שיטת הבונוס להשגת רוב קואליציוני
שיטת הבונוס להשגת רוב קואליציוני היא שיטה להרכבת בית מחוקקים המשמשת בחלק ממדינות אירופה. על פי שיטה זו מוענק בונוס בדמות מושבים נוספים בגוף הנבחר למפלגה הגדולה ביותר בו או למפלגות שהצטרפו להרכבת רוב קואליציוני.
משתמשים בשיטה זו בסן מרינו ונעשה בה שימוש באיטליה בין השנים 2006–2013. בארגנטינה משתמשים בה בגופים הנבחרים במחוז סנטה פה, מחוז צ'ובוט ומחוז אנטרה ריוס. יוון השתמשה בשיטה לפני שביטלה אותה ב-2016, אך החוק לא נכנס לתוקף עד למערכת הבחירות השנייה שלאחר השינוי החוקתי, ולכן נעשה שימוש בשיטה בבחירות 2019 ביוון. לאחר הבחירות, בשנת 2020, בוטל החוק משנת 2016 והוחזרה השיטה עם שינויים. החוק החדש יושם לראשונה בבחירות הבזק ביוני 2023.
היסטוריה
עריכהבניטו מוסוליני היה הפוליטיקאי הראשון שחוקק חוק למתן מושבים נוספים למפלגה הזוכה וכך הבטיח את זכייתו בבחירות באיטליה בשנת 1924. גרסה שונה של השיטה הונהגה לקראת הבחירות הכלליות בשנת 1953, לפיה כל קואליציה פרלמנטרית שתזכה ברוב מוחלט של קולות תזכה לשני שלישים מהמושבים בפרלמנט. הקואליציה בראשות הדמוקרטים הנוצרים השיגה מעט פחות מרוב זה בבחירות, והשיטה בוטלה לפני הבחירות ב-1958. שיטת הבונוס שימשה בבחירות המקומיות באיטליה בשנות החמישים והיא הונהגה שוב לקראת הבחירות המקומיות בשנת 1993 והארציות בשנת 2006. בבחירות באיטליה בשנת 2013 זכתה המפלגה השלטת ב-292 מושבים בבית הנבחרים. יריבתה העיקרית זכתה ב -97 מושבים עם כ-14% פחות קולות. השיטה שהייתה בשימוש באיטליה משנת 2006 ועד 2013 נדחתה לבסוף כבלתי חוקתית על ידי בית המשפט לחוקה של איטליה[1][2].
השיטה אומצה על ידי מדינות אירופיות אחרות, בפרט יוון בשנת 2004, סן מרינו וצרפת. במקרה הצרפתי השיטה יועדה לבחירות האזוריות והמוניציפליות.
בישראל
עריכהבעקבות המשבר הפוליטי החריף שהחל ב-2019 בישראל הציעו חברי הכנסת שלמה קרעי ומוטי יוגב להנהיג את שיטת הבונוס להשגת רוב קואליציוני בישראל. זאת על ידי הקצאת 12 מושבים שיתחלקו בין המפלגות שישיגו רוב קואליציוני. קרעי הציע להוסיף למפלגות הקואליציה העתידית עוד 12 ח"כים, כך שבסך הכל יכהנו בכנסת 132 ח"כים. לדברי קרעי, תוספת הח"כים נועדה לתמרץ את המפלגות לחבור לקואליציה, ותסייע לראש הממשלה המיועד לייצב את כוחו.[3][4]
מנגנון
עריכהבעיקרון, ישנן שתי צורות שונות לשיטת הבונוס:
- בונוס הוספת מספר קבוע מסוים של מושבים נוספים למפלגה או לברית הזוכה. בפרלמנט היווני, שבו השיטה מכונה לעיתים פרופורציונליות מחוזקת, כ-50 מושבים, שישית ממושבי האספה, שמורים כמושבים נוספים למפלגה הזוכה במספר הקולות הרב ביותר. באספה האזורית בסיציליה עשירית ממושבי האספה מוענקים לקואליציה הזוכה בנוסף לאלה המוקצים באופן יחסי.
- שיטת המספר הקבוע מבטיחה שהמפלגה או הברית הזוכים יהיו לכל הפחות עם מספר קבוע מסוים של מושבים, בכך שהיא משלימה להם את מספר המושבים למספר הקבוע. בפרלמנט של סן מרינו, ברית הרוב (זו שהשיגה לפחות 31 מושבים) מקבלת השלמת מושבים, כך שתחזיק ב-35 מתוך 60 המושבים הכוללים. אם מלכתחילה השיגה ברית הרוב יותר מ-35 מושבים, היא שומרת עליהם ללא שינוי.[5]
הערות שוליים
עריכה- ^ Unconstitutionality sentence by the Italian Constitutional Court
- ^ The ruling awaited in Palace of Consulta after the public hearing on 3 December 2013 could cause an earthquake the Italian public scene, changing some of coordinates that determine the behavior of politicians and the electorate: Buonomo, Giampiero (2013). "La legge elettorale alla prova di costituzionalità". L'Ago e Il Filo Edizione Online. (נדרשת הרשמה)
- ^
יוזמת הבחירות הישירות: ספין של נתניהו או פתרון אמיתי לפלונטר הפוליטי?, באתר הארץ, 19 באפריל 2021
- ^
שלבי החקיקה של הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון - בחירה ישירה לראש הממשלה וחלוקת מנדטים לסיעות הקואליציה), במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
- ^ REPUBLIC OF SAN MARINO EARLY PARLIAMENTARY ELECTIONS 11 November 2012
