שכיר חרב

שכיר חרב הוא חייל אשר נלחם, או מעורב בלוחמה תמורת כסף, ללא מניעים אידאולוגיים, לאומיים או פוליטיים. כאשר משתמשים במונח ביחס לחייל סדיר בצבא לאומי, הדבר נחשב בדרך כלל כעלבון או כזילזול. בסוף המאה העשרים קמו מספר רב של חברות שמשכירות שירותי לחימה, בעיקר למדינות שבהן מתקיימים סכסוכים.

צבא שכיר הוא צבא המבוסס על כוח אדם שכיר שאינו חייב בגיוס. החיילים השכירים מתוגמלים בהתאם לתפקידם, לדרגתם ולמידת הסכנה הכרוכה במילוי תפקידם. יתרונו העיקרי של צבא כזה, בניגוד לצבא שמגויס בגיוס חובה, הוא מקצועיות רבה יותר ומיעוט בעיות הנגרמות כתוצאה מחוסר התאמה או מהיעדר משמעת. במקרים מסוימים צבא כזה מתבסס על לוחמים זרים. במקרים אלה, על פי ההגדרה דלעיל, זהו צבא של שכירי חרב. לגיון הזרים הצרפתי הוא דוגמה מפורסמת של צבא שכיר שמשך בעבר שכירי חרב רבים.

דוגמה ידועה של חברה פרטית להשכרת שירותי לחימה היא אקזקיוטיב אאוטקמס (תוצאות ביצועיות), חברה דרום אפריקאית שהצליחה להתגבר על המורדים שזרעו הרס בסיירה לאון ולהשתלט מחדש על מכרות היהלומים אך בעקבות לחץ שהפעילו ארצות הברית והאו"ם נחקק בשנת 1998 חוק האוסר על שימוש בשכירי חרב ונשיא סיירה לאון פיטר את החברה. במהלך רצח העם ברואנדה בשנת 1994 שקל האו"ם שקל עשות שימוש בשירותי החברה בכדי לעצור את הטבח, אבל הדבר לא יצא אל הפועל בסופו של דבר. המצדדים בשימוש בשירותי החברה ברואנדה טענו שכוח המורכב מכמה מאות לוחמים בעלות של 100 מיליון דולר מסוגל לבצע משימה שכוחות האו"ם אינם מסוגלים לעשות על אף שהיקף התקציב וכוח האדם שלהם גדול בהרבה.

בארצות הברית פועלות מספר רב של חברות פרטיות להשכרת שירותי לחימה. ישנן כמה חברות פרטיות (קבלני כוח אדם) המשכירות שירותי לחימה לצבא ארצות הברית בעיראק והן היוו את הכוח השני בגודלו בעיראק אחרי צבא ארצות הברית[דרוש מקור].

לגיון הזריםעריכה

לגיון זרים הוא כוח צבאי המוקם על ידי המדינה מבני לאומים זרים. חיילי לגיון הזרים מתפקדים כמו שכירי החרב אך הם לא שכירי חרב במובן הרגיל של המילה מפני שבשונה משכרי חרב אחרים הלגיונרים אינם משכירים את עצמם "למרבה במחיר". הלגיון מוקם על ידי מדינה ולא על ידי שכרי החרב עצמם (כמו גדודי הזרים בעבר). מעמדו של הלגיונר קרוב למעמדו של חייל רגיל[1]. נחשבים ובעבר היו נפוצים בכל רחבי אירופה. כיום נותרו רק שני לגיוני זרים ביבשת: לגיון הזרים הצרפתי ולגיון הזרים הספרדי. הביטוי "לגיון הזרים" מתייחס בדרך כלל ללגיון הזרים הצרפתי, שהוא המפורסם מבין כולם.

שכירי חרב וחוקי המלחמהעריכה

לפי הרחבה של אמנת ז'נבה: סעיף 47. שכירי חרב

שכיר חרב הוא אדם אשר:
(א) מגויס באופן מקומי או בחו"ל במטרה ללחום בסכסוך מזוין;
(ב) אכן לוקח חלק ישיר בפעולות האיבה;
(ג) מונע לקחת חלק בפעולות האיבה בידי הרצון להפיק רווח, אשר למעשה הובטח לו על ידי צד בסכסוך, פיצוי חומרי העולה באופן ניכר על זה שהובטח או שולם לחייל בדרגה ותפקיד שווים בכוחות המזוינים של אותו צד;
(ד) אינו מתגורר או שייך לאומית לשום צד בסכסוך;
(ה) אינו חבר בכוחות המזוינים של צד בסכסוך;
(ו) לא נשלח על ידי מדינה שאינה צד בסכסוך בשליחות רשמית בתור חבר בכוחות המזוינים של צד בסכסוך.

מדינות רבות, כולל ארצות הברית, לא חתמו על אמנה זו, ולכן ניתן לראות סעיף זה בתור מדריך בלבד ולא הוראה מחייבת. על אף הקשיים שבקבלת הסעיף, בהיעדר הגדרה בינלאומית מוסכמת, סעיף זה הוא הקרוב ביותר שישנו להגדרה כזו.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שכיר חרב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Inside the Foreign Legion, John parker, (Judy Piatkus, London:1998), 1-2.