רב מובהק

רב מובהק הוא רבו העיקרי של תלמיד. מקור הביטוי בתלמוד הבבלי, ומשמעותו: הרב שממנו קיבל התלמיד את רוב חוכמתו. המונח מורה מובהק משמעותו זהה, והוא משמש גם בהקשרים חוץ-דתיים.
מושג קרוב הוא תלמיד מובהק – תלמיד שלמד שנים רבות אצל רב מסוים ואימץ במידה רבה את שיטתו ודרך לימודו.

דוגמאות לרבנים מובהקים בתלמוד: רבה בר אבוה, רבו המובהק של רב נחמן; רב הונא, רבם של רב חסדא ורב ששת; ורב יוסף רבו של אביי.

הגדרת רב מובהקעריכה

רב מובהק הוא מי שהתלמיד רכש את רוב חכמתו ממנו[1].

במקורות מאוחרים יותר נעשה שימוש מורחב במונח "רב מובהק" ל"תלמיד גמור" אף אם אין רוב חכמתו ממנו, אלא שלא נתגדל בעצמו בתורה ונעשה חבר לרבו[2] אך ההלכות הנהוגות כלפי רב מובהק במשמעות הרחבה שונות מההלכות הנהוגות כלפי רב מובהק במשמעותו היסודית.

כיום נהוג להשתמש בכינוי רב מובהק בהשאלה גם לרב שאליו משתייך התלמיד ושאת הנהגותיו הוא מקיים, או לאדמו"ר או לראש הישיבה המנהיג את קהילתו, ולא רק אם למד ממנו את עיקר תורתו.

הלכות רב מובהקעריכה

מצופה מתלמיד לכבד ביותר את רבו המובהק ואף להתבטל לפניו.

דוגמה לכך מובאת במסכת קידושין: "איזוהי קימה שיש בה הידור? הוי אומר זה ד' אמות. אמר אביי: לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק, אבל ברבו המובהק – מלא עיניו"[3] (פירוש: מאיזה מרחק צריך לקום בפני רבו כדי לקיים מצוות "והדרת פני זקן"? ממרחק ארבע אמות. אמר אביי: האמור נכון רק ברב שאינו רבו המובהק, אבל לרבו המובהק צריך לקום ממרחק כל זמן שיכול לראותו).

על פי התלמוד מוטל על התלמיד ללוות את רבו המובהק עד למרחק שלוש פרסאות[4].

בדינים שונים מצוות כבוד רב מובהק קודמת אף לכבוד אב ואם[5]: "שאביו הביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלימדו חכמה הביאו לחיי העולם הבא"[6].

בגמרא מסופר על תנאים שלא היו אומרים דבר תורה מעצמם אלא רק דברים ששמעו מרבם המובהק[7].

על פי חלק מהאחרונים דיני רב מובהק בימינו אינם שכיחים[8] מפני שאנשים לומדים היום את חכמתם מהספרים, ויש המבססים את הדברים על דברי רבי אהרון הכהן מלוניל שכתב "...כי הגמרות והפירושים והחידושין והחיבורים הם המורים האנשים, והכל לפי פקחות הלבבות..."[9].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה