שיטת ברנוביץ

שיטת ברנוביץ היא שיטת בנייה מקובלת בישראל לחיפוי חיצוני בבתים רבי קומות ובמגדלי מגורים.

מערכת תבניות בבניין רב קומות

שיטה זו היא למעשה תיעוש של שיטה ישנה יותר שכונתה ״השיטה הירושלמית״ או ״השיטה הכפרית״, שהייתה מקובלת בעיקר באזור ירושלים, בגלל התקנה העירונית שמחייבת שכל המבנים בירושלים יהיו מחופי אבן. בשיטה המסורתית היו בונים שתי מחיצות מקרשים, מניחים ביניהן רשת ברזל ואבני חיפוי מאבן, ואז יוצקים בטון בין המחיצות ויוצרים קירות מונוליטיים של בטון ואבן. שיטה זו תוארה במפרט הכללי לעבודות בניה משנת 1991 תחת הכותרת ״בניית קירות מורכבים.״

בשיטת ברנוביץ, הוחלפו תבניות העץ בתבניות פלדה, שניתן היה להעתיקן אחר השימוש מקומה לקומה. לכן השיטה מיועדת לבנינים רבי קומות, שקומותיהם בעלת מבנה אחיד והיא חסרת תועלת במבנים מסוגים אחרים.

השיטה פותחה כמענה לצורך בחיפוי קירות חיצוניים של בניינים רבי-קומות על ידי קבלן הבניין מוטי ברנוביץ, ונקראת על שמו.

מרכיבי השיטה

תבניות

סידור תבניות בבניין לקראת יציקה

כל קיר כולל תבניות פלדה (מתכת) – חיצונית ופנימית. התבנית החיצונית משמשת כשבלונה עליה מונחים בסדר קבוע אריחי החיפוי שיהוו לאחר היציקה את חזית הבניין. התבנית הפנימית משמשת לסגירת הקיר לפני יציקה. לכל פרויקט מותאמת מערכת תבניות ייעודית וייחודית המתאימה רק לו. הזמנת התבניות נעשית בהתאם לדרישות הקבלן, האדריכל והקונסטרוקטור של הבניין. כמות התבניות המוזמנת בכל בניין נקבעת על פי קצב ההתקדמות הנדרש ועל פי לוח זמנים מתוכנן.

אריחי חיפוי

כל אריחי החיפוי כגון אבן טבעית, אבן מלאכותית, גרניט פורצלן, בטון, אלומיניום ועוד, נקבעים על ידי המזמין והאדריכל וחייבים לעמוד בדרישות קונסטרוקטור הבניין והתקן הישראלי.

עוגנים

מגוון עוגנים מחושבים ליישומים שונים

העוגנים הם ווי נירוסטה 316 מתוכננים ומחושבים, המוחדרים באריח בהתאם לדרישות הקונסטרוקטור. האריחים עם העוגנים מורכבים בתבנית החיצונית. סידורם באופן אחיד מונע אבסולוטית כשל במערכת עיגון האריח לקיר. לאחר מריחת האריחים מבפנים בחומר איטום מתאים, מבוצעת הרכבת מערכת ברזל קונסטרוקטיבי. יש לוודא כי כל ווי העיגון נמצאים במקומם. או אז ובאישור בכתב של גורם מוסמך, ניתן לסגור את התבנית הפנימית ולאשר יציקה.

פוגות

הפוגות (משיקים) הרצויות, לאורך ולרוחב, מתוכננות על ידי האדריכל בתיאום עם יצרן התבניות והקונסטרוקטור. הזמנת התבניות החיצוניות בהן מונחים אריחי החיפוי נעשית על פי התכנון.

איטום

יש לאטום בחומר אמין ותקני את הפוגות מכל הסוגים התקניים, לפני הרכבת הרשת והברזל הקונסטרוקטיבי.

רתימת האריחים לתבנית

הרכבת אריחים ואיטום בקומת העבודה

יש לרתום את האריחים לתבנית האנכית באמצעות אביזרים יציבים מפלסטיק ובכך למנוע נפילת אריחים במהלך העבודה.

בידוד חיצוני

אוורור ובידוד חיצוניים, רצופים, לאורך כל הבניין

ניתן להוסיף לאחר הרכבת אריחי החיפוי ואטימתם, שכבת בידוד/אוורור בגב האריח. שכבת הבידוד חסינת אש, כגון צמר סלעים דחוס (תתבצע על שטח כל הקירות המחופים).

