שרה פרנקל
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
שרה פרנקל (ג' בסיוון ה'תרצ"ה, 4 ביוני 1935 - ג' באייר ה'תשע"ז, 29 באפריל 2017) הייתה עיתונאית, כתבת "קול ישראל" והקול של "יהדות הדממה".
 | |
| לידה |
4 ביוני 1935 ג' בסיוון ה'תרצ"ה |
|---|---|
| פטירה |
29 באפריל 2017 (בגיל 81) ג' באייר ה'תשע"ז |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון  |
  | |
ביוגרפיה עריכה
שרה בת נפתלי וחנה, הייתה שנים רבות כתבת 'קול ישראל' לענייני מפלגות, טיפלה בנושאים הקשורים לעולם היהודי, לעלייה ולקליטה. במיוחד, טיפלה בסוגיית האנטישמיות. היא הייתה הקול של יהדות הדממה אשר מיזגה שליחותה העיתונאית עם שליחות ממלכתית למען מאבקם של היהודים מאחורי "מסך הברזל", "יהודי הדממה" בברית המועצות בעידן "המלחמה הקרה, שכל שאיפתם הייתה לצאת אל החופש ואל מדינת ישראל[1]. בשל חריצותה ומצוינותה הוענק לה בשנת 2002 פרס 'בני ברית' על מפעל חיים. עבדה גם בארגון 'נתיב' ושימשה ראש השלוחה שלו בצפון אמריקה. נחמיה לבנון, שעמד בראש "נתיב", העיד כי "השידורים בנושא העלייה וקליטה היו חלק מרכזי בעבודתה כעיתונאית, והיא השקיעה כוחות, זמן ומאמצים רבים בקיום קשרים מצוינים עם פעילים"[2]. טרם צאתה בשליחות לארצות הברית, הוענק לה בבית הנשיא יחד עם 29 נשים נוספות "אות שנת השלושים למדינה". אות שניתן לנשים שהתבלטו בהישגיהן בשלושת העשורים הראשונים למדינה. פרנקל נולדה ל'משפחה הלוחמת', להוריה חנה ונפתלי. האב, חבר בית"ר והאצ"ל, נהרג במלחמת העצמאות (ט"ז בתשרי תש"ט) כחובש גדודי בדרגת קצין בחטיבת "גבעתי" בעת שנהג באמבולנס צבאי בגזרת קסטינה לבית החולים להביא ציוד לתחנת העזרה הקדמית שהיה אחראי לה[3]. גם במערכות האצ"ל, יצא עם האמבולנס לחלץ פצועים תחת אש[4]. אחיה הצעיר גדעון, חבר בית"ר וספורטאי מצטיין בקבוצת הכדורסל של בית"ר בצפון תל אביב, נהרג בעת שירותו בסיירת חיל השריון ביום הרביעי למלחמת ששת הימים, בדרכו לתעלת סואץ בג'יפ של סמל המחלקה כשהוא מוביל אספקה לעבר התעלה. הוא הותיר בנופלו אישה ובת שטרם מלאו לה שנה. עוד לפני שעבדה ב"קול ישראל", עבדה במערכת 'מעוז', עיתון הצעירים של בית"ר (ירחון), ביומונים 'חרות' ו'היום' ועם סגירתו של זה האחרון, כתבה ב"מעריב". בערוב ימיה הייתה חברת מערכת רבעון 'האומה', במה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות בהוצאת המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי. כתבותיה ומאמריה ספוגים היו תמיד אהבה גדולה לעמה במולדת ובתפוצות הגולה; ובמיוחד לאלה הנרדפים על יהדותם וכמיהתם לציון ולירושלים. יו"ר הנהלת מכון ז'בוטינסקי בישראל, ידידה מנוער ועורך "האומה", יוסי אחימאיר, אמר כאשר נתקבלה הידיעה על פטירתה: "שרה פרנקל הייתה עיתונאית חרוצה ופורייה. מותה היא אבדה קשה לי ולכל מכריה, שכה אהבוה". ובהספד שנשא לזכרה אמר, בין השאר: "כאב כפול, שכול כפול היו נחלתך, אבל בגאון ובנדיבות מילאת את שליחותך העיתונאית, הציונית, היהודית, ועתה, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל – ובהם שני יקיריך – ושלוש שעות לפני צפירת הדומייה, את נפרדת מאתנו. אנחנו נפרדים ממך. ... חבל שאינך יכולה לראות את הרבים, שבאו להיפרד ממך – משפחת ידידייך ואוהביך מכל תקופות פעילותך – בבית"ר ובתנועת החרות, בתקשורת הכתובה והמשודרת, בעלייה ובקליטה, שותפייך למאבקים למען פתיחת שערי ברית המועצות להמוני אחינו. כולם נקבצו ובאו לך, מבכים את הסתלקותך".
קישורים חיצוניים עריכה
מקורות: מכון ז'בוטינסקי / סימול: כ 25 – 17 / 20 שרה פרנקל, 'שרה אהרנסון', "מעוז", עיתון צעירי בית"ר, (ירחון), 9 באוקטובר 1966, עמ' 12; שרה פרנקל, 'בטרם שואה', '20 שנה לפתיחת החזית השנייה של האצ"ל', הוצאה חד-פעמית, [תל אביב], תשכ"ז, 2 בנובמבר 1966; 'סופרת שידורי ישראל מוסרת: סילווה זלמנסון שוחררה ממחנה מעצר בברית המועצות', כותרת ראשית ב"מעריב", 23 באוגוסט 1974; 'קולטת ונקלטת', ורד קלנר, "כל העיר", 20 בדצמבר 1996; שרה פרנקל, 'אני טוראית והוא אלוף' - "הארץ", 3 ביוני 2004
הערות שוליים עריכה
- ^ רפי מן, 'הקול של יהדות הדממה', לזכרה של שרה פרנקל, שמיזגה בין עיתונאות לשליחות ממלכתית-לאומית וזכתה להישגים רבים בסיקור המאבק למען יהודי ברית המועצות, 'העין השביעית', 30 באפריל ; 'ערוץ 7', 30 באפריל 2017
- ^ נחמיה לבנון, 'הקוד: נתיב', הוצאת 'עם עובד', תל אביב 1995.
- ^ 'סמל פרנקל נפתלי', 'נזכר את כולם', מדינת ישראל, משרד הביטחון (2010)
- ^ 'פרנקל נפתלי (החייל נפתלי)', 'זכרם נצח' – ספר יזכור לגבורי הארגון הצבאי הלאומי, הוצאת של"ח – איגוד למען שיקום לוחמי חופש, תשי"ט- 1959, עמ' 394