שמעיה דוד ויין

הרב הראשי הראשון של חולון

הרב שמעיה דוד ויין (ה'תרס"א, 1901, ראצק - כ"ג באייר ה'תשכ"ז, יוני 1967, ירושלים) היה רבה הראשון של העיר חולון למן היווסדה ועד מותו.

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ביוגרפיה עריכה

נולד בעיר ראצק בגבול פולין-ליטא לר' דוב ואסתר חנה, בתו של רב העיר מרדכי רמברג. בצעירותו למד מפי סבו, עמו היה מטייל ביער הסמוך לעיירה תוך כדי לימוד. בין השאר, קיבל מסבו את ארחות תנועת המוסר. לאחר מכן למד בסובאלק בישיבתו של הרב דוד לייב קפלן ובשנת ה'תרע"ט או ה'תר"פ החל ללמוד בישיבת סלבודקה אצל הרב ברוך הורביץ, הרב ניסן יבלונסקי, והושפע מהמשגיח ירוחם ליבוביץ ששימש בישיבה תקופה קצרה. לאחר שישיבת סלבודקה המרכזית שבה מקרמנצ'וג לסלבודקה, המשיך ללמוד מפי הסבא מסלבודקה, הרב משה מרדכי אפשטיין והמשגיח אברהם גרודזינסקי. בשנת ה'תרפ"ד עבר ללמוד בישיבת ראדין והושפע רבות מהרב ישראל מאיר הכהן ומהרב נפתלי טרופ. בראדין למד בחברותא עם הרב ראובן טרופ, והשניים שמרו על קשרי ידידות אמיצים כל חייהם. בשנת ה'תרפ"ז עלה לארץ ישראל, ושב ללמוד בישיבת סלבודקה בחברון. בשנת ה'תרפ"ט התחתן עם רישל בתו של הרב ראובן מילצקי, ועבר ללמוד בירושלים. עם הקמת כולל "היכל התלמוד" בתל אביב, בשנת ה'תרצ"א, עבר ללמוד שם. בתל אביב החל ליזום פעילויות להפצת יהדות ותורה, בפרט בקרב הנוער. פעילותו היוותה את הבסיס ל"ארגון הנוער ללימוד היהדות" שפעל בעיר שנים רבות.

רבנותו עריכה

בשנת ה'תרצ"ה עבר לכהן כרב בשכונה החדשה שהוקמה מדרום לתל אביב, שכונת אגרו-בנק. בתחילת כהונתו לא קיבל משכורת על עבודתו, וחי מהקצבה שקיבל מהכולל. לימים, כשאוחדה אגרו-בנק עם השכונות שסביבה ליצירת העיר חולון, הפך הרב ויין לרב העיר. בשנת 1960 המינוי הפך לרשמי, למרות התנגדות הפועל המזרחי בעיר וראש העיר[1]. בשנת 1963 אף התמנה תחתיו כרב העיר הרב ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ', והרב ויין תבע אותו על כך לדין תורה[2]. הרבנים הראשיים לישראל ישבו על המדוכה הזו במשך כשלוש שנים, ולבסוף הוציאה פסק דין שעליו חתמו הרבנים יצחק אייזיק הלוי הרצוג, בן ציון מאיר חי עוזיאל (שנפטר עוד לפני פרסום פסק הדין), עובדיה הדאיה ושמואל ברוט, שהכיר במינויו של הרב רבינוביץ', תוך הסדרת מעמדו ושכרו של הרב ויין[3]. הרב ויין הקים את שירותי הדת בעיר כולל הקמת עירוב, מקווה טהרה, שחיטה, כשרות ועוד. הוא השפיע על התעשיין אריה שנקר, שהתגורר באגרו-בנק, שיממן בניית בית כנסת בשכונה. כמו כן, פעל לשמירת השבת במרחב הציבורי, והיה הולך בשבתות לתחנת המוניות על מנת שנוכחותו תרתיע נהגים מלנסוע. הקים ישיבה בחולון, בראשה הועמד הרב אריה יוכט, אך הישיבה נסגרה כעבור שנתיים וניסיונות נוספים להקים ישיבה בעיר לא נשאו פרי.

לצד פעילותו הדתית, עסק גם בגיוס כספים לצדקה הוא הקים את חברת "אביעזר" לסיוע למשפחות שאיבדו את פרנסתם, ושתי קופות גמ"ח.

היה מבאי ביתו של החזון איש והתייעץ עמו בענייני הלכה ורבנות.

לאחר חג הפסח ה'תשכ"ז אושפז בבית החולים שערי צדק בירושלים, שם נפטר בשנתו בכ"ג באייר. נקבר בהר המנוחות. לא העמיד צאצאים אחריו. שמו הונצח בכולל "בית דוד" בחולון[4] בראשות הרב יצחק זילברשטיין.

רעייתו הוציאה לאור את חידושיו על הש"ס והרמב"ם, דרשות ופרקים במחשבה, בשם "שמועות דוד".

משפחתו עריכה

אחיו הרב זאב ויין כיהן כרב בשיקגו והוא אביו של הרב ברל ויין. אח נוסף, הרב טוביה חיבר את הספר "יין הטוב" על תרגום אונקלוס, תרגום ירושלמי ותרגום יונתן על התורה, חותנו של הרב זלמן קורלנדסקי, שכיהן כראש כולל בית דוד בחולון. אח נוסף היה הרב יהודה ויין, רבה של וידז', שהוצא להורג על ידי השלטון הסובייטי.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה