שורש 111
שורש סיני
| 矢部 (שי בּוּ) |
|---|
| שורש 111, (Unicode: 2F64)
→ 矛部
石部 ←
|
|
| סדר הכתיבה של שי בּוּ (矢) |
| פירוט |
| משמעות: חץ |
| פיניין: Shǐbù |
| מספר קווים: 5 |
| האנגול: 화살 |
שורש 111 או שי בּוּ (בסינית: 矢部, פיניין: Shǐbù) הוא השורש המאה ואחד-עשר של הכתב הסיני. פירושו "חץ" והוא אחד מתוך 23 (מתוך סך הכל 214 שורשי הקאנגשי) שורשים המורכבים מחמישה קווים.
במילון קאנגשי יש 64 תווים (מתוך 49,030) שניתן למצוא תחת שורש זה.
התפתחות
עריכה-
השורש בכתב עצמות הניחוש, (甲骨文, גְ'יָאגוּוֶן, פיניין: Jiǎgǔwén) מלפני 3,500 שנה -
השורש בכתב כתובות הברונזה, (גִ'ין וֶן; 金文; פיניין: Jīn wén) מלפני 2,500-3,000 שנה -
השורש בכתב החותם הגדול (דָאגְ'ווָאן; 大篆; פיניין: Dàzhuàn) לפני מעל 2,000 שנה -
השורש בכתב החותם הקטן (שְׂיָאוגְ'ווָאן, 小篆, xiǎozhuàn)
תווים נגזרים
עריכה| מספר קווים נוספים | תווים |
|---|---|
| +0 | 矢 |
| +2 | 矣 |
| +3 | 矤知 |
| +4 | 矦矧矨 |
| +5 | 矩 |
| +6 | 矪矫 |
| +7 | 矬短 |
| +8 | 矮 |
| +12 | 矯矰 |
| +14 | 矱 |
| +15 | 矲 |
לקריאה נוספת
עריכה- Fazzioli, Edoardo (1987). Chinese calligraphy : from pictograph to ideogram : the history of 214 essential Chinese/Japanese characters. calligraphy by Rebecca Hon Ko. New York, 1987: Abbeville Press. ISBN 0-89659-774-1.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: location (link) - Lunde, Ken (5 ינו' 2009). "Appendix J: Japanese Character Sets" (PDF). CJKV Information Processing: Chinese, Japanese, Korean & Vietnamese Computing (Second ed.). Sebastopol, Calif.: O'Reilly Media. ISBN 978-0-596-51447-1.
{{cite book}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
עריכה