שיקוי האהבה

שיקוי האהבה (באיטלקית: L'elisir d'amore) היא אופרה בופה (אופרה קומית איטלקית) בשתי מערכות מאת מלחין האופרה גאטנו דוניצטי. דוניצטי חיבר את המוזיקה, והליברטו נכתב על ידי פליצ'ה רומאני. שיקוי האהבה מוגדרת בפרטיטורה כאופרה מסוגה melodrama giocoso. הצגת הבכורה נערכה ב- 12 במאי 1832, ב- Teatro della Cannobiana שבמילאנו.

תפקידים עריכה


נמורינו, איכר פשוט המאוהב באדינה	טנור
אדינה, נערה יפה ובעלת אדמות	סופרן
בלקורה, סמל בצבא	בריטון
דולקמרה, רוכל המתחזה לרופא מומחה	באס
ג'יאנטה, בת איכרים	סופרן
איכרים מהכפר, חיילים מהגדוד של בלקורה

עלילה עריכה

העלילה מתרחשת בכפר איטלקי קטן, במאה התשע עשרה.

מערכה ראשונה עריכה

נמורינו, איכר עני, מאוהב באדינה, בעלת האדמות היפה, אך אדינה לא משיבה לנמורינו אהבה. כבר בתחילת האופרה מגלה נמורינו את אהבתו באריה "לו ידעתי מה אומרות עיניה, לו שמעתי מה לוחשות שפתיה..". כאשר נמורינו שומע את אדינה מקריאה לעובדיה את האגדה על טריסטן ואיזולדה, טריסטן שהיה מאוהב באיזולדה שלא נענתה לחיזוריו אך "כשהלב קשה כמו אבן, אין תשובה ואין סיכוי - את הכל מיד פותרת לגימה מן השיקוי" .. "כפית של שיקוי אהבה...ואיזולדה התאהבה" הוא מחליט שהוא יזכה בליבה של אדינה באמצעות שיקוי אהבה. כאשר הסמל בלקורה כובש הלבבות מגיע לכפר, הוא מציג את עצמו באריה "אהבה, כלומר amore היא הכוח, היא הנשק, ואני כלומר בלקורה מגויס עם כל הלב, בפקודה תמיד רעב - להתאהב". בלקורה מציע נישואין לאדינה עוד באותו היום לעיני כל הכפר, מתוך ביטחון שהיא אכן תסכים. דולקמרה, נוכל המתחזה לרופא (ואף מגדיר את עצמו "הדוקטור האנציקלופדי"),"אני פרופסור מאוד מוכר, לומר את שמי זה מיותר, יודעים עלי בכל עיר וכפר... כל מחלה ניצחתי, עיני עוורים פקחתי..." מגיע לכפר ומנסה למכור לתושבים שיקוי המרפא כל מחלה "שיקוי נגד ברונכיטיס, שיקוי נגד קוליטיס, שיקוי נגד אנגינה ונגד סקרלטינה". לאחר שאף אחד מן התושבים לא קונה את השיקוי, נמורינו פונה לדולקמרה ושואל אותו האם יש לו שיקוי אהבה בדומה לשיקוי ששתו טריסטן ואיזולדה. "מר פרופסור, לקנות רציתי...איזה יופי לא ציפיתי! שהיא תתאהב לנצח... יש לי ! בטח! יש עתיד ויש תקווה! זה שיקוי האהבה!" דולקמרה משיב בחיוב, ומוכר לנמורינו יין רגיל, תמורת המטבע היחיד שהיה בכיסו. כדי שיספיק לברוח בזמן, דולקמרה אומר לנמורינו שהשפעת השיקוי תתחיל רק למחרת. נמורינו שותה את היין, משתכר מיד, ומייחס זאת להשפעתו הקסומה של ה"שיקוי". נמורינו פוגש את אדינה תחת השפעת היין. היא מתגרה בו, והוא, בטוח שלמחרת היום יזכה בליבה, אומר לה שהוא התגבר על אהבתו, ומתעלם ממנה לאחר מכן. אדינה מושפלת מהתעלמותו של נמורינו, אך מסתירה את רגשותיה. כדי להשפיל אותו בחזרה, היא מסכימה להצעת החתונה של בלקורה הנפוח "הלילה אדינה אומרת בלי פחד: לנצח בלקורה, לנצח ביחד", והתאריך לחתונה נקבע לאחר שישה ימים. אדינה מספרת לנמורינו על ההחלטה, אולם הוא ממשיך להתנהג כלפיה באדישות, עדיין בטוח שלמחרת היום יזכה בליבה. בלקורה מקבל הודעה כי הגדוד שלו עומד להישלח מהכפר למחרת ומבקש מאדינה להקדים את תאריך החתונה לאותו הערב והיא מסכימה. נמורינו נבהל מהקדמת החתונה, ומתחנן בפני אדינה שתדחה את החתונה למחרת בבוקר. אדינה, מתוך רצון להשפיל את נמורינו, לא מסכימה לבקשתו. בלקורה מתרגז, ומאיים על נמורינו במכות.

