שמש בוגדנית

שמש בוגדנית
Утомлённые Солнцем
מבוסס על	תסריט מקורי
בימוי	ניקיטה מיכאלקוב
הופק בידי	ניקיטה מיכאלקוב, מישל סיידו, לאוניד ורשצ'אגין
תסריט	ניקיטה מיכאלקוב, רוסתם איברהגימבקוב
עריכה	אנזו מניקוני
שחקנים ראשיים	ניקיטה מיכאלקוב; נדז'דה מיכאלקובה; אולג מנשיקוב; אינגבורגה דפקונייטה; ולדימיר אילין; מראט בשארוב
מוזיקה	אדוארד ארטמייב
צילום	וילן קליוטה
מדינה	רוסיה; צרפת
חברת הפקה	אולפני T3; Camera One
חברה מפיצה	סרטי סוני
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	31 באוגוסט 1994
משך הקרנה	145 דק'
שפת הסרט	רוסית
סוגה	סרט דרמה, סרט מלחמה
מקום התרחשות	ברית המועצות
תקופת התרחשות	1936
הכנסות באתר מוג'ו	burntbythesun
פרסים	בשנת 1994 זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
סרט הבא	שמש בוגדנית 2
	דף הסרט ב־IMDb

שמש בוגדנית (ברוסית: Утомлённые солнцем) הוא קופרודוקציה רוסית-צרפתית, סרט קולנוע דובר רוסית עטור שבחים בבימויו של ניקיטה מיכאלקוב. הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס הפדרציה הרוסית. בנוסף גרף הסרט את פרס דקל הזהב של פסטיבל קאן 1994.

לסרט יצאו 2 סרטי המשך בשנים 2010–2011: "שמש בוגדנית 2: הציפייה" ו"שמש בוגדנית 2: המצודה".

זו דרמה היסטורית חזקה המתרחשת במהלך יום אחד בקיץ 1936 בברית המועצות ומתארת את סיפורו של קצין בכיר בצבא האדום, בגילומו של מיכלקוב, ומשפחתו במהלך הטיהור הגדול של סוף שנות ה-30 בברית המועצות הסטליניסטית. במהלך חופשה עם אשתו, בתו הצעירה ומגוון חבריו ובני משפחתו, דברים משתנים באופן דרמטי עבור קולונל קוטוב כאשר אהובה הוותיק של אשתו, דמיטרי, מופיע לאחר שנעדר שנים רבות.

עלילת הסרט

בני משפחה וחוג ידידיה, מרביתם אמנים מוזיקאים וסופרים, מעבירים את ימי הקיץ בדאצ‘ה כפרית שלווה במבואות מוסקבה. את האידיליה מפר דמיטרי (מיטיה) אציל לשעבר ואיש התנועה הלבנה לפני היעלמותו בעשור הקודם. דמיטרי מגיע לבקר את מַרוסיה, אהובתו לשעבר לאחר שלא התראו כעשר שנים. היא בינתיים נישאה למפקד בכיר ונערץ בצבא האדום סרגיי קוטוב ונולדה להם בת, נדיה. מסתבר שבינתיים הצטרף מיטיה אל שורות המשטרה החשאית של סטלין ועוסק בחיסול המתנגדים למשטר. עד מהרה מתגלה האמת על ביקורו: שילוב של נקמה אישית עם עבודה.

בתחילת הסרט, נראה מיטיה מנסה ניסיון כושל להתאבד ביריית אקדח, הסרט עובר בחיתוך חד למפקד סרגיי פטרוביץ' קוטוב, אשתו מרוסיה ובתם הצעירה נדיה בת השש המבלים בבית המרחץ כאשר איכר מהחווה הקיבוצית המקומית מזעיק את קוטוב לסייע כי כח טנקים המתמרן במסגרת תרגיל מאיים לרמוס את שדות החיטה. עם שמיעת דברים אלו, קוטוב רוכב החוצה כדי להורות לקצין הטנק לעצור. קוטוב הוא בעל סמכות כגיבור בכיר ונערץ של מלחמת האזרחים הרוסית ב-1917, הוא גם פופולרי מאוד בקרב פשוטי העם ותושבי הכפר המקומיים. סצנת הפתיחה מבהירה שקוטוב הוא איש משפחה מסור, והוא טוען שהוא חבר אישי של סטלין. בעקבות תקרית זו, המשפחה המאושרת חוזרת לדאצ'ה הכפרית שלה (אחוזת כפר), שם היא מצטרפת לקרוביה של מרוסיה, משפחה גדולה ואקסצנטרית של אריסטוקרטים צ'כובים. תוך כך, דמיטרי (מיטיה), אציל לשעבר ומוותיקי הצבא הלבן האנטי-קומוניסטי מגיע לאחר שנעדר כעשר שנים. הוא היה ארוסה של מרוסיה לפני שנעלם בשנת 1927. הוא מופיע בתחפושת כדי להסוות את עצמו, אבל כשהוא מוריד אותה הוא מחובק בשמחה על ידי המשפחה ומוצג בפני נדיה בתור "הדוד מיטיה". מרוסיה נמצאת בקונפליקט עמוק, שכן סבלה מאוד לאחר שעזב ללא הסבר.

