פתיחת התפריט הראשי

תסמונת הורנר (גם תסמונת ברנרד-הורנר (על שם קלוד ברנאר) או שיתוק אוקולו-סימפתטי) היא תסמונת קלינית שנובעת מפגיעה במערכת העצבים הסימפתטית.

תסמונת הורנר
תסמונת הורנר ניכרת בצד השמאלי
תסמונת הורנר ניכרת בצד השמאלי
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 1220091 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D006732, D006732
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

סימניםעריכה

סימנים הנמצאים אצל כל המטופלים בצד הפגוע של פניהם כוללים צנחת של העפעף העליון, צנחת הפוכה (עילוי) של העפעף התחתון, אישון מכווץ ושיהוי בהרחבתו. סימנים נפוצים נוספים בצד הפגוע הם מראה של עין שקועה (אנופתלמוס), הזעה מופחתת (אנהידרוזיס) ולחמית אדומה. גם מראה אדמדם כללי בצד הפנים הפגוע הוא סימן אופייני עקב התרחבות של כלי הדם השטחיים.

אצל ילדים התסמונות מתבטאת לעיתים בצבע עיניים שונה בין שתי העיניים (הטרוכרומיה). זה נובע מפגיעה בפיגמנטצית המיילין של האיריס המתרחשת בילדות.

מאפייניםעריכה

תסמונת זו נובעת מנגע מרכזי או היקפי למערכת העצבים הסימפתטית. תסמונת זו כוללת כיווץ של האישון (מיוזיס), יחד עם צניחת עפעף קלה (פטוזיס) ולעיתים גם חוסר הזעה באותו הצד (אנ-הידרוזיס). לרוב תהיה התסמונת חד צדדית, והאישון קטן בכ- 0.5 עד 1 מ"מ לעומת האישון הבריא. אין בעיה בתגובה לאור או להתקרבות באישון הפגוע. האבחנה המבדלת כוללת מצבים שונים, כשהמרכזיים ביניהם הם אוטם בגזע המוח, גידול צווארי או גידול בבית החזה, גידול מוחי ודימום או אוטם מוחי. במצבים חריפים של תסמונת הורנר, מאופיינים בחוסר בהזעה, כאשר אם יש הזעה מופחתת בחצי גוף שלם כולל פנים, הנגע ממוקם במערכת העצבים המרכזית, בעוד מצבים המאופיינים בחוסר הזעה בפנים, הצוואר וביד בלבד הם ככל הנראה מנגע או גידול באזור הצוואר ובית החזה. במידה והנגע הוא מעל ההתפצלות של עורק הקרוטיד לענף החיצוני והפנימי שלו, אין פגם במנגנון ההזעה.

פתופיזיולוגיהעריכה

על מנת להבין את מנגנון הפגיעה המשולבת בתסמונת הורנר, יש צורך להבין את המסלולים הסימפתטיים האחראיים על הרחבת האישון: מתוך ההיפותלמוס יוצא נוירון המבצע סינפסה בחוט השדרה, ברמת חוליה T1. לאחר מכן יוצא נוירון פרא- גנגליוני, המבצע סינפסה בגנגליון צווארי עליון, בגובה חוליה C2. בגנגליון צווארי זה יוצא הנוירון הפוסט גנגליוני, שמתפצל לשלושה אזורים- הראשון, לעצבוב בלוטות זיעה בפנים, אשר יוצא לפני הפיצול של עורק הקרוטיד. השני- לאישון לצורך הרחבתו, והשלישי- לעצבוב שריר העפעף. מכאן, שפגיעה באחד ממסלולים אלו תביא לתסמונת הורנר. בהתאם למסלולים אלו, חולקה תסמונת הורנר על פי מנגנון הפגיעה: מנגנון הפגיעה יכול להיות בנוירון הראשון שיוצא מההיפותלמוס- מצבים כגון אוטם בגזע המוח, טרשת נפוצה, כאב ראש מקבצי, דימום מוחי וכן גידולים מוחיים יכולים לגרום לכך. מנגנון הפגיעה אשר פוגע בנוירון הפרה-גנגליוני (כלומר, לפני הגנגליון הצווארי), יכול להיגרם כתוצאה מגידול צווארי או גידול בבית החזה או מטראומה (ניתוחית או שאינה ניתוחית). פגיעה בנוירון הפוסט גנגליוני יכולה להיגרם כתוצאה מטראומה, או למשל כתוצאה מגידול תוך מוחי כגון גידול ב-cavernous sinus.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תסמונת הורנר בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.