שלמה זלמן קלוניצקי (קליין)

רב ובלשן, סבו ומחנכו של לאונרד כהן.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

הרב שלמה זלמן קלוניצקייידיש: קלאניצקי) היה רב ובלשן, סבו ומחנכו של לאונרד כהן.

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

קורות חייו עריכה

נולד ליעקב והודיע (יהודית) קלוניצקי במשפחה בת חמישה ילדים בעיר קובל שבפלך ווהלין. מוצאו של סביו, זלמן-אריה קלוניצקי, בן למשפחה מיוחסת, בקוברין שבליטא.

אביו מת בנעוריו. אמו שניהלה מוסד סעד לנזקקים - שלחה את הנער עם התבגרותו ללמוד בישיבת סלבודקה שבעיר קובנה שבליטא, שבראשה עמד התלמיד המובהק של רבי יצחק אלחנן ספקטור. בקובנה התחתן עם אסתר בת ר' אליהו חרניועסק בלימוד תורה ובהוראה. הוא לימד וייסד בתי אולפנה בפולין ושימש ראש ישיבת קובנו.[1]

בשלהי מלחמת העולם הראשונה היגר בעקבות בתו לאטלנטשה בארצות הברית ומשם עבר לניו יורק, שם הסתופף בחברת סופרי העיתון האידישאי "פארווערטס" והמשיך בהוראת דקדוק עברי. הוא חיבר הרבה ספרים בנושאים תורניים ובלשניים, ומהם הוציא לאור את הספרים: "אוצר טעמי חז"ל" - ניו יורק תרצ"ט, ואת ספר הלימוד "מלון דקדוקי". בתקופה זו חתם את שם משפחתו קלוניצקי-קליין.

את ספרו עב הכרס "אוצר טעמי חז"ל - לעניינים, לסיפורים ולמצוות שבתורה"[2] כתב קלוניצקי-קליין בניו יורק. הספר יצא לאור בשנת 1939 ומכיל חמישה חלקים, על פי חמשת חומשי תורה. בהקדמה לספר מסביר קלוניצקי שאת לקט טעמי חז"ל שאסף וביאר הפריד ל-4 מינים שונים "כשלכל אחד יש לו מטרה אחרת ותפקיד אחר ואין לערבבם יחד". כשרק את הראשון מביניהם הוציא לאור "מפני שמין זה הוא דבר השוה לכל נפש". שלושת הכרכים הנוספים שהשלים הם: טעמי חז"ל ללשונות שבתנ"ך, טעמי חז"ל לשמות הנמצאים בתנ"ך, וטעמי חז"ל לסמיכות עניינים ידועים זה לזה וסמיכות פרשיות זו לזו.

קודם לספר זה חיבר את ספרו "מלון דקדוקי" שראה אור בא"י רק בשנת 1941 בהוצאת הספרים "מצפה": ספר לימוד עברית הכולל את כל המילים שיש בהן הרכב של חלקי דבור שונים עם משמעויותיהם והוראותיהם השונות, לפי התנ"ך, המשנה והמדרש. ספר עזר ושימוש למורים, מתלמדים ולכל שוחרי הלשון העברית ודקדוקה.

לבני הזוג קלוניצקי נולדו 3 ילדים. הצעיר מבניהם הוא הבן יעקב קליין שחי בסינסינטי ארצות הברית. הבת הבכורה מלכה נישאה להנרי אלכסנדר וגרו באטלנטה, ארצות הברית. הבת השנייה היא מאשה, אשת נתן כהן שחיה במונטריאול, קנדה. לבני הזוג נולדו שני ילדים: הבת אסתר והבן לאונרד כהן המשורר והזמר הנודע. אביו של לאונרד כהן נפטר בגיל צעיר וסבו שלמה קלוניצקי לקח אותו תחת חסותו והקנה לו דעת.

השפעתו של קלוניצקי על יצירתו של לאונרד כהן עריכה

על תרומתו של שלמה קלוניצקי לעיצוב אישיותו של המשורר ליאונרד כהן כתב המראיינת לוראן כהן:[3]

(ליאונרד) כהן, שגדל ללא אב, הקדיש את הספר לסבו, הרב שלמה קלוניצקי, בלשן שהכניס את מחבר "קופסת התבלין של הארץ" בסוד כתבי הקודש מאז היה ילד. בעיני כהן, הרב מגלם את האידאל היהודי השורשי ביותר, אידאל של אוריינות ופנימיות, של חיים המוצאים את משמעותם באהבת הספר, וכפי שסיפר כהן, של קריאה המתחדשת מפעם לפעם והופכת, בזכות הפרשנות, לחפירה אינסופית באלף-בית: "הוא היה שב וקורא את הקטע בכל הרעננות שאפיינה את הקריאה הראשונה, ואז היה חוזר על פרשנותו. לפעמים היה לוקח ערב שלם לקרוא וללמוד פסוק או שניים. ברגע שהיה מדובר בעמדות רבניות, הוא היה מוכן מיד למחלוקת ולפולמוס.

הרב שלמה קליניצקי, היה מוכר גם בכינוי "שר הדקדוק" - הוא פרסם לקסיקון למילים נרדפות עבריות - כתב בין השאר כרך של 700 עמודים בשם "אוצר טעמי חז"ל, תזאורוס של פרשנויות תלמודיות" שכהן נוהג להראות לעיתונאים ולחוקרים המתעניינים בהשפעותיו הספרותיות העיקריות.

"קופסת התבלינים של הארץ" כולל טקסט ארוך שנקרא "שורות מיומנו של סבי", והוא אחד השיאים הפואטיים בכתבי כהן. ביצירת מופת לירית זו, שנכתבה בצורה של יומן מיסטי, המשורר מפגיש בין דוד המלך למהר"ל מפראג, משלב בין נופים מקראיים ומחנות המוות, בין תפילות לבין התבוננות בגאולת-הדיבור, בדרכי הטוהר והנדידה. אבל נוכחותו של הרב מורגשת גם בפואמות אחרות, כמו "תפילה לסבא הפראי שלי" והשיר הנאו-מקראי "ישעיהו", המושפע מדברי הנביא שאותם זכה כהן ללמוד ולפרש בהדרכתו של הרב קליניצקי.[3]

לקריאה נוספת עריכה

  • יומן אבי אדם: יומנו של אריה קלוניצקי (אחיינו של זלמן קלוניצקי). הוצאת בית לוחמי הגיטאות, 1969.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ארתור קורצוויל מראיין את ליאונרד כהן, 1993.
  2. ^ סריקה של הספר נמצא באתר hebrewbooks.org.
  3. ^ 1 2 לוראן כהן, ‏הכמיהה לקדושה, ארץ אחרת גיליון 52, 2009