תעודת זהות (הרשות הפלסטינית)

תעודת הזהות הפלסטינית היא מסמך רשמי המנופק על ידי המשרד לעניינים אזרחיים של הרשות הפלסטינית.

תעודת זהות לדוגמה
נרתיק תעודת הזהות

תעודה זהות כתומהעריכה

בעבר ניתנה לתושבי יהודה והשומרון וחבל עזה הפלסטינים תעודת זהות על ידי גורמי המנהל האזרחי, כאשר מספרי הזהות הוקצו להם על ידי גורמי הממשל. מבנה התעודה היה דומה לזה של תעודת הזהות הישראלית, אך הנרתיק של תעודה זו היה בצבע כתום (רוב תושבי השטחים) או ירוק (תושבי מזרח ירושלים), והוטבע על הנרתיק סמל צה"ל במקום סמל מדינת ישראל. בתעודות אלה הופיע השם הפרטי, שם האב, שם הסב ורק לאחר מכן שם המשפחה, ובמקום סעיף הלאום הופיע סעיף "דת". מתחת לכל כיתוב בעברית הופיע כיתוב גם בערבית.

תעודת זהות ירוקהעריכה

לאחר הקמת הרשות הפלסטינית, המשרד לעניינים אזרחיים שלה החל להנפיק תעודות זהות באישור ישראל, שהעבירה לרשותה את מסד הנתונים שבו מספרי הזהות של תושבי השטחים וממשיכה להקצות את מספרי הזהות. בשנת 1996 חזרה בה ישראל מהסכמה זו, ומאז היא שולטת במרשם האוכלוסין הפלסטיני, המשותף לרצועת עזה ולגדה המערבית. במקרים של שינוי במרשם האוכלוסין, הרשות הפלסטינית יכולה להנפיק תעודה או ספח רק לאחר קבלת אישור ישראלי. קובץ מרשם האוכלוסין מוחזק על ידי ישראל, ועל בסיס מידע זה נקבע מי מוכר כתושב פלסטיני לצורך קבלת היתר כניסה לישראל. פלסטיני הרשום כתושב רצועת עזה נחשב לשוהה בלתי חוקי אם הוא נמצא בתחומי הגדה המערבית[1].

תעודות הזהות הפלסטיניות הן בעלות נרתיק בצבע ירוק ועליו מוטבע סמל הרשות הפלסטינית והכיתוב "הרשות הפלסטינית" (السلطة الفلسطينية) ו"תעודת זהות" (بطاقة هوية) בערבית. בנוסף, בתעודה מופיע הכיתוב "הרשות הפלסטינית" בצבע אדום והיא ממוסגרת בעיטור הדגל הפלסטיני.

הפרטים שמופיעים בתעודה הם השם הפרטי, שם האב, שם הסב, שם המשפחה, שם האם, תאריך הלידה, מקום הלידה, המין, הדת, ומקום ותאריך הרישום, עם חותמת הרשות שהנפיקה את התעודה. הכיתוב בערבית קודם לזה שבעברית.

מסמכים נלוויםעריכה

לתעודת הזהות מצורף ספח ובו מופיעה כתובת המגורים ופרטי בן הזוג והילדים. לצד הספח, נוהגים הפלסטינים העובדים בישראל לשאת את אישורי הכניסה שלהם לישראל בחלק התחתון של נרתיק תעודת הזהות.

  1. ^ מרשם האוכלוסין, באתר גישה, ‏14 בנובמבר 2011.