תיק אדום לקאלן

סדרת טלוויזיה

תיק אדום לקאלןאנגלית: A Red File for Callan) הוא הספר הראשון בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי ג'יימס מיטשל, אודות גיבורו, איש הביון הבריטי והמתנקש דויד קאלן, המתרחש במהלך המלחמה הקרה. שם הספר נגזר משיטת תיוק במחלקה שבשירותה פועל הגיבור, לפיה תיקי המודיעין בארכיון אודות אישים מסוכנים במיוחד מסומנים באדום. הספרים, ובהם ספר זה, עובדו לסדרת טלוויזיה. כשהתגייס יוסי כהן למוסד בראשית שנות ה־80 בחר לעצמו כהן את הכינוי המבצעי "קאלן", על שם גיבורה הקשוח של סדרת הספרים[1].

תיק אדום לקאלן
A Red File for Callan
עטיפת הספר
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת ג'יימס מיטשל
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מתח וריגול
הוצאה
הוצאה Corgi Childrens
תאריך הוצאה 1969
מספר עמודים 192 (כריכה רכה)
הוצאה בעברית
הוצאה עם עובד
תאריך 1981
תרגום בני הנדל
פרסים
פרס האקדמיה הבריטית לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר (אדוארד וודוורד, 1970) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עלילה עריכה

דויד קאלן, בעברו רב-טוראי בקומנדו הבריטי שלחם במלאיה[2] ולאחר מכן איש הביון הבריטי ומתנקש בשירות המחלקה האחראית על סילוקם של גורמים בלתי-רצויים ב-MI5, שבראשה עומד צ'ארלס האנטר[3], פרש מן השירות. קאלן שפרש לאחר שמצפונו העיק עליו בשל חיסול שביצע נקרא לחזור לשירות על ידי האנטר, שמטיל עליו להתנקש בחיי שניידר, סוחר נשק גרמני הפועל מבריטניה. שניידר מכר נשק למורדים באינדונזיה שפועלים כנגד הממשלה, בניגוד לאינטרס של הממשלה הבריטית, ועל כן יש להורגו.

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה עריכה

הספרים, ובכלל זה ספר זה, עובדו לסדרת טלוויזיויה על ידי ה-Thames Television אשר שודרה ב-ITV בין השנים 19671972. בשנת 1974 עובד הספר לסרט קולנוע. את דמותו של קאלן, איש השירות החשאי הבריטי, בסדרה ובסרט גילם השחקן אדוארד וודוורד.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רונן ברגמן, "הדוגמן" בצמרת, באתר ynet, 8 בדצמבר 2015.
  2. ^ ג’יימס מיטשל, "תיק אדום לקאלן", עם עובד, 1981, עמוד 15, "בתחילה, במאלאיה, היה קל להרוג. היה קל, כי היו רק שתי אפשרויות: להרוג או ליהרג; וכשזאת הברירה, קל הדבר, תמיד, לנשארים בחיים. וככל שממשיכים לחיות, קל לך יותר ויותר. קאלן היה אז רב-טוראי בקומנדו".
  3. ^ ג’יימס מיטשל, "תיק אדום לקאלן", עם עובד, 1981, עמוד 8.