תהילים פ"ה

תהילים פ"ה
	(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.; (ב) רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שבות [שְׁבִית] יַעֲקֹב.; (ג) נָשָׂאתָ עֲו‍ֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה.; (ד) אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ.; (ה) שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ.; (ו) הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר.; (ז) הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ.; (ח) הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ.; (ט) אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה.; (י) אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ.; (יא) חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.; (יב) אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף.; (יג) גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ.; (יד) צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו.

תהילים פ"ה הוא המזמור ה-85 בספר תהילים וחלק מאחד עשר המזמורים המיוחסים לבני קורח.

תוכן המזמור

מזמור פ"ה מורכב מארבעה עשר פסוקים ומחולק לשני חלקים:

א'-ח'

המזמור נפתח בתיאור המשורר את הייחס שהייה בעבר בין ישראל לאלוהים: "רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב" (ב'), אלוהים רצה את ישראל והתעלם מחטאיהם: "נָשָׂאתָ עֲו‍ֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה" (ג').

המשורר מתאר את רחשי העם המבקשים ישועה ושאלוהים יחדל מכעסו: "שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ" (ה'). החלק הראשון במזמור מסתיים בבקשת המשורר לחסד וישועה מאלוהים: "הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ" (ח').

ט'-י"ד

בחלק השני של המזמור נפתח בתיאור המשורר של הישועה המתקרבת לחסידי האלוהים: "אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה" (ט'). הישועה תפגיש את החסד והאמת, את הצדק והשלום: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (י"א), חוץ מזה תתמלא הארץ בטוב ובשפע יבול: "גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ" (י"ג).

המזמור נחתם בהצהרת המשורר כי הנהגת אלוהים היא בצדק וזאת דרכו: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו" (י"ד).

מועד לאמירת המזמור

נהגו לומר מזמור זה לאחר שיר של יום למחרת יום הכיפורים.^[1]

בתרבות

אמת מארץ תצמח - ספר מאת הרב חיים סבתו, שם הספר לקוח מפסוק י"ב
"חֶסֶד-וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (י"א) הפך לביטוי המסמל כי מידות החסד והאמת, כמו גם הצדק והשלום, הולכות יד ביד.