שומו-אבו
סוּמו-אַבּ(ום) (באכדית: su-mu-a-bu-um[1]), ובשמית מערבית שְׁמוּאָב,[2][3] היה מלך אמורי, מייסד השושלת הראשונה ששלטה בבבל (הידועה גם בשם "השושלת האמורית"). הוא שלט ככל הנראה בין השנים 1894-1877 לפנה"ס. הוא שחרר את האזור הקטן של בבל שנשלט עד אז בידי עיר מדינה אמורית יריבה בשם כאזאלו.
| לידה |
המאה ה־20 לפנה״ס  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
המאה ה־20 לפנה״ס כנראה | ||||
| מדינה |
בבל | ||||
| |||||
  | |||||
מעט מאוד ידוע על תקופת שלטונו, שכן גובה מי התהום באזור פגע בממצאים הארכאולוגיים.[דרוש מקור] העדרן הביא חוקרים למסקנה שבתקופתו בבל הייתה עדיין עיר קטנה וחדשה, וכי השפעתו כשליט, הייתה קטנה.[דרוש מקור]
את מקומו כמלך ירש בנו שוּמוּ-לַ-אִיל.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ לפי חותם גליל של da-ga-ni-ia משרתו; ראו Douglas R. Frayne, The Royal Inscriptions Of Mesopotamia Early Periods, Volume 4: Old Babylonian Period (2003-1595 BC), University of Toronto Press, 1990, עמ' 324
- ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 157
- ^ בנימין מייזלר (מזר), ארץ כנען ערב תקופת האבות, ארץ־ישראל ג, 1954, עמ' 18–32
| הקודם: אין |
מלך ממלכי בבל 1877–1894 לפנה"ס, על פי הכרונולוגיה התיכונה |
הבא: שומו-ל-אל 1880–1845 לפנה"ס |