נראה ברור שמיטיה חזר עם אג'נדה סודית. לאט לאט מתגלה בשעות אחר הצהריים שהוא עובד במשטרה הפוליטית הסובייטית, ה-NKVD, והגיע לעצור את קוטוב על קונספירציה לא קיימת שבה מיטיה הפליל אותו. מיטיה מנצל לרעה את כוחו למטרת נקמה, שכן לפני עשר שנים גייס קוטוב את מיטיה ל-OGPU, קודמו של ה-NKVD, וזאת הייתה הסיבה להיעלמותו. מיטיה מתעב את קוטוב, אותו הוא מאשים בכך שגרם לו לאבד את מרוסיה, את אהבתו לרוסיה, את האמונה ואת מקצועו כפסנתרן. קוטוב מתעמת עם מיטיה ומעמיד את עצמו כמי שלחם בכבוד בצבא הלבן במלחמת האזרחים למול מיטיה עוד קודם להיכרות ביניהם, בגד בחבריו מהצבא הלבן ומסר שמונה גנרלים של הצבא הלבן ל-NKVD שכולם נחטפו, הוברחו לברית המועצות, ונורו למוות ללא משפט. מיטיה מאיים עליו שהוא בא לקחת אותו באשמה של בגידה ועוד יראה אותו תוך ימים ספורים מתוודה על פשעים שלא ביצע. קוטוב מבין שמיטיה מתכוון לקחת אותו משם אך מאמין שיחסיו הקרובים עם הרודן הסובייטי ג'וזף סטלין עשויים להציל אותו.

מכונית שחורה הנושאת סוכני NKVD מגיעה לקחת את קוטוב, בדיוק כשקבוצה של ילדי חלוצים צעירים מגיעה לדאצ'ה כדי לחלוק לו כבוד. קוטוב הולך עם מיטיה ברצון, מעמיד פנים שהוא חבר של מיטיה ואפילו מאפשר לנדיה לנסוע איתם מרחק קצר במכונית. בעודו נוסע במכונית עם שוביו, קוטוב מזכיר להם מי הוא ומעמדו, אך מהר מאוד הוא מבין שלא אכפת להם ושסטלין עצמו הוא שהורה על מעצרו. רק לאחר שהוא מביט בעיניו של מיטיה, קוטוב מבין את חומרת המצב הגורם לו לפרוץ בבכי. כפי שמופיע בכתוביות, קוטוב אכן נאלץ להודות בהודאת שווא בהאשמות בהן הפליל אותו מיטיה ונורה למוות באוגוסט 1936. למרות הצלחתו של מיטיה בנקמתו בקוטוב, מיטיה בסופו של דבר מתאבד בחיתוך ורידיו, מכיוון שנקמתו לא סיפקה אותו באופן שבו חשב. בנוסף מופיע בכתוביות שעל מרוסיה מוטל עונש מאסר של 10 שנים והיא מתה בגולאג בשנת 1940. נדיה, שנעצרה ונדונה עם אמה והובלה למחנה ריכוז, חיה לראות את ביטול גזרי הדין ב-1956 לאחר 20 שנה במהלך ההפשרה של חרושצ'וב ועובדת כמורה למוזיקה בקזחסטן.

פרסים ומועמדויות

פרס	קטגוריות	מועמדים	תוצאה	הערות
פרס אוסקר	הסרט הזר הטוב ביותר	ניקיטה מיכאלקוב	זכייה
פסטיבל הקולנוע בקאן	פרס גראן פרי		זכייה	^[1]
פסטיבל הקולנוע בקאן	פרסי Ecumenical Jury		זכייה	^[1]
פרס הפדרציה הרוסית	פרס המדינה		זכייה	^[2]
פרסי מכון הסרטים האוסטרלי	הסרט הזר הטוב ביותר	ניקיטה מיכאלקוב ומישל סיידו	מועמדות	^[3]
פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע	הסרט הזר הטוב ביותר	ניקיטה מיכאלקוב ומישל סיידו	מועמדות	^[4]