בידוד מסוג זה, המקובל בכל העולם. יעיל וחסכוני יותר מבחינה אנרגטית מאשר בידוד פנימי. עצירת החום /קור בשכבות החיצוניות לבניין מאפשרת לשכבות הפנימיות של הקיר לקלוט ולספוג את טמפרטורת החדר ולשמר אותה ביתר יעילות.

בשלב עבודות הגמר ניתן לבצע בקיר הפנימי אחת מ -3 אפשרויות - בניית קיר בלוקים מכל סוג, פלטות גבס על מסילות ו/או טיח רגיל.

ברזלנות

ברזל קונסטרוקטיבי, מוכן ליציקה, לפני סגירת תבנית פנימית

לאחר סידור האריחים והאיטום כאמור לעיל, מתחיל תהליך של הרכבת רשת וברזל קונסטרוקטיביים.

בשלב זה יש להקפיד שלא לשחרר או להפיל עוגנים קיימים שהוחדרו לאריחים.

בגמר עבודות הברזל מנהל העבודה חייב לאשר בכתב שכל העוגנים במקומם. אז מורכבת התבנית הפנימית לקראת יציקת הקיר.

יציקת הקירות

יציקת קירות בשיטת ברנוביץ מצריכה זהירות ועדינות – בשל הצורך לשמור על שלמות האריחים והעוגנים שבתוכם.

מומלץ לבצע יציקה מבוקרת באמצעות דוד בטון. יציקת הבטון נעשית באמצעות מרטט חשמלי (ויבראציוני) – "עלוקה חשמלית" (במקרים חריגים ניתן לצקת במשאבה, אך יש להקפיד שהיציקה תעשה באופן עדין ומבוקר).

ניקיון וגימור חוץ

אגף אחד עם תבניות לפני יציקה. אגף שני לאחר יציקה ופירוק תבניות

עם סיום יציקת חזיתות המבנה ופירוק התבניות יש לחזור ולטפל באריחי החיפוי.

הטיפול בחזיתות נעשה באמצעות במות תלויות לרגלי תבניות חוץ או פיגומים חיצוניים תלויים. כל זאת על ידי צוות ייעודי שהוכשר לכך.

עבודות גימור החזיתות כוללים את ניקיון האריחים משאריות ו"מיץ צמנט", החלפת אריחים שנפגמו או נשברו. בתום התהליך נעשה איטום פני האריחים על ידי התזת שכבת סילר. על בעלי הבית למחזר שכבת הסילר אחת ל 3-4 שנים.

שלבי ביצוע

בשיטה זו יציקת הקירות נעשית בתבניות פלדה שעליהן מורכבים אריחי החיפוי. התבניות מיוצרות על פי מידות מדויקות ובהתאם לפתחים מיועדים בקיר. בגב אריחי החיפוי מוחדרים מספר עוגני אל-חלד. תבנית חיצונית ריקה מונפת ומורכבת במקומה המיועד בקומת העבודה. לאחר מכן, האריחים עם העוגנים מורכבים על גבי התבנית. גב האריחים נמרח בחומר איטום, ועליו מורכבת רשת פלדה שאליה קושרים את העוגנים. לאחר בדיקת העוגנים מתבצעת סגירת הקיר בתבנית הפנימית, ויציקת בטון למרווח שבין התבניות. לאחר היציקה והתייבשות הבטון, משחררים את התבניות מהקיר המחופה שנוצר, מוציאים אותן מחוץ לשטח הקומה ואז יש לנקות אותן ולהכין אותן לצורך יציקת הקומה הבאה.

ברוב המבנים בישראל לא כל הקומות זהות, לדוגמה, בגלל הצורך לבנות ״מרפסות סוכה״ ולכן נדיר מאוד, שמבנה נבנה אך ורק בשיטת ברנוביץ, ותמיד ישנם שטחים בחזיתות הבניין שיש לחפות בשיטות מסורתיות.

היסטוריה

השיטה בשלביה הראשונים

פרויקט ראשון בשיטת ברנוביץ - רמת אביב ג' שנת 1982

את השיטה ישם לראשונה המהנדס מוטי ברנוביץ ב-1982, כתוצאה מהצרכים בשטח, במסגרת תפקידו כמהנדס תיאום וביצוע של פרויקט בשכונת רמת אביב ג' בתל אביב. הפרויקט כלל 120 יחידות דיור עם דרישת חיפוי אבן לקירות חוץ.

