שלמה קווטש
הרב שלמה קווטש (בכתיב מסורתי: קוועטש, לועזית: Salomo Quetsch; ג' בחשון תקנ"ט, 13 באוקטובר 1798 — כ"ד בשבט תרט"ז, 30 בינואר 1856) היה אב"ד פיזלינג, לייפניק וניקולשבורג, הרב הראשי האחרון של מוראביה וראש הישיבה האחרון בניקולשבורג.
 | |
| חתימתו | |
| לידה |
13 באוקטובר 1798 ג' בחשוון תקנ"ט מיקולוב,  ספר מוראביה, האימפריה הרומית הקדושה  |
|---|---|
| פטירה |
30 בינואר 1856 (בגיל 57) כ"ו בשבט תרט"ז מוראביה הדרומית, צ'כיה |
| תקופת הפעילות |
? – 30 בינואר 1856 |
| רבותיו |
מרדכי בנט |
| חתימה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד בניקולשבורג לאביו דוד, שהיה למדן, ונשלח לישיבה המקומית בה הפך לתלמידו המובהק של האב"ד הרב מרדכי בנט. בגיל 29 התמנה לרב העיירה פיזלינג. עם מות הרב בנט התמודד על ירושת משרתו כרב הראשי והוא בן מעט יותר משלושים, אך נדחה לטובת הרב נחום טרייביטש. הוא קיבל הצעה לכהן באונגאריש ברוד, אך מיאן.
ב-1832, עבר לכהן בלייפניק, אחת הקהילות הגדולות בחבל, בה נותר עשרים ושלוש שנים. ב-1845 התפרסם מכתב התנגדות בספר "תורת הקנאות" נגד ועידות הרפורמים. באותה שנה הסכים לרפורמה מסוימת בבית-הכנסת בלייפניק: לאחר שהציבור ביקש להעביר את הבימה לקדמת הבניין במקום שתעמוד במרכזו, לא מצא איסור נגד ואישר את השינוי.[1] באותן שנים ניבע במוראביה פילוג קשה בין גורמים מודרניסטים, עליהם נמנו גם רבנים מתקדמים דוגמת צבי הירש פאסל, לבין השמרנים שהרב קווטש היה נציגם המובהק. הוא היה מוכר כאחד מגדולי תלמידי החכמים במוראביה, והתכתב בין היתר עם הרבנים יהודה אסאד ומשה שיק.
ב-1842 מת הרב טרייביטש ונפתחה ההתמודדות על ירושתו. הרב קווטש היה מועמדם הבולט של האדוקים המסורתיים. הקיטוב בין המחנות במוראביה מנע מנציגי מי מהם להיבחר, ולאחר ארבע שנים התקבלה פה אחד הצעתם של פרנסי ניקלשבורג למנות רב מן החוץ, את רש"ר הירש. אף שנאלץ לקבלו, הרב קווטש (יחד עם מרבית הרבנים השמרנים) תיעב את הרב הירש, שהיה מודרני מאוד ובעל ידע תורני מועט יחסית, וזלזל בו בפומבי ובבוטות במשך שנותיו במשרה. הוא כינה אותו "עם הארץ", סירב לבקרו, לעג לו שהוא "משורר ולא רב" וכן הלאה.[2] במקביל, הרבה באותה עת לקרוא ספרות יפה גרמנית כדי לשפר את שליטתו בשפה, כך שיוכל לשאת בה דרשות בלשון צחות; דרשות לועזיות סדירות היו חידוש שתבע הקהל המשכיל, ויכולתו של הרב הירש לשאתן הייתה יתרון חשוב עבורו. על אף שהרב קווטש שקד על כך, מבטאו היהודי הכבד היה לו למכשול והוא לא צלח בדרשותיו. חרף התנגדותו הקשה לרב הראשי, חתם הרב קווטש בעד הצעת הרב הירש לרפורמה אחידה בסדרי בתי-הכנסת בחבל.
ב-1851 מאס הרב הירש בהתנגדות הכבדה מהגורמים השמרניים והתפטר. הרב קווטש דווקא ניסה לשכנעו להישאר, ללא הצלחה.[3] הרשויות, בתמיכה מקהילת פרוסניץ רבת-ההשפעה, שקלו לבטל בכלל את תפקיד הרב הראשי, קיצצו את השכר ומינו בינתיים רק מחליף זמני.[4] למרות הפגיעה בסמכות וביוקרה של המשרה, ב-27 במאי 1855 נבחר הרב קווטש לבסוף לתפקיד, וקיבל יחד עמו את ראשות הישיבה העירונית, הגדולה במוראביה. הוא כיהן מעט יותר מחצי שנה לפני מותו, ואז בוטלה משרת הרב הראשי וישיבת ניקלשבורג נסגרה.
שו"ת "חכמת שלמה" פרי עטו התפרסם בתוך ספר "הר המור" שיצא בתרכ"ב.
קישורים חיצוניים עריכה
- שלמה קווטש באנציקלופדיה יודאיקה
- "שלמה קווטש", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- שלמה קווטש ב-Biographische Handbuch der Rabbiner, ולטר דה גרויטר, 2009.
- שלמה קווטש ב"שם הגדולים" (וואלדען), תרכ"ד.
- שו"ת חכמת שלמה, בתוך הר המור.
- הספד אודותיו בספר "דברי מהרי"א".
שלמה קוטש (1798-1856), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Der Israelit des neunzehnten Jahrhunderts, גיליון 18, 4 במאי 1845. עמ' 144.
- ^ ראו למשל: יקותיאל יהודה גרינוולד, לתולדות הריפורמציאן הדתית בגרמניא ובאונגריא, האחים טברסקי תש"ח. עמ' 58-59.
- ^ Roland Tasch, Samson Raphael Hirsch: Jüdische Erfahrungswelten im historischen Kontext, Walter de Gruyter, 2011. עמ' 222.
- ^ Michael Miller, Rabbis and Revolution: The Jews of Moravia in the Age of Emancipation, Stanford University Press, 2010. עמ' 319-320.