שלד בורסאי

שלד בורסאי היא חברה, שמניותיה רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך, אך לרוב המסחר בה נמוך מאוד משום שאין לחברה כל פעילות בגלל שהיא מכרה את פעילותה או בגלל שהיא כשלה מבחינה עסקית והפסיקה את פעילותה[1]. בהשאלה, משמש הביטוי לתיאור גוף כושל שעוד מותקנים בו מוסדות של גוף גדול ומתפקד.[2]

אדם או חברה יכולים לקנות שלד בורסאי בעלות נמוכה יחסית, למזג לתוכו פעילות חדשה, ובכך להכניס את הפעילות לחברה ציבורית, שיכולה לגייס הון עם פחות מגבלות לעומת הנפקה ראשונה. כלל אצבע מתמחר את שוויו של שלד בורסאי בכמיליון דולר, תוך התחשבות בחסכון ההוצאות בגין רישום, פרסום תשקיף והוצאות רגולטוריות שונות נוספות. רכישת השלד מתבצעת לרוב בדרך של רכישה במהופך (נקראת גם מיזוג הפוך), שבו הבעלים של החברה הפרטית, שרוצה להפוך אותה לציבורית, מזרים נתחים מהחברה לתוך השלד, ובתמורה מקבל נתח מהחברה הציבורית. ניתן להסתכל על זה גם בצורה כזאת שהחברה הפרטית מחזיקה בציבורית, והציבורית רוכשת את הפרטית[3].

פעמים רבות לשלד הבורסאי רשומים הפסדים כתוצאה מפעילותו הקודמת, וניתן, בתנאים מסוימים, לקזז הפסדים אלה לצורכי מס מהרווחים בפעילות החדשה. לפיכך להפסדים אלה יש ערך, שיש להביאו בחשבון בעת קביעת ערכו של השלד הבורסאי[4][5].

בשנות ה-2000, נוצרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב מספר גובר של שלדים בורסאיים, לאחר שחברות רבות מכרו את פעילותם. כיוון שגם עלויות ההנפקה עלו משמעותית, ערך השלדים לאו דווקא ירד[6]. במקרים רבים חברות פרטיות מחליטות להפוך לציבוריות, דרך שלדי בורסאי, במהירות, ללא תשקיף. בעיקר חברות הזנק שעדיין לא יצרו הכנסות משמעותיות, ויתקשו לבצע הנפקה ראשונה לציבור[7][8].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה