10]. במאות הבאות הייתה אזרבייג'ן בשליטת המעצמות השכנות (רוסיה, טורקיה ופרס)[10]. השם 'אזרבייג'ן' היה עד ימי הביניים המאוחרים מזוהה עם החלק של אזרבייג'ן של היום שהיה בשליטת פרס, ואילו שאר האזורים היו בשם "אלבניה[12]". עד לפני דורות אחדים עדיין היה אזור אלבניה מכונה בשם "אלבניה הפרסית". אזרבייג'ן הפרסית שימש לפרסים כבסיס מלחמה נגד הכוזרים, ששלטו על חלקים מאלבניה. לאחר מאבקים בין האימפריה הרוסית לבין הממלכה הפרסית במסגרת מלחמת רוסיה-פרס (1813-1804) על השליטה באזור, נחתם בשנת 1813 הסכם גוליסטן, והמדינה חולקה סופית בין רוסיה ופרס לאורך נהר אראס[10]. תחת שלטונה של האימפריה הרוסית תועשה אזרבייג'ן הרוסית, ואזור העיר באקו היה לאחד מהמקומות הראשונים בעולם שהפיקו בהם נפט, הכלכלה צמחה בד בבד עם הכלכלה הרוסית, ואזרבייג'ן סיפקה לרוסיה נפט גולמי, כימיקלים ומוצרי מזון ויין. משאבים אלה נוצלו ודולדלו אמנם על ידי ברית המועצות, אך גם במאה ה-21 אזרבייג'ן ממלאת תפקיד חשוב באספקת נפט וטקסטיל[10].

המאה ה-20עריכה

במהלך אפריל-יולי 1918 בבאקו שלטה קומונת באקו שהייתה ממשל סובייטי. לקראת סתיו 1918 ממשל זה הופל ואזרבייג'ן ניצלה את מלחמת האזרחים שבערה ברוסיה, והכריזה עצמאות[13][11]; בכך הייתה לרפובליקה האסלאמית הראשונה בהיסטוריה[11]. אבל כבר שנתיים לאחר מכן, ב-1920 פלש הצבא האדום לאזרבייג'ן וכבשהּ[11], והיא נעשתה חלק מהפדרציה הטראנסקווקזית[10], ובכך הייתה לדרומית שברפובליקות ברית המועצות במערב אסיה[11]. ב-1924 סופח החבל נגורנו קרבאך לרפובליקה האזרית והיא הייתה תחת השלטון האזרי המוסלמי. שלוש הרפובליקות שנכללו ברפובליקה הפדרלית (ארמניה וגאורגיה יחד עם אזרבייג'ן) פוזרו ב-1936, אך נשארו במסגרת אחת[10], ואזרבייג'ן הייתה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית במסגרת ברית המועצות[13]. במלחמת העולם השנייה כשברית המועצות סיפחה את צפון איראן לשליטתה, היה זה הממשל האיראני שגדע באיבם סימנים ראשוניים של תנועת עצמאות אזרית[10]. תחת השלטון הסובייטי הוגבר עוד יותר התיעוש של אזרבייג'ן ונעשתה בה קולקטיביזציה של החקלאות.

עצמאותעריכה

בשלהי ימי ברית המועצות החלו הארמנים שחיו בחבל נגורנו קרבאך לדרוש להסתפח לארמניה[10], ובשנות ה-90 הביאו דרישותיהם למלחמה. באוקטובר 1991 הכריזה אזרבייג'ן על עצמאותה[10]. ב-1993 התחילה המערכת הפוליטית של אזרבייג'ן להתייצב, עם עלייתו לשלטון של ראש המפלגה הקומוניסטית לשעבר חיידר אלייב. ב-1994 לאחר שהתברר שבים הכספי מצויים מרבצי נפט וגז טבעי עצומים, בשליטת אזרבייג'ן, נחתמו שורה של הסכמים בין מדינות המערב לבין אזרבייג'ן, על עסקה ענקית לפיתוח שדות הנפט והגז והעברתם למערב[10]. ב-1998 אלייב נבחר מחדש לנשיא, במערכת בחירות שהועלו בה חשדות לאי סדרים.

המלחמה עם ארמניהעריכה

  ערך מורחב – מלחמת נגורנו קרבאך

מיד לאחר הכרזת העצמאות שקעה אזרבייג'ן במלחמה ארוכה (תחילה פוליטית) עם ארמניה על השליטה בחבל נגורנו קרבאך. לחימה כוללת התפרצה לקראת סוף החורף של שנת 1992, כאשר ארמניה החליטה לתקוף במפתיע את האזרים. הארמנים כבשו את חבל נגורנו קרבאך, הצבא האזרי שלא היה מוכן למלחמה נסוג. כ-30,000 בני אדם מתו במהלך המלחמה שפרצה בנגורנו-קרבאך בשנות ה-90. חבל נגורנו קראבך כבר לא נמצא תחת שליטת ארמניה והאזרים שחררו את העיר שושה ואת כל החבל חזרה לידיים. כך למשל כאשר הארמנים התחילו הקמת נמל תעופה אזרבייג'ן איימה להפציצו והארמנים הפסיקו את בנייתו. תיווך בינלאומי על ידי קבוצות שונות לא נחל הצלחה ביישוב הסכסוך. באביב 1993 כבשו כוחות ארמנים אזורים מחוץ לחבל עצמו, ובכך הביאו לאיום של התערבות צבאית של מדינות אחרות באזור. בסוף המלחמה היו הארמנים בשליטה מלאה על המובלעת של נגורנו-קרבאך ובנוסף לכך בשטחים שהיוו 9% משטחה המקורי של אזרבייג'ן אשר מחוץ למובלעת. כ-230,000 ארמנים מאזרבייג'ן וכ-800,000 אזרים מארמניה ומנגורנו-קרבאך נעקרו ממקום מושבם עקב המלחמה. המלחמה הסתיימה בניצחון מוחץ של ארמניה, ובמאי 1994 הוכרזה הפסקת אש באזור הודות לתיווך רוסי, כשהחבל נגורנו קרבך מקבל אוטונומיה רחבה. בנוסף, החלו שיחות שלום בתיווכו של "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה". במלחמה נהרגו כ-35,000 בני אדם משני הצדדים. הארמנים השלימו את ההשתלטות על החבל ב-1994, וכבשו גם אזור חיץ מסביב לו, המהווה כשמונה אחוזים משטח אזרבייג'ן.