מערכה שנייה עריכה

Una furtiva lagrima

Enrico Caruso, 1911

מסיבת החתונה של אדינה ובלקורה מתחילה בהשתתפות כל הכפר, פרט לנמורינו המיואש. דולקמרה שר יחד עם אדינה על מנת לבדר את האורחים. הנוטריון מגיע כדי לרשום את הנישואין באופן חוקי, אבל אדינה עצובה מכיוון שנמורינו עדיין לא הופיע. כולם נכנסים, כדי לחתום על חוזה הנישואין, חוץ מדולקמרה, שנשאר בחוץ כדי להמשיך לאכול ולשתות. אדינה לא מסכימה לחתום על חוזה הנישואין כל עוד נמורינו לא נמצא. נמורינו מופיע בחוץ, ומבין שהוא עומד לאבד את אדינה לצמיתות. הוא הולך לדולקמרה ומתחנן בפניו לכמות נוספת מהשיקוי, כדי שהשיקוי יתחיל לעבוד מיד, אבל מכיוון שלנמורינו אין כסף, דולקמרה מסרב. בלקורה יוצא החוצה לבד, תוהה מדוע אדינה לא מוכנה להתחתן איתו. נמורינו ובלקורה נפגשים שניהם בחוץ, שניהם מדוכאים. בלקורה שואל את נמורינו מדוע הוא מדוכא, ונמורינו עונה שהוא מדוכא משום שאין לו כסף. בלקורה מציע לנמורינו להצטרף לצבא,"הצבא לך מבטיח גם קריירה וגם כסף, הצבא הכל משכיח, את העוני ואת העצב.." כדי לקבל את מענק הגיוס באופן מיידי. נמורינו מסכים, וחותם (באמצעות צלב) על החוזה שבלקורה מגיש לו. בלקורה נותן לנמורינו את מענק הגיוס במקום. נמורינו הולך לדולקמרה, וקונה ממנו כמות נוספת מהשיקוי, בזמן שבלקורה מתגאה בכך שהצליח לשלוח לקרב את יריבו למאבק על ליבה של אדינה.

מאוחר יותר באותו ערב, נשות הכפר מרכלות על כך שנמורינו לא מודע שהוא כרגע ירש הון מדודו שנפטר. הן מאתרות את נמורינו, שבזבז את מענק הגיוס שלו על כמות נוספת של "שיקוי" (שוב יין פשוט) מדולקמרה. הנשים מברכות את נמורינו, ומתייחסות אליו באופן ידידותי במיוחד "חלום מתוק של כל אישה- בחור צעיר עם ירושה". נמורינו רואה ביחסן של הנשים הוכחה לפעולתה של מנת השיקוי הנוספת. אדינה פוגשת את נמורינו, שיכור מהיין הנוסף, ושואלת את דולקמרה לפשר התנהגותו המוזרה. דולקמרה, לא מודע להיותה של אדינה מושא אהבתו של נמורינו, מספר לה את הסיפור על האיכר התמים שקנה ממנו "שיקוי אהבה" בשארית כספו, ואף היה מוכן לסכן את חייו בצבא כדי לקבל עוד מנה מהשיקוי. אדינה, מבינה שנמורינו קנה את השיקוי על מנת לכבוש את ליבה, מתחרטת על יחסה הקודם אליו ומתאהבת בו. נמורינו מופיע לבד, מהורהר, ונזכר בדמעה שראה בעינה של אדינה כאשר הוא התעלם ממנה. מתבסס על הדמעה הזו בלבד, הוא מחליט שאדינה אוהבת אותו. אדינה נכנסת, ושואלת את נמורינו מדוע הוא הצטרף לצבא. נמורינו אומר לה שהוא מחפש חיים טובים יותר. אדינה אומרת לנמורינו שהיא קנתה עבורו את צו הגיוס מבלקורה, ושהוא חופשי מהתחייבותו לצבא. אדינה נותנת לנמורינו את הצו, ופונה ללכת. נמורינו, במחשבה שאדינה נוטשת אותו, מאבד את עשתונותיו, ואומר לאדינה שאם היא לא אוהבת אותו, הוא מעדיף למות כחייל. אדינה מתוודה בפני נמורינו על אהבתה אליו, ומתחננת לפניו לסלוח לה על התנהגותה בעבר. נמורינו עונה לה בנשיקה. בלקורה נכנס, רואה את השניים יחד, ואדינה מספרת לו על אהבתה לנמורינו. בלקורה מוותר, ואומר כי יש נשים יפות אחרות רבות בעולם. דולקמרה עוזב, "ההיסטוריה מקיימת ולכן אני מבטיח - השיקוי תמיד יודע, השיקוי תמיד מצליח!" והכפר מריע לו, משוכנעים כי השיקוי אכן פעל את פעולתו הקסומה.

אריות מפורסמות עריכה

האריה המפורסמת ביותר באופרה זו היא "Una Furtiva Lagrima" (דמעה אחת חטופה) של נמורינו, בתמונה השנייה של המערכה השנייה. אריות מפורסמות נוספות הן:

"Quanto è bella, quanto è cara" (כמה היא יפה, כמה יקרה) - נמורינו, מערכה 1, תמונה 1
"Come Paride vezzoso" (בדיוק כמו בפריז המקסימה) - בלקורה, מערכה 1, תמונה 1
"Della crudele Isotta" (על איזולדה האכזרית) - אדינה, מערכה 1, תמונה 1
"Udite, udite, o rustici" (הקשיבו הקשיבו, האיכרים) - דולקמרה, מערכה 1, תמונה 2

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא שיקוי האהבה בוויקישיתוף

שיקוי האהבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)