שלמה הלל בלונדהיים
| ערך מחפש מקורות | |
שלמה הלל בלונדהיים (י"ב בניסן ה'תרע"ח - ט"ו בניסן ה'תשע"ח ; 25 במרץ 1918 - 31 במרץ 2018) היה רופא בכיר וחוקר בתחום המטבוליזם. מראשוני חוקרי המטבוליזם בישראל ומחלוצי המחקר בהשמנה. בלונדהיים הקים בבית חולים הדסה את המרפאה, המעבדה, והיחידה המטבולית הראשונות בישראל.
 | |
| בלונדהיים במעבדתו | |
| לידה |
25 במרץ 1918 בולטימור, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה | 31 במרץ 2018 (בגיל 100) |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת קורנל |
| התמחות | מטבוליזם |
| תפקידים |
רופא |
  | |
קורות חיים עריכה
בלונדהיים נולד בשנת 1918 בבולטימור שבארצות הברית למשפחה יהודית גרמנית ותיקה. אמו, רוז ג'יין, הייתה מורה בבתי ספר ציבוריים בניו יורק ונמנתה על הגרעין המייסד של ארגון נשות הדסה. אביו, דוד שמעון בלונדהיים, שהיה פרופסור לפילולוגיה של השפות הרומאניות באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, היה ממניחי היסוד למדעי היהדות בארצות הברית ואחד ממקימי התנועה הציונית שם.
בלונדהיים התחנך בניו יורק, ולמד רפואה באוניברסיטת קורנל. לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות, שרת במלחמת העולם השנייה כרופא בצבא ארצות הברית. הוא השתתף בפלישה לצרפת, בקרבות ביערות הארדנים ובכיבוש גרמניה, זכה לעיטור "כוכב הארד" על תפקודו במלחמה והשתחרר בדרגת סרן.
המפגש עם שארית הפליטה באירופה וסיועו לפעולות "ההגנה" שם תרמו להחלטתו לעלות לירושלים, עיר שהתגורר בה במשך שנה כילד. לאחר נישואיו לסירל אפלטון (לימים ד"ר לאנטומולוגיה באוניברסיטה העברית, 1926-1989) עלה בשנת 1951 לישראל. הוא הצטרף כרופא בכיר לסגל המחלקה הפנימית בבית החולים הדסה, ושימש כמרצה לרפואה החל מהמחזור הראשון של בית הספר לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית, והוסמך כמומחה בכימיה קלינית במאי 1961. להלל וסירל נולדו ארבעה ילדים: דוד, פרופ', קרדיולוג בכיר, דבי, עובדת סוציאלית, מנחם, פרופ' לתקשורת ולהיסטוריה באוניברסיטה העברית, ודני, יועץ ארגוני.
הישגים מקצועיים עריכה
בלונדהיים ייסד בשנת 1951 את היחידה המטבולית הראשונה בארץ בבי"ח הדסה, ולצידה את המרפאה המטבולית והמעבדה המטבולית, וניהל אותן שנים רבות. הוא פיתח שיטה לזיהוי השלב שבו צהבת הילוד הופכת למסוכנת וכן שיטה יעילה ופשוטה לאבחנה מבדלת בין הפרשת המוגלובין למיוגלובין בשתן. הוא גם היה חלוץ בתחום המחקר והטיפול בהשמנת יתר (obesity) ופתח במסגרת המרפאה המטבולית מטבח דיאטטי לשירות מטופלי-חוץ. כרופא, היה בלונדהיים מהחלוצים בישראל שדגלו בגישה ממוקדת-החולה (patient oriented medicine) המקובלת היום ברפואה המערבית. בלונדהיים היה רופאם של אחדים ממנהיגי המדינה בשנות ה-60 וה-70.
במהלך שנות ה-50 התנדב לשליחות חשאית מטעם המדינה למרוקו במטרה לנסות ולהתמודד עם מגפות שפשטו במחנות העולים. הוא הצליח לאבחן שלמגפת טיפוס הבטן נוספה גם מגפת (אפידמית) מלריה שהצריכה מתן תרופות ספציפיות למחלה זו. הוא גם איתר את מקור המגפה ובכך ניצלו רבים מהעולים.
פרסומים מדעיים עריכה
במהלך השנים פרסם פרופ' בלונדהיים כ-90 מאמרים מדעיים.[1] משך שנים רבות היה עורך המהדורה האנגלית של "הרפואה", כתב העת של ההסתדרות הרפואית בישראל. למרות שעיקר פרסומיו של בלונדהיים מבוססים על מחקר מעבדתי, הוא כתב גם מאמרים על תולדות הרפואה ובשנים האחרונות גם במדעי היהדות.
פעילות קהילתית עריכה
בלונדהיים היה פעיל גם בתחום החברתי-קהילתי. יחד עם הרב יחיאל גורדון, משה ברין ואחרים הוא הקים את בית הכנסת "יבנה" בירושלים, שהחל דרכו במניין "בית הלל" ועבר לבניין המתיבתא הספרדית ברח' ז'בוטינסקי ולמועדון העולה. כמה שנים לאחר מכן הביא בלונדהיים לאיחוד של בית הכנסת "יבנה" עם בית הכנסת הוותיק של שכונת טלביה (קוממיות) ברח' חובבי ציון. בית הכנסת המאוחד נקרא "הצבי ישראל" (על שם חללי שיירת הל"ה והשכונה), ובלונדהיים נבחר ליו"ר ועד בית הכנסת. בית כנסת זה היה הראשון בירושלים שנבנה מראש כנגיש לנכים.
פרסים עריכה
על פעילותו רבת השנים לטובת העיר ירושלים הוענק לבלונדהיים אות יקיר ירושלים בשנת תשע"ב (2012).[2]
הערות שוליים עריכה
- ^ לרשימת הפרסומים של בלונדהיים, ראו http://blondheims.com/html/publications.htm
- ^ להנמקות לפרס לפי אתר עיריית ירושלים, ראו http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/publish/showPublish.asp?pub_id=41874&father_id=17538&BigFather=17538#4