ב-2020, נפתחה מלחמת נגורנו קרבאך (2020) שבמהלכה השתלטו האזרים על חלק מהחבל.

תרבות וספורטעריכה

המוזיקה של אזרבייג'ן מאופיינת בשילוב השפעות טורקיות, רוסיות ומערביות.

במאי 2012 אירחה את תחרות האירוויזיון בעיר הבירה באקו.

ביוני 2015 אירחה את המשחקים האירופיים הראשונים בבאקו.

בעונת הפורמולה 1 של 2016 הגרנד פרי האירופאי נערך בעיר הבירה באקו. אזרבייג'ן אירחה את גמר הליגה האירופית לשנת 2019.

תיאטרון הדרמה הרוסית בן המאה שנים בהנהלת

אלכסנדר שרובסקי

דמוגרפיהעריכה

 
מחוזות אזרבייג'ן (המחוזות בירוק עומדים במחלוקת לשטח עצמאי בבעלות ארמניה הנקרא נגורנו קרבאך)

אוכלוסיית אזרבייג'ן מונה כ-9 מיליון איש (לפי הערכה מ-2010). מעט יותר ממחצית האוכלוסייה היא עירונית. כשני מיליון תושבים גרים בבירה באקו ובסביבותיה.

90.6% מהתושבים שייכים לעם האזרי (אנ'), על-פי מפקד אוכלוסין מ-1999.

המיעוט הגדול ביותר הם הלזגינים שמנו ב-1999 2.2% מן האוכלוסייה. 1.8% מהאוכלוסייה היא ממוצא רוסי. בעבר, הייתה אוכלוסייה זו גדולה יותר אך תושבים רוסים רבים יצאו מן המדינה לאחר שקיבלה עצמאות. אזרים רבים היגרו לאזרבייג'ן מארמניה בעקבות הסכסוך הממושך בין שתי המדינות. מנגד, כמעט כל אוכלוסיית הארמנים באזרבייג'ן התיישבה במוקד הסכסוך - חבל הארץ נגורנו קרבאך. מלבד הקבוצות האתניות שנזכרו לעיל, ישנן עוד קבוצות אתניות קטנות באזרבייג'ן, בהן טלישים (עם איראני קטן) וטורקים.

רוב מכריע של תושבי אזרבייג'ן הם מוסלמים, רובם שיעים ומיעוטם סונים. מיעוט קטן משתייך לדת הנוצרית, בדרך כלל לנצרות האורתודוקסית. מלבד אלה ניתן למצוא באזרבייג'ן קהילות קטנות ממגוון דתות וכתות. רוב תושבי אזרבייג'ן מתייחסים לדת כעניין סמלי ומסורתי וגישתם לחיים היא חילונית בעיקרה.

השפה העיקרית היא אזרית, הקרובה לטורקית.

יהדות אזרבייג'ןעריכה

  ערך מורחב – יהדות אזרבייג'ן

במדינה זו חיים יהודי ההרים, לכל המאוחר, מהמאה ה-3–5 לספירה. עם התפתחותה של תעשיית הנפט בבאקו גדלה הקהילה שעד אז כללה רק את יהודי ההרים, כתוצאה מהגירת אשכנזים מאזור תחום המושב. בשנת 1979 נמנו בה 35,000 יהודים. בתחילת המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית, לפי הערכות שונות כ־16,000–30,000 יהודים, רובם משתייכים לקהילת יהודי ההרים, אך ישנם גם כ-5,000 אשכנזים ועוד כמה מאות של יהודים גאורגים. בבאקו ישנם שני בתי כנסת, בקובה שני בתי כנסת ובית מדרש ובאוגוז בית כנסת אחד.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Middle East :: Azerbaijan — The World Factbook - Central Intelligence Agency, www.cia.gov
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-27 ביוני 2020
  3. ^ 1 2 כולל נגורנו קרבאך וכולל נחיצ'יבאן
  4. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-27 ביוני 2020
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2018 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם ב-2019
  7. ^ E. Cornell, Svante (2006). The Politicization of Islam in Azerbaijan. Silk Road Paper. עמ' 124, 222, 229, 269–270. 
  8. ^ דודי כהן ו-AFP, אזרבייג'ן עצרה מחבלים של איראן וחיזבאללה, באתר ynet, 21 בפברואר 2012
  9. ^ אנשיל פפרהשותפה הסמויה של ישראל מתרחקת מהמערב ומתקרבת לפוטין, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2014
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 אזרבייג'ן באתר ynet
  11. ^ 1 2 3 4 5 על פי שרון קדמי, הרפובליקה האסלאמית הראשונה בהיסטוריה בהארץ
  12. ^ אין קשר למדינת אלבניה באירופה
  13. ^ 1 2 אזרבייג'ן באתר "חו"ל"
  14. ^ http://www.stat.gov.az/source/demoqraphy/ ועדת הסטטיסטיקה של אזרבייג'ן