ברנוביץ יצר קיר אנכי בתבנית מתכת/פח מתוכננת ומותאמת מראש לגאומטרית החזיתות, כאשר התבנית תורכב בקומת העבודה ותקיף כל קומה וקומה. תהליך העבודה באתר התבצע כדלקמן: במקביל ליציקת היסודות והמבנה התחתון, התבצעו הכנות להקמת קיר לדוגמה על הקרקע עליו מיושמת אבן החיפוי שנבחרה על ידי האדריכל. לאחר הכנת הקיר, אישרו המתכננים את השיטה לשימוש ביצקת הקירות בבניין כולו.

בהמשך עסק מוטי ברנוביץ בפיתוח השיטה המקורית. הפיתוח משתמש באותן התבניות, לחיפוי באריחים מתועשים. הפיתוח כולל שדרוג עוגנים ושימוש באריחי חיפוי מתועשים ומבוקרים המתאימים בעיקר לבניינים רבי קומות. על הפיתוח יצא פטנט (מספר 200286) ותקן במכון התקנים.

השיטה כיום

שיטת ברנוביץ' הפכה להיות פופולרית בישראל, בעיקר במבני קומות המיועדים למגורים. התקן הישראלי הנוגע לשיטה זו, מתיר את השימוש באריחים בעובי 22 מ"מ שנחשבים דקים מאוד. המשמעות של ההיתר הזה, היא שהשיטה מבוצעת באמצעות תבניות פלדה יקרות מאוד ואריחי אבן זולים. כך שהכדאיות של השיטה תלויה בשימוש חוזר בתבניות קיימות. מסיבה זו, שיטת ברנוביץ' משמשת בעיקר לבנייה של מבנים פשוטים, ברמה אדריכלית נמוכה, שבהם השימוש החוזר בתבניות אפשרי.

יתרונות וחסרונות של שיטת ברנוביץ'

יתרונות

1. יציקת הקירות נעשית בשלב אחד, מה שמקצר את משך הבניה.
2. השימוש בשיטה מקטין בצורה משמעותית את הצורך בפיגומים.
3. התקן הישראלי מאפשר שימוש באריחי אבן דקים וזולים.
4. השימוש בשיטה, חוסך הכנת בטון וטיט במקום וכן חוסך את השימוש בטפסות עץ מקומיות הנדרשות בחיפוי אבן בשיטה הרטובה ולכן, השימוש בשיטת ברנוביץ' מקטין את כמויות הפסולת באתר.

חסרונות

1. תבניות הפלדה יקרות מאוד ומחירן מגיע למיליוני שקלים בפרויקט בודד.
2. נדרש לשיטה כוח אדם מיומן.
3. הבניין חייב להיות מתוכנן עבור שיטת ברנוביץ׳ והתבניות חייבות להיות מתוכננות בהתאם לבניין.
4. השיטה מתאימה אך ורק לבניינים רבי קומות, בהם הקומות חוזרות על עצמן. היא חסרת משמעות בבניינים נמוכים או מורכבים.
5. בגלל המשקל של התבניות שיוצר קושי למקם אותן כראוי, נוצרים ליקויים שכיחים, כמו פריצות בטון מתוך התבניות וברזל זיון שנצמד לחיפוי האבן ואינו מכוסה בבטון בעובי הנדרש ע"פ התקן
6. הקירות בשיטת ברנוביץ׳ עשויים אבן ובטון מזוין שבאופן יחסי הם חומרים מוליכי חום ולכן הבניינים הנבנים בשיטה זו אינם עומדים בדרישות התקן הישראלי לבידוד . על מנת לעמוד בדרישות התקן, יש לבצע בבניינים אלו טיח פנים מבודד בעובי רב, שעלותו גבוהה.

סידור תבניות בבניין לקראת יציקה

קישורים חיצוניים

• עופר ברקת, הסבר מפורט על עבודות שלד בשיטת ברנוביץ`, באתר הפורטל הישראלי להנדסה אזרחית, בנייה וסביבה
• לירן לוין, ריאיון עם מוטי ברנוביץ (ממציא ומפתח שיטת ברנוביץ), באתר הפורטל הישראלי להנדסה אזרחית, בנייה וסביבה
• לירן לוין, פרויקט מתגלגל: שיטת ברנוביץ - חלק ראשון וחלק שני, באתר הפורטל הישראלי להנדסה אזרחית, בנייה וסביבה
• לירן לוין, שלב אחרי שלב: כך בונים קומת קרקע בבניין, באתר ynet